לא פחות מביטחון יציב, כלכלה משגשגת או תקשורת טובה, נחוץ לנו מימד של 'כבוד'.
נשיא המדינה החדש נכנס אל משכנו כאשר לא מעט אנשים מיידים בליסטראות על המשכן בסוברם שהוא מיותר ומוטב לחסוך את הכסף.
לדידם אפשר בקלות לבטל את מוסד הנשיאות ולהפקיד את הטקסים בידי פקידים רמי דרג.
התקשורת המיידית המאפשרת לכל יודע קרוא וכתוב להטיל את הגיגיו ברשות הרבים, מזרזת מצד אחד את הדיון הציבורי. היא מסייעת בחשיפת המחשבות והתנועות הרוחניות הנושבות באומה ובכך יש ברכה. אתה לא צריך להמתין לעיתון הצופה שיגיע אליך בערב ויאמר לך מה לחשוב על מה שקרה לפני יומיים. היום קורה משהו ותוך דקות יש מי שמבקר, תומך ולצערנו גם מטיל רפש. אבל כתוצר נלווה לכך - הדמוקרטיה העממית, שלא לומר היוונית העתיקה, משטחת את כולם.
היא לא בנויה על כבוד הדדי אלא על חידוד עמדות עד לרמות של איבה ובוז. מזמן לא טעמנו טעם של ויכוח אצילי שמאפשר לומר את הדברים הנוקבים בעולם, אבל מתוך קשב לצד השני ומתוך הבנה שגם כשאין הסכמה, אין סיבה לשנוא. חלקנו שכח או לא פגש מעולם צורת התנהלות בקונפליקט - מכובדת ומכבדת.
התקופה שלנו בהחלט מאתגרת. תחושת הפניית העורף החריפה והעוול כפי שנתפס על ידי רבים, מייצרת קיטור שמשתחרר בשפך מילים כואבות וקשות. זה מתחיל אצל פוליטיקאים, עובר לבעלי טורים ומתנחל בלבבות. גם אני חש את הקיטור הזה ומנסה איכשהו לשלוט בו, לא תמיד בהצלחה. הכעס והתסכול נוכחים פה ויש סיבה טובה לאי-כבוד.
כאן נכנס מקומו של נשיא מדינה. דווקא בגלל שאין לו היכולת להכריע במחלוקות ושאינו נדרש לתת מענה לסוגיות בוערות שנוחות לצד אחד וקשות לצד אחר – דווקא משום כך הוא מקבל את המרחב המתאים כדי לייצר ולבצר עמדה של כבוד. הכבוד הוא קודם כל כבוד האומה. הנשיא הרצוג מראה את שייכותו למסורת ישראל בדיבורו ובתפילותיו ובהחלטתו המרגשת שלא להיכנס אל משכן הנשיא לפני תשעה באב.
האומה הזו ראויה לכבוד. אנחנו העם העתיק שכנגד כל הסיכויים הקים את עצמו לחיים. שאל מול כל אויביו עמד בגבורה. שהקים את התעשיות המופלאות בעולם. שמילא את האנושות בחכמת אין קץ. אנחנו גם העם שבשל נסיבות החיים הקשות, הופרד מצור מחצבו ועכשיו הוא נלחם מלחמה קשה על הגדרתו מחדש.
הכבוד שרוחשים לנשיא המדינה הוא הכבוד לאומה. אנחנו זקוקים להתחנך לכך. לעמוד בעמדה של ריספקט ומרחק מסויים כדי שנוכל להתמלא בתחושת ערך. לא מדובר כאן באדם הפרטי יצחק הרצוג ואין טעם לדוש בו ובקורות חייו ויחוסו. הוא האדם שהאומה בחרה על ידי נציגיה, כדי לייצג את הכבוד הלאומי.
הדברים המועטים האלה הם תזכורת לימי תשעת הימים הממשמשים ובאים. אנחנו קרועים בתוכנו במחלוקות כשכל צד בטוח ומשוכנע בצדקתו ואנחנו הולכים ומתחפרים בחולות הטובעניים. אין לנו דרך להחלץ מבלי שנמצא מקום אחד; לפחות אחד –שבו תישמר האחווה הלאומית.
בית נשיא המדינה הוא המקום הזה ומכאן ברכה רבה לו ולרעייתו להצלחה בשליחותם הקדושה.