האלמנה השחורה
האלמנה השחורה באדיבות פורום פילם

"גיבור על לא צריך לקחת משככי כאבים אחרי הקרב", אבל נטשה רומנוף, הגיבורה הראשית של הסרט החדש של מארוול, דווקא לוקחת ומראה שהיא גיבורה מסוג קצת אחר, ושגם הסרט החדש הוא סרט מסוג קצת אחר.

היקום הקולנועי של מארוול ידוע בעיקר בזכות מגוון גיבורי-על והאלים הזוטרים שהוא מקיף, אבל בסרט הנוכחי שנקרא 'האלמנה השחורה' אף אחד מהם לא מופיע כך שמדובר בסרט פעולה רגיל, ואפילו, יש שיגידו, סתמי למדי.

הרבה יריות ופיצוצים, הרבה קרבות בידיים חשופות, גאדג'טים מתוחכמים, סוכנים סובייטים מרושעים ופקידי ממשל אמריקאים שהכוח עלה להם לראש, לא משהו שלא ראינו קודם, ולמעשה, לא מאוד שונה מהטריילר לג'יימס בונד החדש שהוקרן ממש לפני הסרט.

הסרט מתחיל בסצנת פלאשבק ארוכה שלוקחת אותנו לילדותה של נטשה רומנוף (סקרלט ג'והנסון), הידועה בכינויה 'האלמנה השחורה', ומתיימר לתת לצופים האדוקים נקודת מבט חדשה על עברה האפל של מי שבעשור האחרון ופיעה בלא פחות משבעה סרטים שונים ביקום הקולנועי של מארוול.

ביקום הזה רומנוף כבר מתה, אבל בסרט החדש נטשה הצעירה חווה חוויה לא פשוטה ונלקחת לתוכנית מיוחדת של ממשלת רוסיה. בתכנית הזו, שנקראת אלמנה שחורה, היא מאומנת להיות מתנקשת בשירות הממשלה, אך גם מאבדת את ילדותה והופכת להיות הדמות הטרגית שאנחנו מכירים מהסרטים הקודמים.

באבחה חדה הסרט מדלג 21 שנה קדימה, אל תקופת הסרט "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", ועוקב אחרי רומנוף שנאלצת להימלט מרשויות החוק בעקבות הפרת הסכמי סוקוביה. אם המשפט האחרון לא אומר לכם כלום - זה בסדר, מארוול דאגו לדחוס את כל התוכן הזה לחמש עד עשר דקות בתחילת הסרט, ומשם יש פשוט פיצוצים, יריות ואחוות אחיות עד הסוף הטוב...

'האלמנה השחורה' הוא הסרט השני ביקום הקולנועי של מארוול שהדמות הראשית בו היא אישה, אבל הם לקחו את מגמת ההעדפה המתקנת שהופיעה כבר ב'קפטן מארוול' והקצינו אותה. כל הדמויות החשובות והחשובות למחצה בסרט הן נשים, חוץ מהרעים כמובן, והדמות הגברית היחידה שלא מנוולת היא רוסי מזדקן וברוטאלי שלא מפסיק להביך את עצמו.

כחלק מאותה מגמה אז כמובן שבתכנית המתנקשות של ממשלת רוסיה יש בחורה אפרו אמריקאית, מה שמעבר לפוליטיקלי קורקט המובן מאליו פשוט יוצר בעיה של חוסר אמינות. חוסר אמינות שרק הולך וגדל במהלך הסרט עם עוד דוגמאות שנחסוך כדי לא להידרדר לספוילרים חס ושלום.

בשוק סרטי גיבורי-העל אין למארוול באמת מתחרים, אבל בבחירה לעשות סרט שלמעט כמה דקות בהתחלה ובסוף לחלוטין עומד כסרט אקשן בפני עצמו הם באופן בולט ניסו לקרוץ לקהלים חדשים. קצת פחות טינאייג'רים, קצת יותר חובבי ג'יימס בונד.

האם זה הצליח להם? בתחושה שלי לא ממש. הבעיות באמינות והאקשן הנדוש אמנם לא הפריעו לאוהדי מארוול השרופים שישבו בשורות מתחתיי ויצאו עם חיוכים ודיונים סוערים על הסכמי סוקוביה, אבל אלו שפחות בקיאים בז'אנר אולי יעדיפו לוותר...

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו