השקר האחרון של הבית הראשון

מבקר הצבא יצא בקריאת אזעקה לפני כשנתיים על 'תרבות השקר' שכהגדרתו "אוכלת את הצבא מבפנים כמו סרטן".

הרב אברהם וסרמן , ז' באב תשפ"א

השקר האחרון של הבית הראשון-ערוץ 7
הרב אברהם וסרמן
צילום: באדיבות המצולם

בזמן הזה

זה התחיל במין "הומור יהודי", כביכול של לוי אשכול שלא עמד בהבטחתו לפני הבחירות, וניסח את המשפט: "לא הבטחתי לקיים את ההבטחה שלי", או "אסור כבר להבטיח"? האמת – הבדיחה הזו ממש לא הצחיקה את מי שבחרו בו וסמכו על הבטחתו.

אח"כ היתה זו ההכרזה של בגין "יהיו הרבה אלוני מורה", שהפך את ימית ובנותיה לעיי-חורבות, כשתחושת הנבגדות עמוקה וכואבת. שמיר שאמר לאנשי 'התחיה' שאת ההסכם הקואליציוני שהפר – הם יכולים לתלות על הקיר.

שרון-דין-נצרים-כדין-תל-אביב, שהחריב את גוש קטיף וצפון השומרון, בניגוד מוחלט להבטחת הבחירות שבגינה קיבל את ראשות הממשלה. כך עוד ועוד, עד שהגענו למערכת הבחירות האחרונה, בה הבטחות חגיגיות מול המצלמות – מופרות תוך זמן קצר מאוד.

אך לא רק בפוליטיקה.

מבקר הצבא יצא בקריאת אזעקה לפני כשנתיים על 'תרבות השקר' שכהגדרתו "אוכלת את הצבא מבפנים כמו סרטן".

היום שבו מפקד וחייל לא יאמינו זה לזה, שהשלטון יישבע בכל היקר והקדוש לו ומיד יפר את שבועתו...

ובכן, המקרא מתאר מה קורה ביום שכזה.

בימים ההם

כבר היו דברים מעולם, בסוף בית ראשון. כולם שקרו, ולא ניתן היה לסמוך על איש, גם לא על אח או חבר טוב. אנשים העמידו פני חבר- תוך שהם מתכננים כיצד להזיק למי שסומך על הקשר עימם

מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים. וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ... איש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלך ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו. שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת אותי נאם ה'... חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. העל אלה לא אפקד בם נאם ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי (ירמיהו ט).

לא פלא הוא שירמיהו רוצה לברוח למדבר, בלי איש לידו. את הפסוקים הללו נקרא בהפטרת תשעה באב, ומתקני ההפטרות בחרו דוקא בהם לתאר את התמונה החברתית המובילה לחורבן. זאת למרות שיש עוד הסברים רבים וסיבות רבות לחורבן בית ראשון (שלש עברות חמורות, ורשימה ארוכה במסכת שבת דף קיט).

מה שהפך את המצב לחסר-תקנה, היא 'תרבות השקר' שהכל נכשלו בה. אפילו צדקיהו מלך יהודה הפר את שבועתו למלך בבל, וארגן מרד עם העמים השכנים – עמון מואב אדום צור וצדון. זאת בתמיכה ועידוד של מלך מצרים:

"הנה בא מלך בבל ירושלם... ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית ויבא אתו באלה... וימרד בו לשלח מלאכיו מצרים לתת לו סוסים ועם רב, היצלח? הימלט העשה אלה והפר ברית ונמלט? חי אני נאם אדני ה' אם לא במקום המלך הממליך אתו אשר בזה את אלתו ואשר הפר את בריתו אתו בתוך בבל ימות" (יחזקאל, יז).

חז"ל תיארו שבועה נוספת של צדקיהו, אותה התיר שלא כהלכה:

"צדקיהו ראה את נבוכדנצר אוכל ארנבת חיה, והתבייש נבוכדנצר בדבר. אמר לו : הישבע לי שלא תגלה, ונשבע לו. היה מצטער צדקיהו, שרצה לספר ולא יכול היה מפני שנשבע. נשאל על שבועתו לפני חכמים והתירו לו, וסיפר את הדבר ברבים. שמע נבוכדנצר שמבזים אותו בגלל מה שעשה. שלח והביא סנהדרין וצדקיהו לפניו. אמר לסנהדרין: ראיתם מה עשה צדקיהו? וכי לא כך נשבע בשם שמים "שאיני מגלה"? אמרו לו נשאל על השבועה.

שאל אותם : וכי נשאלים על השבועה? אמרו לו: כן. אמר להם: בפניו של האיש שנשבע לו נשאלים, או אפילו שלא בפניו? אמרו לו: בפניו דווקא. אמר להם: ואתם למה לא אמרתם לצדקיהו שאינו יכול להישאל על נדרו אלא בפני? מיד נתקיים בהם "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון" (איכה ב, י). אמר ר' יצחק: ששמטו כרים שהיו יושבים עליהם כדיינים מתחתיהם, להורות ששגו בדבר הלכה (ע"פ בבלי, נדרים סה,א).

היו גם ניסיונות להצדקת התנהלות עקומה זו, שבעזרתה מקדמים את בניין ירושלים וחיזוקה. הנביא מתרעם על כך, ומזהיר:

שִׁמְעוּ-נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל-הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ. בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה... לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר (מיכה ג).

כלומר, כשהבסיס אינו מוסרי, הבניין המעשי לא יעמוד.

לעתיד לבוא

יש להתחיל את דרך התיקון בהשבת האמת לסדר היום הציבורי. כשהבטחה אכן תמומש, כשלא יפוזרו הבטחות שאי אפשר לקיימן – תתנקה האוירה הציבורית. האמון יחזור לחיינו, גם אם המחיר הוא הפסקת פיזורן של אשליות שבין כה וכה מתנפצות על סלעי המציאות תוך זמן קצר.

כך הבטיח הקב"ה –

כה אמר ה', שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלם ונקראה ירושלם עיר האמת והר ה' צבא-ות הר הקדש... עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים. ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה (זכריה, ח).