איתי אסמן, ראש ארגון 'תורת לחימה', בן דודו של אל"מ שרון אסמן ז"ל, מספר עם תום השבעה על מות שרון על המיזם בו החל במהלך השבעה ובו קרא לכל מכיריו ומוקיריו של שרון, מכל תחנות חייו, לספר סיפורים על שרון, ואכן סיפורים שכאלה הגיעו מכל עבר, החל מתקופת ילדותו ועד ימיו כקצין בכיר בצה"ל.
איתי מספר על הקשר המיוחד עם קצין בכיר שעיתותיו אינם בידיו, מי שעל אף הקשר ההדוק של בני הדודים לא תמיד ניתן היה לממש את הקשר במפגשים של ממש. עוד מספר איתי על אהבת האדם שהייתה חלק בלתי נפרד מאורח חייו והדברים באו לידי ביטוי ביחסו האישי לכל חייל וחיילת שנראו במצוקה או כמי שחווים קושי.
חיילים שלחמו תחת פיקודו ב'צוק איתן' סיפרו כי העובדה שהם אינם חווים פוסט טראומה נזקפת אך ורק לזכותו של שרון ז"ל. זאת בשל האופן בו התייחס לכל חייל, התעניין בשלומו, וכמי שלמד פסיכולוגיה ידע לגשת אל ליבם ונפשם של חיילים וקצינים כאחד.
מהסיפורים שנכרכו בדמותו של אל"מ אסמן עולה גם מידת הענווה שבו. כצוער בה"ד 1 זכה בהצטיינות עליה לא ידעו הוריו עד לרגע בו הוענק לו האות, וכמפקד צוות בבה"ד 1 שני המצטיינים היו מהצוות שלו כאשר אחד מהם בן למשפחת פשע ששרון בחר לקחת אותו תחת חסותו עד שהפך אותו צוער לפרויקט ההצלחה של שרון.
הדיבור השקט של שרון אסמן יצר סביבו כריזמה שקטה ונדירה שגרמה לסובבים אותו לשתוק ולהקשיב לו. בעיניו של איתי הנהגותיו של שרון נכרכות בהנחיותיו של שמאי הזקן 'אמור מעט ועשה הרבה והווה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות'. איתי מתאר את האופן בו תואר שרון בפי קצינים ואנשי מטה שסיפרו על הרושם העמוק שהותירה בהם ההיכרות אתו.
אל העולם הצבאי הגיע שרון ז"ל מעולם המוסיקה. לאחר שלא התקבל לתזמורת צה"ל ובחר לנסות ולהתקבל לחטיבת הצנחנים. הקשר בין המוסיקה ליחידה הקרבית לא היה ברור, אך אהבת האדם והמדינה היא שהובילה אותו בבחירותיו הצבאיות.
בשבעה היה מי שהשמיע הקלטה של תדרוך אחרון שהעביר שרון ז"ל לחייליו לפני יציאה לקרב, ובה הוא נשמע מבהיר ללוחמים כי 'אנחנו הכי אגרסיביים שאפשר, נילחם וננצח, ומצד שני, נהיה הכי מוסריים בעולם. אף אחד לא ייקח חפיסת סיגריות ולא כל דבר אחר. אנחנו באים לעשות את התפקיד שלנו', דברים שביטאו בשילוב שבהם את רוחו הייחודית.
איתי מספר על ההפרדה עליה הקפיד שרון בין חיי המשפחה שלו כאב וכבעל לבין חייו כקצין בכיר בצה"ל. שכנים שהגיעו ללוויה לא ידעו כלל על כך שבקרבתם התגורר קצין כה בכיר. לגני הילדים של ילדיו הקפיד שלא להגיע עם מדים על מנת להעניק תחושה של אב.
עוד מספר איתי על תפקידו של שרון בתקופה בה הורחבה חטמ"ר בנימין לעוטף ירושלים, מה שבפיו של שרון התקבל כזכות להיות ממגיניה של ירושלים ואכן הוא הגדיר את החטמ"ר כ'מגיני ירושלים' ולחייליו הקפיד לחזור ולהדגיש כי 'נפלה בחלקנו הזכות להגן על ירושלים'. תודעה זו של נצחיות ירושלים ליוותה את כל פועלו כהמשך ישיר לימי דוד המלך. "הוא היה איש רוח, פילוסוף ומשורר וחכם ומצד שני ידע להילחם ולנצח. הגדוד שלו ב'צוק איתן' קיבל מצטיין. הוא גם נפצע בקרב וחזר לקרב".