מי קובע בבית?

להגיע להסכמה לגבי התנהלות הבית הוא המצב הרצוי, אבל, מה עושים אם לא מצליחים להגיע להסכמה?

תגיות: זאב קרומבי
זאב קרומבי , כ"ח בתמוז תשפ"א

מי קובע בבית?-ערוץ 7
זוגיות
iStock

אחד הנושאים שגורמים למריבות רבות בין בני זוג הוא ״מי קובע בבית?״.

למען האמת, ניתן להגיד שהנושא הזה הוא אולי הנושא העיקרי שעליו בני זוג רבים. מאחר שבני זוג לא תמיד מסכימים לגבי מה לעשות בבית, מאד משמעותי מי בסופו של דבר קובע מה לעשות.

הנושא הזה רלוונטי בכל תחום של ניהול הבית והמשפחה, החל בדברים הכי קטנים, וכלה בדברים הכי חשובים.

כמובן, שהכי טוב הוא לנסות להגיע להסכמה לגבי מה ואיך דברים יעשו. כדי להגיע להסכמה יש כמובן צורך לדבר על דברים אלו, ואמנם מאד רצוי שנדבר על (כמעט) כל דבר בחיינו. כדי שנדבר על (כמעט) כל דבר בחיינו, חשוב שיהיה לנו זמן קבוע כל יום לדבר ולדון על כל הנושאים הקטנים והגדולים של חיי משפחתנו. ככל שנקדיש יותר זמן לדון על הדברים, כך נסכים על יותר דברים. כדי שנסכים על יותר דברים, שנינו נצטרך לעשות פשרות וויתורים. יחד עם זאת, חשוב שהוויתורים יהיו הדדים ושאף אחד מבני הזוג לא יוותר יותר מידי, כפי שכתב הרבי לאחת הנשים: ״נאכגעבן אלץ (לוותר בכל) – צריך עיון גדול אם תוכל לקיים זה בפועל (או בעלה מצדו). אין לזה גבול, וספק אם יואיל...״ (מבית המלכות, ע׳ 50).

להגיע להסכמה לגבי התנהלות הבית הוא המצב הרצוי, אבל, מה עושים אם לא מצליחים להגיע להסכמה? כפי שציינו בעבר, אם נצפה להגיע להסכמה בכל נושא, הדבר יהפוך אותנו מאד מאוכזבים, כי כל פעם שלא נסכים זה יראה לנו ״סוף העולם״... לעומת זאת, אם לא נצפה תמיד להסכים על כל דבר, יהיה לנו הרבה יותר קל לקבל את חוסר ההסכמה בינינו, כי זה לא יהיה ״סוף העולם״ עבורנו אם לא נגיע להסכמה.

אז מה עושים בקשר לנושאים שלא הצלחנו להגיע להסכמה לגביהם? להבהיר – שהשאלה הזו אמורה להתעורר רק אחרי שאמנם כבר דנו ודיברנו על הנושא השנוי במחלוקת, ועדיין לא הגענו להסכמה. ״לדון על הנושא״ אין משמעותו רק: ״טוב, מה אתה אומר?״. ״לדון על הנושא״ משמעותו להקדיש מספיק זמן לשמוע אחד את השני, להביע את עמדתנו, להבין את עמדתו של שהשני, ולנסות לראות את כל הצדדים של הנושא.

יחד עם זאת, לפעמים, גם אחרי שדנו על הנושא באריכות עדיין לא הגענו להסכמה. במקרה כזה כדאי להחליט מראש למי תהיה את ״זכות ההחלטה הסופית״ בכל אחד מתחומי החיים השונים. לדוגמא: אנו יכולים להחליט, ש(אם כבר דנו על הנושא באריכות ולא הצלחנו להגיע להסכמה), הרי שבקשר להוצאות הכספיות, ״זכות ההחלטה הסופית״ תהיה של הבעל. וש(אם כבר דנו על הנושא באריכות ולא הצלחנו להגיע להסכמה), הרי שבקשר לניהול הבית, ״זכות ההחלטה הסופית״ תהיה של האישה.

לשאלה למי תהיה ״זכות ההחלטה הסופית״ קיים היבט נוסף שעלה מהמחקר שבדק, מה ביחסי נישואין הכי מפריע לנשים, ומה ביחסי נישואין הכי מפריע לבעלים. באופן שאולי לא מפתיע, נמצא שמה שהכי מפריע לנשים זה, שהן לא יכולות לקבוע מספיק בענייני המשפחה. רוב הנשים ציינו שהן היו רוצות שתהיה להן אפשרות יותר גדולה לקבוע לגבי מה שקורה בבית. ומה הכי מפריע לבעלים? באופן שאולי לא מפתיע נמצא, שמה שהכי מפריע לבעלים הוא, שהנשים שלהן באות אליהן בטענות וטרוניות מעל ומעבר למה שהם יכולים להכיל, ומאשימות רק אותם בכל הבעיות שלהם (״רק אתה אשם בכל הבעיות שלנו״).

