יועז הנדל: תפקיד הצבא הוא לנצח ולא להיות בית חרושת לעיתונות

השאלה אם אפשר לתקן את גלי צה"ל או שהגיע הזמן לסגור את התחנה ש"הזדהמה" פתאום בדעות אחרות, שאינן שמאל, בוערת מתמיד.

עפרה לקס , כ"ט בתמוז תשפ"א

יועז הנדל: תפקיד הצבא הוא לנצח ולא להיות בית חרושת לעיתונות-ערוץ 7
גלי צה"ל. למצולמים אין קשר לידיעה
צילום: Tomer Neuberg/Flash 90

הכוונה לסגור את תחנת הרדיו הפופולרית גלי צה"ל איננה חדשה. בעבר קרא הרמטכ"ל גדי איזנקוט לעשות זאת, ולפני 13 שנים המליץ על כך גם מבקר המדינה.

אביגדור ליברמן, בשבתו כשר הביטחון, ניסה להוציא אותה מצה"ל ליחידת סמך אצלו במשרד, במהלך שלא צלח בעיקר בשל התנגדות השמאל. הפעם נראה שסגירת התחנה קרובה מתמיד, אולי דווקא בגלל הקולות המגוונים שהיא מביאה למאזיניה.

המפקד הנוכחי של התחנה, שמעון אלקבץ, הפך אותה ממעוז של שמאל עם פינת עלה תאנה ימני אחד לתחנה שיש בה גם קולות של ימין מסורתי ותומכי ליכוד. את זה רבים בשמאל לא מוכנים לשמוע, מה שהביא אותם להוריד מהבוידעם את הטיעון שכפיפות לצבא לא מסתדרת עם חופש הביטוי. הפולמוס אם עוד אפשר לתקן את גלי צה"ל או שהגיע הזמן לסגור את התחנה שהזדהמה פתאום בדעות אחרות, שאינן שמאל, בוער מתמיד.

הוועדה: בוחנים אפשרות של סגירה

סגירתה של גלי צה"ל אינה דומה לסגירה של יחידה צבאית רגילה. זו אינה יחידת תותחנים או תא מודיעיני. בסוגיה הזאת מעורבים נושאים של חופש הביטוי, אינטרסים כלכליים, כוח פוליטי ותקשורתי והרבה מאוד אידאולוגיית ימין-שמאל.

מבחינתו של שר הביטחון בני גנץ, סוגיית גלי צה"ל מונחת במרכז השולחן. כבר לפני שנה הוא אמר: "אני מתכוון בכהונתי כשר ביטחון להגיע להכרעה בעניין גל"צ. העניין של תחנת רדיו בתוך צבא זה לא משהו סביר". חצי שנה אחר כך הודיע גנץ כי יקים ועדה שתבחן את הנושא. היועץ המשפטי לממשלה התערב אז ואמר שאי אפשר לעסוק בנושא בתקופת בחירות, ולכן הדבר נדחה. אבל גנץ אינו מתכוון לוותר, במיוחד לאור העובדה שהרמטכ"ל, אביב כוכבי, רוצה גם הוא לראות את התחנה מחוץ לצבא.

גנץ הקים ועדה בראשות מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף במילואים אמיר אשל, שדנה בנושא סגירת גלי צה"ל, והשבוע בריאיון לחדשות 13 אמר: "הכיוון שלנו הוא בפירוש לבחון את האפשרות של סגירה. זה דבר נורא פשוט, אנחנו נמצאים ב־2021, לא בהקמת המדינה. הצורך של המדינה בגלי צה"ל השתנה לאורך השנים ובטח ובטח אין מקום לעיסוק ונגיעה של חיילים בתחומי אקטואליה או פוליטיקה. אני לא מוכן לשמוע על זה בשום אופן ופנים. אקבל את ההחלטות שלי בקרוב".

