ההימור הצעיר של בנט

מינויו של ד"ר איל חולתא לראשות המועצה לביטחון לאומי הפתיע את כל הגורמים שעקבו במתח אחר איתור המועמדים של בנט * האם המינוי הצעיר יביא איתו רעננות וחשיבה מחוץ לקופסה, או יהיה זה שיגרום לירידת מעמדו של המל"ל מול שאר גופי הביטחון?

אסף משניות , ו' באב תשפ"א

ההימור הצעיר של בנט-ערוץ 7
מוערך מאוד במוסד, חסר ניסיון צבאי והצעיר ביותר בתפקיד. ד"ר איל חולתא
צילום: דוברות

ביום ראשון, שבוע וחצי לאחר שראש המל"ל מאיר בן שבת הודיע על פרישתו מהתפקיד בסוף חודש אוגוסט, הודיע ראש הממשלה נפתלי בנט על מחליפו המיועד. למרות בורסת שמות שכללה כמה וכמה גנרלים בכירים בדימוס, החליט בנט למנות לתפקיד את ד"ר איל חולתא, איש המוסד לשעבר, זוכה פרס ביטחון ישראל ואיש הייטק כיום.

מינויו של חולתא לתפקיד הבכיר התקבל בהפתעה בקרב גורמי הביטחון השונים, שכן על הנייר סל הכישורים והרזומה שלו שונה מהותית ממרבית קודמיו בתפקיד, ומומחיותו אינה נחשבת כתחום הפעילות המרכזי של המל"ל. חולתא גדל בתוך המוסד באגפים הטכנולוגיים של הארגון, וטיפס עד לתפקיד ראש אגף טכנולוגיה וראש אגף תכנון אסטרטגי ומדיניות. למרות שזה עשוי להישמע כך, אגף תכנון אסטרטגי ומדיניות אינו עוסק בסוגיות שרלוונטיות לעבודת המל"ל.

לעומת זאת, תפקיד נוסף שמילא בארגון, ראש המנהלת לנשק לא קונבנציונלי, דווקא כן מעניק לחולתא רקע חשוב באחד הנושאים המרכזיים של עבודת המל"ל, נושא הגרעין האיראני. לפי פרסומה של כתבת 'זמן ישראל' טל שניידר, חולתא התנגד לניסיונות של ראש הממשלה לשעבר ויו"ר האופוזיציה כיום בנימין נתניהו לבטל את הסכם הגרעין, ניסיונות שהבשילו בתקופת הנשיא טראמפ.

חוסר הניסיון בתחומים שבהם המל"ל עוסק, כמו גם העובדה שמדובר בראש המל"ל הצעיר ביותר בתולדות המטה, בן 45 בלבד, שאינו קצין בכיר או אוטוריטה ביטחונית מסוג אחר, הובילו ללא מעט ביקורות על המינוי. בשביל להבין עד כמה חריג המינוי של חולתא צריך להסתכל על רשימת ראשי המל"ל הקודמים. למעט יעקב נגל, שכיהן כממלא מקום, כל ראשי המל"ל הקודמים הגיעו עם עבר צבאי ומבצעי עשיר, או לחלופין עסקו שנים ארוכות בבניית אסטרטגיות ביטחוניות. גם נגל, שלא נמנה על שורת הגנרלים שאיישו את התפקיד, כיהן כסגן ראש המל"ל משנת 2011 ועד לכניסתו לתפקיד ממלא מקום ראש המטה.

"אין ספק שהמשימה החשובה ביותר של ד"ר חולתא היא בראש ובראשונה להצליח להשתחרר מהנישתיות של המוסד", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים. "המוסד הוא גוף נהדר ומקצועי ביותר, אבל הוא לא עוסק בשורה ארוכה מאוד של תחומים שהם קריטיים לראש מל"ל, והם נושאי הביטחון בתוך מדינת ישראל והסוגיה הפלשתינית. זה מעבר להיבטים הצבאיים, כמו תוכניות המלחמה בזירה הצפונית, ההתבססות האיראנית בסוריה ודברים בסגנון. כל אלה לא נמצאים בעולמות התוכן הרגילים של המוסד ביום יום, וגם כשהם כן מגיעים למוסד, זה לא לתחומים שבהם התמקצע ד"ר חולתא. זה לא סותר את העובדה שמדובר באדם כישרוני מאוד ועתיר זכויות".

