פעם בשנה, הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו לעצור. לעשות 'עמודו'. ולחשוב...
להתבונן פנימה. לא להתגדל בקודש, ולא להתחדש ולא להתקדם בעבודת ה', ובלילה ההוא גם לא ללמוד את משוש חיינו, התורה.
פעם בשנה, לראות לעומק את חסרונו של בית ה', להבין כמה המציאות חסרה גם חסרה ורסיסי החיים ניבטים מבין סדקיה.
זכינו ואנחנו משפצים את הבית שלנו, וכנראה ולא נזכה ותשעת הימים יחולו גם השנה. והמילים של הבניה מתנגנות ללא הרף. נוקשות בקצב ומבקשות את שלהן: רצפות, חשמל, אריחים, גבס, ארונות, לפנות, לייבא, חומרי גלם רבים ומגוונים שאני מכירה רק עכשיו.
וריח של עבודה עברית, עם סיד וקצת עשן ואבק ואפר, עם קולות של צעדים חדשים בבית שהולך ונבנה, חורבה מחורבות ירושלים, אחת מקרני האור המבצבצות של איילת השחר הבוקעת והולכת.
ופתאום,
לעצור.
להרים את ה'ברקס'. מצב של קיפאון זמני לפני שנזכה לאור היקרות של בוא הגאולה. כי צריך, כמו שרש"י כותב על קהלת ג' "עת לבכות": בתשעה באב.
לחשוב ולהרהר ולחוש על עצמנו קצת את צעקתה האילמת של השכינה. לא לבנות, לא להתחדש, לא להתקשט, להמעיט בשמחה כדי לתת את המקום המדוייק שלנו של צער המקום.
על חטא שחטאנו במחלוקת
על חטא שחטאנו באי כבוד
על חטא שחטאנו בהרמת קול
בצרות עין, בתחרות שלא לשמה, ברכילות, בשנאת חינם,
על חטא שחטאנו ב'בין אדם לחברו'.
וריבון עולם מבקש מאיתנו פעם אחת לעצור, למענו, למעננו, ולמען הקשר והברית שחתמנו איתו בדמים, בדמעות, ביזע וברתת של קדושת כבוד.
אז אנחנו מנסים פעם אחת להקשיב למה שריבנו של עולם מבקש. ולא בונים, לא ממשיכים את ייסוד בית מקדשנו הפרטי, כי הוא נובע ממעיין המקדש, הבית הלאומי.
כמו שכתוב: 'מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה' (מכילתא שמות, בא ט'), בהשאלה, אני לוקחת את המילים האלו למצבי העכשווי. הנה אנחנו בונים, והנה אנחנו מתבקשים להקפיא ולעצור.
קראתי פעם (ומי שיודע מה המקור, אשמח לדעת!!) על אחד שעזר לחברו לדעת מה הלכות האבלות לאחר שזה ישב שבעה על קרובו. והוא ניסה מאוד להתיר, ולהקל, ולבוא לקראתו, ואיפה שאפשר למצוא מה אפשר לעשות.
אמר לו החבר האבל: אני לא מחפש את ההקלות ואיפה אפשר 'לעגל' כביכול. הרי דרך בהלכות האלו, אני בעצם יותר קרוב למי שהלך ממני, אני חושב עליו וחי אותו..
ולכן עכשיו, ערב תשעת הימים, יש לנו קצת אפשרות לקחת את הזמן הזה ולזכך את עצמנו נפשית, חברתית ורוחנית. כדאי לנו עוד יותר מתמיד להבין שההלכות הן למעננו. והעצירה שלנו מבניית הבית הפרטי שלנו, היא כדי לתת משמעות ונפח לחיים שלנו כאן.
אנחנו כרגע מתלבטים איזה ארון להוסיף לבית ואיזה עומק כדאי, אבל בואו נדבר באמת על עומק בכל מה שקשור לשיפוצים ובניה- הרי זה הוצאות של כסף כסף כסף, ומאוד קל להישאר ברמה השטחית ולסחרור מרוב המרתון להספיק דברים.
זה הזמן לעצור, לחשוב, לתקן ומתוך השבר וזעקות החורבן המהדהדות בין דפי ההיסטוריה, לצמוח קדימה, חזקים יותר. חייבים רגע, דקה, שעה, יום, חייבים רגע להירקב פנימה ומתוך זה לנבוט מעלה, בציפיה לגאולה שלמה עוד בימינו ואולי עוד השנה!