שר התקשורת יועז הנדל שידר בעבר בגלי צה"ל. הוא הגיש את 'רצועת הביטחון', את 'שישי בבוקר' ואחרי כמה שנים את התוכנית 'מצד שני'. היום, כשהוא מתבקש להתייחס לסוגיית גלי צה"ל, הנדל מבקש לשים את העובדה הזאת בצד ולדבר לגופו של נושא. "זו אנומליה שחיילים משדרים אקטואליה ומבקרים את המדיניות של הצבא", הוא אומר. "ויש כאן סוגיה נוספת. לתחנת שידור צבאית יש חובת ממלכתיות יותר מהתחנות האחרות, וכאן באה האנומליה לידי ביטוי. אי אפשר להעביר ככה ביקורת תקשורתית. בשנתיים האחרונות העסק הזה לא מנוהל. תמיד חשבתי שהסיפור הזה צריך להסתיים איכשהו".

בוועדה שיושבת היום על המדוכה נמצאים גם נציגים של משרד התקשורת. אם תתקבל החלטה לסגור את התחנה ושר הביטחון יאמץ אותה, הדברים יגיעו לפתחו של שר התקשורת. אחת הסוגיות שעולות כשמדברים על סגירת גלי צה"ל היא העובדה שמלבד תאגיד השידור הציבורי אין עוד תחנה שמשדרת שידורים ארציים. אם תיסגר גלי צה"ל יישארו רק תחנות התאגיד, וליתר דיוק רק כאן ב, כתחנת אקטואליה ארצית יחידה. זה מצב לא בריא בדמוקרטיה.

גם הנדל מודע לכך, ולכן מבחינתו האפשרות של נעילת אולפני התחנה והשלכת המשדרים לפח איננה באה בחשבון. הוא מתכוון להמשיך שידור ארצי בתדר שלה, בצורה אחרת. "בעולם שלנו יש שתי אפשרויות אמיתיות", הוא אומר, "להפוך אותה למסחרית, או שהיא תהיה תחת התאגיד. אני בעד הפיכתה לתחנה מסחרית, בעד להגדיל את התחרות בתחום". אם הדבר אכן יקרה, צפויה התנגדות של שחקנים אחרים בזירה - התחנות האזוריות. "הן חוששות שנתח הפרסום שלהן יקטן והן תיפגענה כלכלית".

הנדל אומר שככל הנראה תהליך ההפרטה של התחנה לא יהיה מורכב, אך הוא ממתין למסקנות הוועדה. נציין כי בעבר קבע היועץ המשפטי שסגירת התחנה כרוכה בחקיקה ראשית, כזו שעוברת דרך הכנסת. אם כך יהיה סגירת התחנה עשויה להיתקע בצנרת הוועדות והביורוקרטיה.

אתה מבין את ותיקי התחנה כמו רזי ברקאי, שרוצים להמשיך את השידור שלה?

"כן. לתחנה יש היסטוריה מפוארת ואני לא מבטל אותה. אבל רזי גדל כלוחם בצנחנים. תפקיד הצבא הוא לנצח ולא להיות בית חרושת לעיתונות. אני מסתכל על הסוגיה ורואה את אחריותי לוודא שיש חלופות רציניות לעיתונאים ויש חלופות לכלי התקשורת".

"אי אפשר שהתאגיד ימשול בכיפה"

"התופעה של גלי צה"ל הפכה להיות בלתי נורמלית. אני לא מכיר שום צבא בעולם שמחזיק תחנת רדיו שעוסקת הרבה בתחום הפוליטי, ואני חושב שלא בכדי הרמטכ"לים כמו גדי איזנקוט וכמו זה הנוכחי הביעו את המשאלה להיפטר מהפיקוד על גל"צ", אומר יעקב אחימאיר, איש תקשורת ותיק וחתן פרס ישראל לתקשורת. "את ואני מבינים שלרמטכ"לים יש דברים הרבה יותר חשובים להתעסק בהם. מלבד זאת, חופש העיתונות והחופש לדווח על כל נושא ונושא לא יכול להתקיים כאשר את פועלת במציאות לא נורמלית וכפופה לצבא". מה הפתרון שמציע אחימאיר? "צריך להקים ועדה שתנסח את המשימות החדשות של גלי צה"ל בצורה ברורה, וברוח המשימות האלה תוציא מכרז חוקי להפרטה של התחנה ומעבר לבעלות אחרת".