אולי דווקא העובדה שהוא לא מינוי טבעי לתפקיד היא דבר חיובי? הרי בסוף מדובר בצורת חשיבה אחרת משל בכירי הצבא וארגוני הביטחון שרגילים לכהן בתפקיד.

"באופן עקרוני, ומניסיון רב שנים, יש שני דברים שנורא חשוב שיהיו לאנשים בתפקיד מסוג זה. הראשון הוא עולם ערכי מוצק, וכאן אנחנו לא יודעים כלום על חולתא בשלב זה לאור העובדה שהוא היה איש מוסד שלא התבטא בפומבי בנושאים כלשהם. כך שזו נקודה שצריך לראות ולבדוק לאורך זמן. דבר שני הוא היכולת להציג קו חשיבה אחר ממה שבדרך כלל מקבלים בפורומים הללו. לצערי, כאשר כל מי שיושב בחדר הוא גנרל לשעבר אנחנו מקבלים בעיקר תיבות תהודה לא יצירתיות. לכן דווקא העובדה שהוא לא מגיע מקרב המאגר הטבעי למינוי היא דווקא נקודה חיובית בעיניי".

חוסר ניסיון כפול

"בעיקרון עדיף שראש המל"ל יהיה גורם אזרחי ולא גנרל, כי זאת בדיוק המטרה שלשמה המטה קיים", אומר ערן עציון, סגן ראש המל"ל לשעבר. "המל"ל הוא גוף ביטחון לאומי אזרחי. זה הייעוד שלשמו הקימו את הגוף הזה, ובמקור האיוש שלה אמור להיות בעיקר אזרחי ולא צבאי. הבעיה היא שברוב שנות קיומו, עוד לפני שנתניהו חזר להיות ראש ממשלה, הוא שימש ככיסא מפלט לבכירי מערכת הביטחון שלא ממש ידעו מה לעשות איתם, אז השאילו אותם למל"ל. התוצאה הייתה צה"ל ב', וזה רע מאוד".

הסיבה שאיוש המל"ל בבכירי מערכת הביטחון הוא דבר שלילי, לפי עציון, היא שלמל"ל יש שתי מטרות עיקריות. האחת היא לרכז את עבודת המטה הביטחונית של ראש הממשלה, ובכלל זה הכנת החומרים ותדרוך ראש הממשלה והשרים בקבינט המדיני־ביטחוני. השנייה היא להציע חלופות לתוכניות שמעלים גופי הביטחון השונים, וכן לתת מבט רב־מימדים על סוגיות הביטחון הלאומי, מבט נרחב בהרבה מהזווית הצבאית נטו.

המל"ל נוסד על ידי נתניהו בכהונתו הראשונה, אי שם בשנת 1999, לאחר שנים ארוכות של ניסיונות שנבלמו פעם אחר פעם על ידי הצבא. ההבנה שיש צורך במועצה לביטחון לאומי, בדומה לארצות הברית ומדינות רבות נוספות במערב, התקבלה סופית לאחר מלחמת יום הכיפורים במסגרת מסקנות ועדת אגרנט. הרעיון עצמו עלה עוד קודם לכן, בשנת 1956, על ידי פנחס לבון, שר הביטחון השני של מדינת ישראל שזכור בעיקר מפרשת עסק הביש. לאחר מכן, לפני ועדת אגרנט וגם לאחריה, עלה הנושא שוב ושוב וירד בעקביות על ידי צה"ל. לקראת סוף הקדנציה הראשונה שלו החליט נתניהו על הקמת המועצה למרות התנגדות מערכת הביטחון.

"באותם ימים נתניהו עוד האמין במודל האמריקני, והוא חלם על מועצה שתהיה דומה מאוד למודל האמריקני. זה לא קרה, ובשנים האחרונות הוא העביר את המל"ל תהליך של פוליטיזציה שפגע מאוד במעמד וביושרה שקיבל הגוף הזה. במובן הזה, חולתא מגיעה כמו דף חלק. אין לו שום שיוך פוליטי, ודווקא בנקודה זו הוא מינוי טוב", טוען עציון.