בעלים רבים אמרו, שגם אחרי כל מה שהם עושים ומתאמצים, הנשים שלהם עדיין לא שבעות רצון. תופעה ידועה בעולם הטיפול הזוגי היא ש(כמעט תמיד) הנשים הן אלו שדוחפות להתחיל בטיפול זוגי (״הבאתי את בעלי לטיפול כדי שתטפל בו״), אולם הנשים הן גם אלו ש(לרוב) מפסיקות אותו כאשר נאמר להן שלא מספיק שרק הבעל ישתנה, אלא שגם הן צריכות להשתנות.

מה אפשר לעשות בקשר לשני נושאים בעייתיים אלו? מסתבר שיש פתרון לבעיות אלו (כפי שאפרט בהמשך), אולם הפתרון הזה קשה ביותר ליישום. (גילוי נאות: אשתי טוענת שהפתרון הזה הוא ״לגמרי לחלוטין מעל לטבע״). למרות שהפתרון הזה הוא מאד מאד מאד קשה, הן עבור בעלים, והן עבור נשים, הניסיון מראה שאם קיימת נכונות משני הצדדים הוא אפשרי. לא רק שהוא אפשרי, אלא שהוא משפר באופן דרמטי את יחסי הנישואין.

אז מה הפתרון? להקדים, שהפתרון הזה יעבוד רק עם שני הצדדים יקבלו אותו ויתחייבו אליו, ושהוא דורש שינוי מאד גדול, הן מצד הנשים, והן מצד הבעלים.

נתחיל עם החלק של הבעלים (הרי ברור שהם צריכים להשתנות...). כאן אנו מגיעים לנושא הטור. למרות שזה נורא נורא קשה לבעלים, ולרוב הבעלים זה נראה כמעט בלתי אפשרי, העצה לבעלים היא לתת לנשים שלהן להחליט (כמעט) בכל נושא. שוב, לתת לאישה להחליט, אבל רק אחרי שאמנם ערכתם דיון מקיף על הנושא. מאחר שבעלים מאד יתקשו לקבל את הרעיון המפחיד הזה, אפשר להזכיר להם שהרעיון הזה לא לגמרי חדש, והיה כבר מי שהציע אותו בעבר לאחד הבעלים, כשאמר: ״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ״. (בראשית, כא, יב). משפט הקסם שמסוגל להמיס לב של כל אישה: ״נעשה מה שאת תחליטי״...

ועכשיו לחלק של הנשים. למרות שזה נורא נורא נורא קשה לנשים, ולרוב הנשים זה נראה ממש בלתי אפשרי, העצה לנשים היא להפסיק (כמעט לחלוטין) את כל הטענות והאשמות כלפי הבעלים שלהם. זה לא אומר רק להפסיק לבטא את הטענות והאשמות כלפי הבעלים שלהן, אלא ״לשחרר״ אותן לחלוטין. זה אומר, שאפילו במקרים מאד חריגים קיצוניים, כגון שהבעל שלך לא שטף את הבית בצורה יסודית כמו שאת מצפה ממנו, או שהוא איחר להביא את הילדה מהמעון כי התעכב בעבודה, את לא באה אליו בשום טענות והאשמות, גם לא בליבך. משפט הקסם שמסוגל להמיס לב של כל בעל: ״זה בסדר. אתה לא אשם״...

מאחר שהפתרון הזה מאד מאד מאד קשה לרוב הבעלים והנשים, רצוי שהוא לא יהיה מוחלט. זה אומר, שכדאי להשאיר ״חמשה אחוזים״ של מקרים בהם האישה תוכל לבוא בטענות והאשמות אל בעלה, ו-״חמישה אחוזים״ של מקרים בהם הבעל יוכל לא לקבל את דעתה של אשתו. זה כמו שעושים דיאטה, ומאפשרים ממתק קטן כדי שלא יהיה מידי קשה. כל בעל ואישה ישקלו באלו מצבים כדאי להם להשתמש ב-״חמישה אחוזים״ יקרי הערך האלו.

אז, מה דעתכם לנסות להגיע להסכמה, שלפיה את תפסיקי את (כמעט) כל הטענות ואשמות שלך כלפי בעלך, והוא יסכים לקבל את דעתך (כמעט) בכל דבר? למרות שזה נראה מאד מאד מאד קשה, אולי שווה לנסות...

זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686 או zeev@crombie.com