רמלה, עיר חמה ודביקה. גם במובן הפיזי, הלחות והחום הם דבר שקשה לפספס אותן. אבל גם במובן האנושי. כולם חברים של כולם, כל אחד הוא "דוד שלי". כמו שכונה קטנה שכל אחד מכיר, דואג ואכפת לו מהשני.
משהו בחום המיוחד הזה עושה הרגשה של משפחה, משפחה גדולה מאוד, משפחה שיש בה הכל, קיבוץ גלויות מדהים: טוניס, תימן, מרוקו, מצרים, עיראק, אתיופיה, הודו, פולין, רוסיה, בוכרה ועוד – אלה הן ארצות המוצא שניתן למצוא בכיתה שגרתית בבתי הספר ברמלה..
כשהגענו לרמלה, לא הכרנו כמעט אף אחד מלבד משפחות בודדות.
כמה חודשים אחרי שעברנו, חורף, גשם, תינוקת שזה עתה נולדה ו... הפסקת חשמל! אין חשמל, הבית קר, ואנחנו לא יודעים מה לעשות, לא מכירים שום דבר פה.. מתקשרים לחברת חשמל שאומרים שרק בעוד 3 שעות לפחות יוכלו לשלוח אלינו מישהו..
אחרי 3 דקות, דפיקות בדלת, "צריכים עזרה? מה קרה? אין חשמל? אין בעיה, דוד של אח של דודה של בן אחותי (בערך..) הוא חשמלאי, תיכף אני מתקשר אליו והוא מגיע.
אחרי 10 דקות נוחת לו שמש החשמלאי, מוצא את התקלה, ותוך כדי שמספר לנו סיפורי צדיקי ודברי תורה – הוא תיקן את התקלה "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם".
רק דבר אחד לא היה ברור לנו, איך הגיע אלינו האיש בהתחלה ששאל אם צריכים עזרה? מאיפה ידע שאין לנו חשמל? אנו בכלל לא מכירים אותו.
אז הוא אמר לנו: "ראיתי מבחוץ חושך ואור של נרות ופנסים, אז חשבתי אולי יש שם גנבים שפורצים לדירה, אלך לגרש אותם, לעזור לבעלי הדירה".
היום אנו מכירים אותו כשכן חביב, אבל באותו לילה הוא היה בשבילנו סוג של אליהו הנביא! שרק רצה לעזור.
מאז גילינו את רמלה, עיר של חסד, של מאור פנים, עיר של חיבור מדהים למסורת ישראל. 91 בתי כנסת של הקהילות השונות, שמירה על המנהגים והמסורות של העדות השונות בצורה ייחודית ביותר.
הרב יאיר ליבני הוא רב בית הספר ממ"ד בר אילן