לצד היתרון שמוצא עציון בחוסר שיוכו הפוליטי של חולתא לתפקיד, הוא סבור שיש במינוי שורה של בעיות. "אחת הבעיות המרכזיות במינוי היא שחולתא אינו אוטוריטה ביטחונית. כשיגיע דיון צבאי פרופר הוא יהיה בנחיתות מובנית. תמיד ראשי מל"ל שמגיעים מהמוסד נמצאים בנחיתות במישור הזה, כי הגנרלים הצבאיים מעריכים אותם פחות. אני ראיתי את זה שוב ושוב אצל קודמיו של חולתא שהגיעו מהמוסד, והם כמובן היו הרבה יותר בכירים ממנו, וכולם היו בנחיתות מובנית במישור הזה. אצלו זה יהיה בולט יותר, וכל לובשי המדים בעבר ובהווה יסתכלו עליו, לפחות בהתחלה, מלמעלה למטה. הוא יהיה זקוק לגיבוי מתמיד מראש הממשלה, וזה יהיה לא פשוט. גם בתחומים נוספים כמו תקציב מערכת הביטחון, תוכניות מלחמה ושלום והתמצאות בנושאים המדיניים יש לו חוסר ידע וחוסר ניסיון".

ראש הממשלה בנט יכול לעזור לו לקבל את המעמד הזה?

"זה יהיה לא פשוט, כי גם בנט חדש בתפקיד וגם לו אין שם טוב כל כך במערכת הביטחון. אני משער בזהירות שחולתא לא היה הבחירה הראשונה של בנט לתפקיד, והוא העדיף איזו דמות ביטחונית חשובה, אולי אפילו לובש מדים בעבר או בהווה. האנשים האלה כנראה לא רצו לקבל את התפקיד, ויכול להיות שבנט גם התחרט ברגע האחרון והחליט ללכת לכיוון אחר לגמרי".

לבנט אכן הייתה רשימה של מועמדים בכירים יותר לתפקיד, המרכזי שבהם הוא האלוף (מיל') עמוס ידלין. מרגע ששמו של ידלין עלה כמועמד החלה התנגדות בצד הימני של המפה הפוליטית למינויו, בעקבות עמדותיו המדיניות. כדי לנסות להרגיע את ההתנגדות פרסם ידלין באתר חדשות 12 מאמר רחב היקף ובו פירט לפרטי פרטים את תפיסותיו באשר לתפקיד ראש המל"ל. בעיקר ניסה ידלין להדגיש שבנושאי מדיניות חוץ וביטחון, לב ליבו של המל"ל, אין הבדל משמעותי בין שמאל לימין בישראל.

"בתקופת הקורונה ידלין עבד בצמוד עם בנט בקבינט הקורונה האזרחי שהוא הקים", אומר גורם ביטחוני ל'בשבע'. "שם נוצר הקשר העמוק והאמון בין השניים. זה היה טבעי במובן מסוים שהוא יהיה מועמד לתפקיד, אבל בכנות צריך לומר שמבחינה פוליטית המינוי הזה היה פוגע בבנט אנושות. הרי גם ככה הוא נתפס כמי שערק מהימין, אז למנות דמות שהיא אומנם אוטוריטה ביטחונית, אבל מזוהה כל כך עם השמאל, היה מחסל אותו לגמרי".

לאחר שההתנגדות למינויו לא שככה ירד ידלין מרשימת המועמדים הסופיים. אלא שההליכה לכיוון של חולתא מרמזת בעיני גורמים ביטחוניים ששוחחו השבוע עם 'בשבע' על ניסיון של ראש הממשלה בנט למנות לתפקיד דמות שלא תאפיל עליו. דמויות נוספות במערכת הביטחון רואות בחולתא מאפיינים דומים למדי לבנט עצמו, ובראשם מגוריו בכפר סבא והיותו איש הייטק. "יש הרגשה של ניסיון לעשות סטארטאפ נוסף. הרי ברור שלחולתא אין את הניסיון בתחומים הרלוונטיים למל"ל", אומרות הדמויות.

