מר אתון

איך נוסדה האולימפיאדה, ואיך יודעים שיאיר לפיד לא אנטישמי ושנפתלי בנט מקיים הבטחות

דביר שרייבר , י"ג באב תשפ"א

מר אתון-ערוץ 7
קוראים לזה אולימפיאדה, או בתרגום מיוונית: שעמום אטומי. סמל האולימפיאדה
צילום: רויטרס

הכול התחיל לפני המון שנים בערך, בשנת 490 לפני הספירה, כשחייל יווני בשם אתוֹנוּס הגיע לשערי העיר אתונה חסר נשימה ומזיע עד עמקי נשמתו. "ה... ה... המלחמה... נגמרה..." הוא הצליח למלמל לפני שצנח ארצה באפיסת כוחות, "ני... ניצחנו".

"איזה מצחיק אתה", אמרו האתונאים, "כבר לפני חמש שעות פרסמו את זה בקבוצות הווטסאפ 'אתונאים ועיתונאים'".

"מה?!" הזדעק החייל, "אז בשביל מה רצתי 42 קילומטרים?"

"אתה רצת עכשיו 42 קילומטרים?!" נדהמו האתונאים, "למה?"

"כדי להודיע".

"בסדר, אבל למה בריצה?"

"פספסתי את האוטובוס".

"שמע", אמרו האתונאים בהערכה, "אתה דביל".

"תודה", התרגש אתונוס.

בו במקום החליטו היוונים, שהיו כידוע חובבים מושבעים של ספורט וחובות לבנק המרכזי של האיחוד האירופי, להנציח את האירוע באמצעות תחרות שתשחזר את המעשה הפטריוטי, שלא לומר סימביוטי, שלא לומר אידיוטי. הרעיון היה פשוט: לכנס מדי ארבע שנים אנשים ונשים מכל העולם, לשלוח אותם לריצה קלה ולא לגלות להם שקו הסיום נמצא 42 קילומטרים משם. כל זה בזמן שהמוני אנשים עומדים לאורך המסלול ונהנים לראות אותם סובלים.

האתונאים היו מרוצים מאוד ממעשה הקונדס שהגו. השאלה היחידה הייתה איך לקרוא לתחרות הסדיסטית.

"מה השם שלך?" הם שאלו את החייל.

"אתונוס", הוא אמר, "אבל אתם יכולים לקרוא לי בקיצור אתון".

"בסדר, מר אתון", אמר ראש העיר בקול סמכותי, "נקרא לתחרות על שמך, מרתון".

"אבל למה שאנשים ירצו לרוץ כל כך הרבה?" הקשה אתונוס.

"כי מי שיצליח לסיים יקבל מאיתנו אינפוזיה אישית וסטיקר עגול להדביק על האוטו".

"לא הבנתי", גירד החייל בראשו, "אם יש להם מכונית, למה להם לרוץ?"

"למה אתה רצת?"

"ואם הייתי קופץ מהגג?"

האתונאים הסתכלו זה על זה בהתפעמות. "רעיון מצוין!" התלהב ראש העיר, "נעשה גם תחרות של קפיצה מגובה!"

"מה תחרות בזה?"

"טוב, אז קפיצה לגובה".

"חבר'ה", אמר אתונוס, "אתם הולכים רחוק מדי".

"בדיוק!" שמחו האתונאים, "בואו נוסיף קפיצה לרוחק!"

על המקום הם החליטו גם על תחרויות סיף, קליעה, היאבקות ויידוי פטיש, לזכר מה שעשו לחייל המסכן ההוא שהביא את בשורת התבוסה מספרטה. לזכר הקרב הימי המפואר מול הברברים של קפריסין הם ייסדו תחרות קפיצה למים, ומקצים של שחייה כדי שהקופצים לא יטבעו. וקיאקים. ואופניים. וטניס. והוקי. ובדמינגטון (אף אחד לא יודע מה זה אבל זה מצלצל יפה). והתעמלות מכשירים, ממנה התפתחה בהמשך האינקוויזיציה.

ועד היום, פעם בארבע שנים מתכנסים במקום כלשהו בעולם אנשים שמבלים יותר מדי זמן בחדרי כושר ומתחרים בינם לבין עצמם בריצה, בקפיצה, בהרבצה ובניסיונות להרים משקולות בלי להפיל אותן על הרגל. וכולם נורא מתלהבים כשמישהו מצליח לשבור שיא עולמי. כאילו שאין מספיק משברים בעולם. רק זה מה שמעניין אותם – לשבור, להרוס, לקבל מחיאות כפיים על זה שהם הצליחו לעבור מרחק שאפילו התוכי של בנט, עם רגל שבורה, היה עושה ברבע מהזמן.