"בשורה התחתונה אני לא חושב שנכון לסגור את גלי צה"ל. אחד הדברים היפים בצה"ל הוא שמאז הקמתו הוא עוסק גם בנושאים אזרחיים. הוא מעולם לא היה צבא מקצועי גרידא שבו הפרופסיה המקצועית היא חזות הכול", כך אומר מוטי שקלאר, בעבר מנכ"ל רשות השידור, מנכ"ל הרשות השנייה ויו"ר ערוץ 20. שקלאר מבהיר בתחילת דבריו שהוא נוגע בעניין שכן בתו, אביה, שירתה בתחנה. אך הסבריו הענייניים עמו: "הצבא סייע במעברות, הוא סייע לעולים חדשים מאתיופיה ומרוסיה, אשתי לימדה בצפת נשים מבוגרות במסגרת שירותה הצבאי. כן, הוא עוסק גם בנושאים חברתיים ותרבותיים. גלי צה"ל היא נקודת חן בחברה הישראלית. אני חושב שטוב שיש שתי תחנות רדיו ממלכתיות שעוסקות באקטואליה ובתרבות. לא נכון לתאגיד להיות המושל הבלעדי בכיפה. גל"צ בהחלט מספקת אלטרנטיבה".

אם הנדל אמר שבשנתיים האחרונות העסק "לא מנוהל", כשהוא רומז להחלטותיו התוכניות של מפקד התחנה שמעון אלקבץ, שקלאר דווקא מאוד מרוצה מהן. "לוח השידורים שאלקבץ בנה ביום שישי משקף יותר מכול את אווירת השבת. היום התחנה היא אלטרנטיבה טובה. טוב שיש תחרות. גלי צה"ל משמעותית כשמדברים על חופש הביטוי וגם על גיוון במובן הפריפריאלי ובמובן של ייצוג לציבור הדתי ועוד. לא נכון לסגור אותה".

בעיניו של שקלאר הכי נכון יהיה לעשות את מה שאביגדור ליברמן, בשבתו כשר הביטחון, רצה לעשות: להשאיר את גל"צ תחת משרד הביטחון ולאזרח אותה. "לא יהיה טוב להכפיף אותה לתאגיד, כי אז לא יהיה מגוון. אם יוציאו אותה לשוק הפרטי", הוא אומר, "נאבד את החן שלה. התכנים שלה יושטחו לגמרי כמו מה שקורה היום בתחנות האזוריות, למשל בתוכנית של ינון מגל ובן כספית שצועקים זה על זה וכל אחד בתורו נוטש את המיקרופון בזעם. אנחנו בתקופה שבה מתחיל רנסנס תקשורתי שמאפשר ריבוי קולות. הדבר יתאפשר רק אם תהיה תחרות בין שני ערוצים".

שדרני השמאל הוותיקים זועמים

אבל השארת הפולמוס בדבר סגירתה של גלי צה"ל רק כשאלה של כפיפות ליחידה צבאית או תחרות בין שני ערוצים היא תמימות, שלא לומר היתממות. במשך שנים הייתה התחנה מעוז של שדרני שמאל בלי דריסת רגל לאנשי ימין. אחר כך אפשרו לאורי אורבך לשדר במשך שעה יומית, כשאיתו איש שמאל ששומר עליו ושותף לשידור שלו. אולם בשנים האחרונות, בעיקר שנות הפיקוד של שמעון אלקבץ, משהו השתנה בתחנה. ישי שנרב, עיתונאי בוגר התחנה, חובש כיפה ותושב יהודה ושומרון, מגיש את רצועת הבוקר. אמיר איבגי, שמגדיר את עצמו ימני וממלכתי, מגיש את רצועת הצהריים וגם עומד בראש מחלקת החדשות. עירית לינור מגישה יחד עם קובי אריאלי רצועה יומית, ובעיקר - שם אחד שמהווה סדין אדום לאנשי השמאל ולוותיקי התחנה: יעקב ברדוגו.