תפקיד עם גבולות אמורפיים

"במדינת ישראל לא גדלים מומחים לאסטרטגיה", אומר האלוף (מיל') יעקב עמידרור, ראש המל"ל בין השנים 2013-2011. "תסתכל על חמשת ראשי המל"ל האחרונים, אלה שכיהנו בעשור הקודם. עוזי ארד הגיע ממש מתחום האסטרטגיה הביטחונית וגם לי היה רקע בתחום האסטרטגיה. אבל גם יוסי כהן, גם יעקב נגל וגם מאיר בן שבת לא עסקו בתחום האסטרטגיה בצורה אינטנסיבית. הם הגיעו עם המון ידע בתחומם ובאו לתפקיד עם המון ניסיון ובגרות, אבל אף אחד מהם לא עסק באסטרטגיה כלל מערכתית קודם לכן, והם כולם עשו עבודה טובה בתפקידם. אין שום סיבה לחשוב שאיל יהיה שונה".

החששות נובעים מכך שבניגוד לשלושת האחרונים, תחומי התמחותו אינם נחשבים לליבת עשיית המל"ל ואין לו את היקף הניסיון שיש להם.

"זה נכון, אבל אני מכיר את איל אישית ואני בטוח שמדובר במינוי מצוין. מדובר באדם חריף ביותר ובעל יכולת עבודה מעולה עם אנשים. זה המינוי הנכון לתפקיד הזה. הוא מגיע לא פחות מוכן מקודמיו לתפקיד. גם לגבי גילו הצעיר, זה אולי ישפיע בישיבה הראשונה, אבל אחר כך מעריכים אדם לפי מה שהוא אומר והתרומה שלו לדיון. ולגבי ליבת התפקיד של המל"ל, למועצה יש המון תפקידים, חלקם מעוגנים בחוק וחלקם יותר אמורפיים. בפועל, התפקיד הוא לעסוק בנושאים שראש הממשלה רואה אותם כחשובים ומרכזיים. עליי למשל הוטל להפריט את תע"ש. אפשר לשאול מה הקשר בין הפרטת תע"ש למל"ל, אבל ראש הממשלה ראה בזה חשיבות גדולה, במשך עשור זה נתקע, אז הוא הטיל את המשימה עליי. עוד נושא שאני ניהלתי בתקופתי זה המשא ומתן על תקציב הסיוע הרב־שנתי האמריקני לישראל, כאשר יעקב נגל היה זה שטס בפועל כל הזמן לדיונים בוושינגטון. לאחרונה ראינו את זה בנושא הקורונה. כל הדברים האלה הם מעבר לתפקיד שהוגדר בחוק למל"ל".

עמידרור מרחיב את הדיבור על עבודת המל"ל עם הזרועות השונות במדינה על מנת להסביר שהיכולות שנדרשות מראש המל"ל אינן מסתכמות בשורת קורות החיים. "ההתעסקות של המל"ל היא לא רק מול גורמי הביטחון בישראל. הדוגמה הכי בולטת לזה היא הפעילות של ישראל להגדיר את חיזבאללה כארגון טרור באירופה. בשביל לעשות את זה היה צריך לבנות תיק שלם על הארגון. כדי לבנות את התיק נגד הארגון היינו צריכים לאסוף חומרים שהצטברו במשרד לביטחון פנים מחקירות של אנשי חיזבאללה על ידי המשטרה, צריך חומרים ממשרד המשפטים מהעמדות של אנשי הארגון כאן לדין, צריך חומרים משב"ס, שיש לו הרבה אינפורמציה ומודיעין על אנשי הארגון שיושבים בכלא, צריך את השב"כ, המוסד ואמ"ן שיש להם המון מידע על הארגון, וצריך שיתוף פעולה עם משרד החוץ שינהל את כל המגיעים מול אותן מדינות. בסוף הגענו למשרד החוץ עם ספר שלם על הארגון, והמשרד רתם את הבריטים לסוגיה. זה מראה שאחד הדברים החשובים ביותר בתפקיד הוא היכולת לעבוד עם אנשים נוספים ובתיאום עם המון זרועות".

לצד דבריו של עמידרור על נכונות הבחירה בחולתא, רבים מביעים חשש שמינויו עלול לפגוע במעמד המל"ל מול שאר גופי הביטחון, בצורה שעלולה להחזיר אותו לימיו הראשונים, כשלא זכה לכבוד רב מראשי הממשלה ומערכת הביטחון. "המעמד של המל"ל בקרב מערכת הביטחון נקבע באופן כמעט בלעדי ברמת הכבוד שמקבל מי שעומד בראשו", אומר האלוף (מיל') עוזי דיין, ראש המל"ל בין השנים 2002-2000. "במקרה הנוכחי מדובר באדם ללא ניסיון צבאי, שבגלל תפקידו במוסד הוא גם לא מוכר לרוב מערכת הביטחון. המשמעות היא שהוא לא מגיע למל"ל כאוטוריטה".

עד כמה מדובר בנושא קריטי לעבודת המל"ל?

"מאוד קריטי ובכמה פנים. הראשון הוא חיסרון מובנה אצל מי שאין לו ניסיון קרבי ומבצעי. אדם שאין לו ניסיון כזה מראש יגיע בעמדה נחותה לדיונים על הפעלת כוח, והוא גם יהסס מאוד לפני שהוא יפעיל אותו כשצריך. ראינו מה קרה בזמן מלחמת לבנון השנייה, שראש הממשלה היה אולמרט, שר הביטחון היה פרץ והרמטכ"ל היה חלוץ. לאף אחד מהם לא היה עבר מבצעי קרבי של הפעלת כוח יבשה, והתוצאות היו בהתאם. אבל זה רק מישור אחד. המישור היותר קריטי במקרה של ראש המל"ל הוא העובדה שהוא זה שמנהל את סדר היום הביטחוני של מדינת ישראל. הוא זה שקובע, יחד עם ראש הממשלה כמובן, מה יהיו הנושאים שבהם יעסקו, הוא זה שמרכז את כל החומר ומתדרך את ראש הממשלה והשרים לפני ואחרי הדיונים, והוא גם זה שמפקח על מערכות הביטחון השונות שיבצעו את ההחלטות שמתקבלות. מכיוון שאף גוף לא אוהב שמפקחים עליו, בשביל שזה יעבוד טוב צריך שלמל"ל יהיה מעמד גבוה בתוך המערכת, וזה קשה מאוד כשהעומד בראש אינו זוכה למעמד שכזה".

דיין מצביע על מישור נוסף, שלשיטתו צריך היה לשחק תפקיד מרכזי בבחירת ראש המל"ל: "צריך למפות את התחומים החשובים שבהם המל"ל יצטרך לעסוק. מכיוון שלראשי המל"ל יש נטייה להימשך לעיסוק בתחומי התמחותם, הבחירה צריכה להיות מוכוונת לפי המטרות שמציבים למטה".

"כשמסתכלים על המפה והאתגרים שעומדים בפני המל"ל אפשר לחלק אותם לכמה תחומים מרכזיים". מסכם אביבי. "נושא הגרעין האיראני נמצא במקום מאוד גבוה, אבל בחודשים האחרונים ראינו שהנושא הכי בוער אולי הוא תחום המשילות בתוך ישראל וסוגיית ערביי ישראל שהוזנחה מאוד בשנים האחרונות. נתניהו קנה שקט בתחום בשביל לקדם את ביטחון ישראל בנושאים אחרים, אבל בסוף הגענו למצב שהעתיד שלנו נמכר, ועכשיו צריך לטפל בזה ביתר שאת, ולא תהיה הזדמנות נוספת. גם השיח עם האמריקנים. אלה יהיו התחומים שראש המל"ל יצטרך לעסוק בהם. הבעיה היא שאלה ממש לא עולמות התוכן שלו, וזה עלול להיות בעייתי. כל מה שאני שומע על חולתא מלמד על אדם רציני ביותר ומוכשר מאוד, ואני מקווה בשביל מדינת ישראל שהוא יצליח למלא את התפקיד למרות נקודת הפתיחה הבעייתית שיש לו".