מנחם רהט
מנחם רהט צילום: עצמי

1.

אין כל דרך לומר זאת בעדינות, בניסוחים דיפלומטיים מפותלים. אי אפשר להסתיר את האמת המבישה: החלטת הפרלמנט הפולני לשלול מיהודים אזרחי פולין לשעבר את זכותם להחזיר לבעלותם נכסי נדל"ן שנשדדו מהם בכוח הזרוע, הינה פשע כפול ומכופל, בבחינת רצחת וגם ירשת.

מהלך מתועב ואנטי מוסרי זה, אינו שונה עקרונית מפוגרום קְיֶילְצֶה, שאירגנו לפני 75 שנה אזרחים פולנים נגד יהודים ניצולי שואה ששבו מהמחנות לעריהם, ונשחטו בדם קר, רק כדי לשדוד מהם את נכסיהם. ההבדל היחיד הוא שבפרלמנט הפולני, בניגוד לפוגרום קְיֶילְצֶה, לא שוחטים יהודים. רק גוזלים את רכושם.

והתיזמון ממש מצמרר: בדיוק 75 שנה אחרי הפוגרום המדמם בקְיֶילְצֶה, שאירע ב-4 ביולי 1946. אז היה זה פוגרום מגואל בדם יהודי. הפעם זה פוגרום מעונב, פרלמנטרי.

2.

מדובר בחוק שאישר הפרלמנט הפולני באחרונה, שכל כולו תאוות בצע. החוק קובע, שמעתה ואילך לא תתאפשר הגשת תביעות בעלות על נכסי נדל"ן, שלא נדרשו שלושים שנה ומעלה.

החוק, לכאורה, אינו אנטי יהודי. הוא לא מזכיר יהודים ולא רכוש יהודי. הטקסט לכאורה נקי מאנטישמיות. אבל הסאבטקסט, יהודי לחלוטין. הוא קובע כי תם עידן התביעות על רכוש יהודי בפולין.

3.

ממשלת פולין מנסה זה שנים להסיר מעליה את האחריות להירצחם של כ-95% מ-3,500,000 יהודי פולין בשנות האימה, 1939-1945, במחנות המוות שהקימו הנאצים על אדמת פולין. טענת הפולנים היא, שגם הם היו קרבנות הנאציזם, שכבש את ארצם. וזה נכון. אבל מה שמנסים למחוק מההיסטוריה החדשה של פולין היא העובדה, שהפולנים הקתולים, אשר ינקו את האנטישמיות עם חלב אימם, שמחו לשתף פעולה עם החיה הנאצית. הם רדפו אחר יהודים שהסתתרו מאימת הקלגסים הנאצים, הלשינו על מקומות מחבואם, עזרו לרכז אותם בתחנות האיסוף בדרך למישרפות.

נכון בהחלט שהיו בפולין גם לא מעט חסידי אומות העולם שהצילו יהודים, ולהם נאווה תהילה. אבל מרבית הפולנים העדיפו להימצא בצידו של השטן.

4.

גם אם אפשר להבין את הטענה של הפולנים, שגם הם היו נרדפי הנאצים, אי אפשר להבין את העובדה המזוויעה, שגם לאחר תבוסת הנאצים ב-1945, ניהלו אזרחים פולנים מסעות צלב מדממים כנגד היהודים ששבו חבולים ומרוטים מן המחנות לעריהם בפולין.

מסתבר שהיתה זו תופעה רווחת: אזרחים פולנים שניצלו את שנות השואה כדי להשתלט על רכוש יהודי, על מגרשים ודירות בבעלות יהודית, חששו שיידרשו עכשיו להחזיר את הרכוש לשורדי השואה. הדרך הקלה להתחמקות בפולין של אותם ימים, באין דין ואין דיין, היתה לחסל פיסית את היהודים הללו, עם סכינים וקורות עץ, וכך לקבור סופית כל סיכוי לתביעות בעלות כלשהן.

5.

היום, כאמור, כבר לא הורגים יהודים בפולין כדי להשתלט על רכושם. לשם כך יש היום פרלמנט, שאת החלטתו המרושעת מנסים פולנים להסביר כך: "מה אתם רוצים? שנזרוק לרחוב מהדירות האלה זוגות קשישים של פולנים עניים שגרים בהן 60-70 שנה, לטובת איזה צאצא של יהודי, שרגליו מעולם לא דרכו בפולין?".

דרך אגב, אף אחד לא דיבר על זריקתם של דיירים לרחוב. כל שצפוי היה, מוסרית, הוא להכיר בבעלות הבעלים היהודי ולשלם לו שכר דירה סביר, כדת וכדין וכמקובל בכל העולם.

6.

תופעות סדיסטיות של רצח בדם קר של פליטי הכבשנים בשובם לבתיהם, אירעו בערים נוספות לאחר השואה, בקרקוב למשל, אולם עלה על כולם פוגרום קְיֶילְצֶה.

הכל החל ב-1 ביולי. ילד נוצרי בן 9, תושב העיר, הלך לבקר חברים בכפר שמרוחק 25 ק"מ מהעיר. כשחזר כעבור מספר ימים, סיפר לאביו שחיפש אחריו, שהוא נחטף ונכלא במרתף בית הקהילה היהודית. אחד משכני האב, שהשתלט על בתים שהיו בבעלות יהודים שנלקחו לכבשנים, חשש שהיהודים יתבעו את בתיהם, וניצל את המצב לשכנע את האב שמדובר בחטיפה.

כשהגיעו השוטרים לבית הקהילה, הם גילו לתדהמתם שבבניין אין בכלל מרתף. אבל זה לא בלם את חרושת השמועות שהתפשטו בעיר על חטיפת הילד לשם שימוש בדמו לאפיית מצות (אף שהאירוע היה יותר מחודשיים אחרי פסח). תוך שעה קלה התפתח פוגרום אלים כלפי החוזרים מן התופת, בהשתתפות רבים מתושבי קְיֶילְצֶה, מאות פועלים ממפעל הפלדה המקומי, וגם שוטרים וחיילים, לרבות אלה שנשלחו להגן על היהודים המותקפים.

הקרבנות נורו, נדקרו והוכו באבנים, בקרשים, בקתות רובים ובמוטות ברזל. אחד נורה בעורפו בבית הקהילה ע"י קצין של הצבא הפולני, בשעה שביקש בטלפון לשלוח כוחות צבא להשלטת סדר. 36 יהודים, כולל נשים, תינוקות וילדים, נרצחו בבתים וברחובות. שישה נוספים נרצחו ברכבת שעברה בעיר. 80 נפצעו.

7.

לפוגרום קְיֶילְצֶה, שהסתכם ב-42 חללים, ועוד 6 שמתו מפצעיהם מאוחר יותר, נודעה השפעה דרמטית על מערכת היחסים של היהודים עם 'המולדת הפולנית': השלטונות אמנם העמידו לדין חלק ניכר מן הרוצחים וחלקם הוצאו להורג, אבל שארית הפליטה של יהודי פולין הבינה, שאין עוד מה לחפש בפולין. היהודים נטשו הכל ונמלטו לחיים חדשים בחוץ, בתקווה להציל ביום מן הימים את רכושם. כעת, בשל החלטת הפרלמנט הפולני, שממשלת ישראל יצאה בשצף קצף נגדו, אבד הסיכוי האחרון להשבת הרכוש היהודי לבעליו.

(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו