נווה דקלים. ארכיון
נווה דקלים. ארכיוןצילום: אבי אוחיון, לע"מ

בימים אלה מצוין מלאת 16 שנים לעקירה והגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. פרופ' אבי לוי, כיום נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה, ממייסדי היישוב נווה דקלים, משוחח על הסיכוי לסלוח למובילי ותומכי מהלך העקירה.

"הכאב לא נגמר, במיוחד בימים הללו", אומר פרופ' לוי ומציין כי בשנה זו חל תשעה באב באותו יום בו הוא חל בשנת הגירוש. "היינו צריכים לצאת ביום תשעה באב, יום החורבן, ונתנו לנו עוד 24 שעות ויצאנו ביום שני בלילה".

"זו תקופה של מחשבות על אכזבה ממדינה ששלחה אותך לשליחות איתית של הקמת ישוב במקום שהיה פרא. היה חשוב למדינה לשלוף אותנו כאנשים צעירים כל אחד מעירו וממקומו להקים ישובים לתפארת במקום של חולות, סיכונים וסכנות ואחר כך למחוק את הישובים", אומר לוי ובאשר לשאלת היכולת לסלוח הוא אומר כי יש ימים בהם עולה מחשבה שמאחר והמדינה היא הריבון הרי שבאפשרותה להחליט על הוצאת המתיישבים, אך "יש ימים שבהם הכאב מתעורר. אני צופה היום למרחוק מביתי בניצן אל הים שהיה הנוף של הבית שלי בנווה דקלים וזה מעורר את המחשבות. מסתכלים בערגה ושואלים למה, למה זה היה צריך לקרות ובצורה ברוטאלית ומאכזבת שכזו, ואתה לא סולח".

"אתה קם יום אחד בבוקר ואומר שהם לא הצליחו לדכא ולמחוק את היכולת שלנו להקים יחד קהילה, ובכל זאת קמנו והקמנו קהילה גם אם לא באותו מקום ולא כולם יחד, ואולי אפשר לסלוח. אבל התשובה שלי היא שאי אפשר לסלוח, וגם אם לפעמים סולחים נזכרים מחדש ואז לא סולחים".

ואולי יש משהו מפיס את הדעת באותם הסברים שניתנים למעשה העקירה, הן בהיבט הביטחון של הקושי להחזיק אוכלוסייה יהודית קטנה כל כך בקרב אוכלוסייה ערבית רבה כל כך, או במחשבה הכואבת שרצועת עזה הייתה ניסוי שכישלונו הוא הוכחה לכך שאסור לעשות זאת שוב גם ביהודה ושומרון. הם אמירות שכאלה גורמות למחשבה אחרת?

"אלו בדיוק הסיבות לומר שאני סולח, אבל יום אחר כך אתה אומר שאתה לא סולח כי גם אם זה נכון, הדרך שבה זה נעשה... הבוקר עלה לי הינדוס התודעה של המדינה באופן מכוון וממומן מול כל מי שהיה מולה. החל מאזרחים שהיו בשר מבשרינו הפסיקו להאמין ביעוד שלנו והלכו אחרי זה בעיניים סגורות וכשהסתכלנו אחורה כבר לא ראינו אותם איתנו וכלה בחיילים והחיילות שהביאו אותנו אחרי שהם עברו טיפול פסיכולוגי, כך שגם אם זה נכון בהיבט הרציונאלי, אי אפשר לסלוח על האיך".

"לעשות את זה בצורה מתוקתקת כמו צבא "יקי", אבל למצוא את הפתרונות, זה נעשה בצורה הכי מבורדקת שיכולה להיות. עד היום כשנוסעים על כביש אשדוד אשקלון וכשפונים ימינה רואים עדיין את המעברות זו ההוכחה הטובה ביותר לכך שהאיך הזה הוא עדיין שריטה בלב", אומר פרופ' לוי.

על משמעות ה'אי אפשר לסלוח' הוא אומר: "המשמעות של אי אפשר לסלוח היא שאיבדנו את האמון במערכת. המצב הפוליטי של היום מחזק את התחושה שאי אפשר להאמין באף אחד. היום זה יכול לקרות פי אלף". ומה באשר לאזרחים שתמכו כפי שהיו ישובי וקיבוצי רצועת עזה שהפגינו בעד העקירה? "הם ישבו בצומת כיסופים וצומת בארי והפגינו בכל יום שישי, הם עמדו שם, הפגינו והתבדחו איתנו, אבל פתאום הם הפכו לקו החזית וחטפו את מה שאנחנו חטפנו, ואני חושב שהתודעה שלהם קצת השתנתה". להם, אומר לוי, "היום אני שולח להם יותר, למרות שכעסתי עליהם אז".