בעוד את השינויים הקודמים שמנינו חולל המפקד הנוכחי של התחנה, שמעון אלקבץ, הרי שאת יעקב ברדוגו הביא לתחנה דווקא המפקד הקודם, ירון דקל. ברדוגו זוכה לשעות שידור רבות ומרכזיות, והאידיאולוגיה שלו, שמייצגת את אנשי הליכוד, מרתיחה את השדרנים הוותיקים ואת אנשי השמאל. מגישים כמו רזי ברקאי ורינו צרור בוחרים שלא להעלות אותו לשידור אף פעם, למרות שהוא מוגדר כפרשן הפוליטי של התחנה. לצד התוכניות האלה קיבלה בשנה האחרונה המשנה לשעבר ליועמ"ש דינה זילבר תוכנית משלה.

יעל דן, רזי ברקאי ורינו צרור ממשיכים לשדר רצועות אקטואליה, וכך גם אילנה דיין ועיתונאים נוספים המזוהים עם השמאל. אולם נראה שהכעס מצד שמאל על תחנה ששירתה את האג'נדה שלהם והיום העזה להכניס בין משבצות השידור גם אנשי ימין ואנשי פריפריה לא נותן להם מנוחה.

הרייטינג של ברדוגו ברצועת אחר הצהריים, אגב, הוא הגבוה ביותר, כשסופרים את ההאזנה בשידורים חוזרים באמצעים דיגיטליים. מספר המאזינים לתוכנית ברבע הראשון של השנה עמד על כמעט 500 אלף מאזינים בממוצע. במרחק רב ממנו צועד ברקאי עם מעט יותר מ־200 אלף האזנות בממוצע. תוכניתם של עירית לינור וקובי אריאלי זוכה לכמעט 130 אלף האזנות חוזרות וניצבת במקום השישי במדרג התוכניות הנשמעות. מבט בנתונים מבהיר כי אולי אנשי השמאל מרגישים שברדוגו מקלקל להם את התחנה ופלש לשטח לא לו, אבל העם מצביע באוזניים.

"הבעיה היא רק ברדוגו"

עיתונאי 'הארץ' מרבים לעסוק בסוגיית גלי צה"ל, לא מעט משום שחלק מהם הם בוגרי התחנה בעצמם. מאז ומעולם קיומה של התחנה הפריע לאנשי ימין, משום שהדעות והעמדות ששודרו בה לא תאמו את רוחם. היום זה כבר סיפור של שני הצדדים, ואולי זה מה שיסגור סופית את התחנה.

אחד הקולות הבולטים בעד הסגירה היא עיתונאית 'הארץ' נעה לנדאו, בעבר חיילת ששירתה בגל"צ וממנה המריאה לקריירה העיתונאית שלה. "במשך השנים", היא אומרת בגלוי בפודקאסט של 'הארץ', "הימין ביקר את התחנה והיום השמאל מבקר אותה".

לנדאו יצאה נגד ציפוף השורות, כהגדרתה, של בוגרי התחנה וטענה במאמר בעיתונה כי התחנה היא "אנומליה שהצליחה לשרוד זמן רב מדי. במקום שתגשים את ייעודה הסביר, תחנה המשרתת חיילים, היא נהפכה בזכות או באשמת האמביציה והכישרון של דורות צעירים מבריקים לתחנה ארצית המתיימרת לשדר גם חדשות ובידור לאזרחים". לנדאו טוענת כי עיתונות חופשית ובועטת לא יכולה להתקיים תחת מטרייה צבאית, אולם "מכיוון שבישראל רוב התקשורת העברית מגויסת ממילא לנרטיב הלאומי־ביטחוני, השקר הזה הצליח להתקיים בלי הפרעה". היא הציעה לקיים לתחנה "המתת חסד".