קוראים לזה אולימפיאדה, או בתרגום מיוונית – שעמום אטומי. נו שוין, שיהיה להם בהצלחה.

*** הכרעה מהנקודה היהודית ***

אין ברירה, צריך להודות בפה מלא: הממשלה של בנט ולפיד היא הצלחה חסרת תקדים. השבוע מלאו בסך הכול 40 יום להקמתה, וכבר מתברר שהיא לא רק מבטיחה – היא גם מקיימת. הכול. עד הפרט האחרון.

אם אתם חושבים שאני ציני אתם צריכים להתבייש. כל מה שנפלתי בנט הבטיח הוא מקיים, בלי התפתלויות ובלי התחמקויות. עובדה: הוא אמר שהוא יודע איך לנצח את הקורונה בתוך חודש, והנה עבר חודש והוא באמת מנציח אותה. ובענוותנותו היתרה הוא אפילו מחלק קרדיטים ביד רחבה, כדי שכשנשב בסגר בחגים נדע שלא רק ראש הממשלה הביאנו עד הלום, כל שרי הממשלה שותפים להצלחה.

וזו רק ההתחלה. בנט אמר שהממשלה תהיה עשר מעלות ימינה, ובאמת הודיע השבוע שליהודים יש זכות פולחן על הר הבית. אחר כך הוא הודיע שבעצם לא, אבל בינתיים עברו איזה 40 דקות שבהן כדור הארץ הסתובב עשר מעלות ימינה, אז מה אתם רוצים, חמוצים. שלא לדבר על זה שכולם מדברים על מזג האוויר אבל רק לנו יש ממשלה שגם עושה משהו, והנה באמת החום היום הוא לפחות עשר מעלות יותר ממה שהיה בזמן הממשלה הקודמת.

אותו הדבר לגבי חאן אל־אחמר – בנט אמר שהיא תפונה, אז היא תפונה. אולי. מתישהו. בכל אופן לא בתקופת הממשלה הזאת, כי יאיר לפיד כבר שלח לבנט מכתב סודי שכולם ראו והזהיר ש"פינוי המתחם טומן בחובו מספר אתגרים כבדי משקל ועל כן עלול להוביל להשלכות מדיניות רבות", בראשן השלכות שישליכו את בנט לשלכת הפוליטית אם הוא לא יעשה כל מה שאומרים לו.

נשאלת השאלה, למה בעצם לפיד מתנגד לפינוי חאן אל־אחמר? הרי לפיד הוא איש מרכז־ימין, ככה אמרו מצדדי הממשלה אך לפני 40 יום, והממשלה בעצמה, כזכור, היא עשר מעלות ימינה. והרי לא יעלה על הדעת שיאיר לפיד, איש החוק והסדר, נושא דגל הממלכתיות והגאווה, דווקא הוא ימסמס את פסיקת בג"ץ שמדובר במאחז לא חוקי, נכון?

אז למה הוא מתנגד לפינוי חאן אל־אחמר? הנה התשובה:

כזכור, בחאן אל־אחמר יושבים בדואים.

בדואים, כידוע, הם מיעוט בישראל.

פגיעה במיעוטים היא אנטישמיות, כך אמר יאיר לפיד ממש לפני כמה ימים בפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות.

מכאן נובע שפינוי חאן אל־אחמר הוא מעשה אנטישמי. ומכיוון שלא יעלה על הדעת שיאיר לפיד אנטישמי, ומאידך נתון שיאיר לפיד תומך בפינוי יישובים יהודיים, נגזרת מכאן המסקנה הבאה:

גירוש בדואים הוא אנטישמיות. גירוש יהודים הוא ברכה לאנושות.

לכן הממשלה מעניקה לבדואים את הנגב ולא מפנה את חאן אל־אחמר, ובמקביל מבטיחה שבאביתר המפונה תקום ישיבה. אולי. מתישהו. אם יאיר לפיד יסכים ובג"ץ לא יפסול.

נו, אתם רואים שבנט מקיים הבטחות?

dvirbe7@gmail.com