לנדאו מתייחסת גם לעובדה שגל"צ הפכה לבית הספר הרשמי של העיתונות הישראלית. בכך היא מתחברת לטיעון שאמרה לפני שנתיים עירית לינור בהרצאה על שוק התקשורת הישראלי: "זהו שוק קטן ועשור אחרי עשור הוא מתמלא בבוגרי גל"צ". בישראל יש בית ספר אחד להכשרת עיתונאים צעירים, שיש לו עמוד שדרה מוגדר, תבנית אחת של העדפות תקשורתיות וערכיות, וממנו הם נפוצים לכל רחבי שוק התקשורת בישראל. בוגרי גל"צ ממלאים את האולפנים ומאיישים את עמדות העורכים, כתבי השטח והמגישים. לתחנה הזאת ולבוגריה יש טביעת אצבע על כל התקשורת הישראלית. אם בית הספר הזה לתקשורת ייסגר, ייפתח השוק לאנשים ותיקים יותר, שיצטרכו להוכיח את עצמם בשטח ובעשייה, שיגיעו מתוך ניסיון חיים והיכרות עם העולם האמיתי.

אחד המתנגדים הבולטים לעמדתה של לנדאו הוא המגיש הוותיק רזי ברקאי, שדיבר נגד הסגירה בבמות רבות. לפני כמה שבועות גם הקדיש לכך את הפתיח של תוכניתו. לדבריו, יש לערוך שינויים בתחנה, כלומר להקטין עד להעלים את שעות השידור של ברדוגו, אבל לא לסגור בגלל זה את כל התחנה. "הוא בעיניי לא הפרשן הפוליטי של התחנה, לא היה ולא יהיה, ויש לו מספיק משבצות שידור שבהן הוא יכול לדקלם את מה שהוא רוצה לדקלם", אמר ברקאי בפודקאסט של 'הארץ'. "זה הפך באופן שלא טוב לנו ברדוגו כן או לא. קצת מזכיר לי ביבי כן או לא, שזה לא לב העניין. העניין הוא תחנה שתורמת להוויה הישראלית תרבות, מוזיקה וספורט. לתלות את זה בברדוגו זה פשוט לא נכון. אם הווישרים מקולקלים או יש פנצ'ר בגלגל לא מחליפים את הרכב".

ברקאי מציע שאם גנץ יפרק את התחנה כדאי שיעשה זאת באמצעות מפרק מקצועי, שהוא גם עיתונאי שמבין בתחום ויוכל לאזרח את מחלקת האקטואליה "שנגדה רוב הטענות". ברקאי מציין כי בניגוד למה שגנץ אומר, הכתב הפרלמנטרי בתחנה וגם המדיני, הצבאי והפוליטי אינם חיילים. "גל"צ הפרידה מזמן את החיילים מהתפקידים האלה. לכן הטענה של גנץ שחייל ייגש אליו וישאל אותו שאלות כשר הביטחון - פשוט לא תקרה".

ההערכה בתוך גלי צה"ל כעת היא שמסקנות הוועדה יגיעו לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה וזה יחליט, כפי שהוחלט בזמן הוועדה הקודמת שדנה בנושא, שצריך לעבור בנתיב החקיקה הראשית. אז ייפתחו נושאים רבים לדיון, כמו מה תהיה דמותה של התחנה החדשה, האם יוצאו מכרזים, האם יכפיפו את התחנה החדשה לרשות השנייה, האם יאחדו אותה עם אחת מתחנות השידור האזוריות וכיצד ישמרו את המוניטין שלה, שהוא אחד מהנכסים המשמעותיים של גלי צה"ל ובעצם מה שיקרוץ לרוכשים.

ייתכן שכדאי להמתין שנתיים עם מהלך הסגירה, עד שתקופת הזיכיון של תחנות הרדיו האזוריות תפוג. אולי אז תשתנה השיטה ויהיו רישיונות להפעלת תחנות רדיו במקום זיכיונות, וגלי צה"ל תופעל באופן אזרחי על ידי רישיון. גם עניינם של 80 האזרחים עובדי צה"ל צפוי לעלות לדיון, כולל זכויותיהם והפיצוי המגיע להם. כך או כך, עד לפני שנה היה נהוג לומר שעוד לא קם הפוליטיקאי שיסגור את גלי צה"ל, מחשש מנחת זרועם של העיתונאים בוגרי התחנה. היום, כשהפוליטיקאים מקבלים רוח גבית מהשמאל, נראה שהעובדה הזאת עשויה להשתנות. הכול תלוי, כאמור, במסקנות הוועדה, וליתר דיוק בהחלטת היועץ המשפטי.