נפש פלשתיני הומייה

מי שרצה להאמין למצגי הפיוס של רע"מ נאלץ להתמודד השבוע עם מלחמת הדת שהכריזו אנשי המפלגה והתנועה האסלאמית שמאחוריה בעקבות עליית יהודים להר הבית בתשעה באב ושירת ההמנון

יוני רוטנברג , י"ג באב תשפ"א

נפש פלשתיני הומייה-ערוץ 7
עולים להר הבית בתשעה באב
צילום: ג'מאל אווד, פלאש 90

בראשית היה זה אחמד טיבי, עם הציניות הארסית המפורסמת שלו, שעמד על בימת הכנסת וכינה את ממשלת בנט "הממשלה הישראלית־פלשתינית הראשונה", כשהוא מצליח בדרכו המיוחדת להרגיז את כל הצדדים. אחריו התאהב בהברקה החדשה ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שידוע בשימוש שהוא עושה במנטרות כדי לקבוע תודעה, והתחיל לאמץ את הכינוי החדש בהפגנתיות בכל נאום. השבוע הצטרפה לחגיגה הרשימה הערבית המאוחדת, רע"מ, אבל היא כנראה לא הבינה שמדובר בעקיצה סרקסטית. הנאומים המרגשים על פיוס על רקע דגלי ישראל ועיסוק בנושאים אזרחיים נעלמו כלא היו. רע"מ והתנועה האסלאמית מילאו השבוע את משבצת ה"פלשתינית" בממשלה במלוא הרצינות.

אחרי ההצלחה שנחלו ביום ירושלים האחרון, בתנועה האסלאמית זיהו את הפוטנציאל הטמון בהבערת נושא הר הבית דווקא בסמוך למועדים יהודיים. תשעה באב סומן מראש כיעד בתנועה בפרסומים שונים שקראו לציבור לעלות ולהגן על מסגד אל־אקצא. הנרטיב "אל־אקצא בסכנה" מוביל כבר כמה שנים את הפעילות סביב הר הבית, אבל למעשה אין לו אחיזה של ממש במציאות. משטרת ישראל לא מעניקה פריבילגיות מיוחדות ליהודים בחגים או בצומות, וההתנהלות בהר הבית בתשעה באב הייתה זהה לזו של ה' באב או ד' באלול. אף על פי כן, בתנועה האסלאמית לא מחמיצים הזדמנות לתסיסה לאומנית, ותשעה באב נבחר כמועד התפרעות כללי.

נדגיש, מדובר בפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, זה שנחשב מתון לעומת הפלג הצפוני שהוצא מן החוק, וזה שמועצת השורא שלו מחליטה בכל עניין בשביל מפלגת רע"מ, שהיא בשר מבשרו. בכל הודעה של הארגון, כפי שעוד נצטט, מוזכרות התנועה והמפלגה כגוף אחד לכל דבר ועניין.

ההתססה המכוונת לא הסתכמה במילים בלבד. מזה כמה חודשים מפעילה התנועה מערך הסעות מהיישובים הערביים בתוך ישראל להר הבית בשם "השיירות לאל־אקצא", על מנת לחזק את האחיזה הערבית במקום. לא מזמן התפארו אנשי התנועה בכך שמתחילת 2021 הוציאה התנועה 2,200 אוטובוסים מרחבי הארץ אל הר הבית. גם בתשעה באב יצאו עשרות אוטובוסים ממקומות שונים בישראל כדי להגן על המסגד. פרסומים מלווים בתמונות של התנועה תיארו: "אוטובוסים יצאו מהיישובים בגבולות 48' לכיוון מסגד אל־אקצא המבורך הבוקר, כדי לתמוך במוראביטון ולהתעמת עם פלישות המתנחלים למסגד ולרחבי העיר הכבושה". המוראביטון, נזכיר, הוא ארגון אלים שפעל בהר הבית כדי להתקיף עולים יהודים והוצא מחוץ לחוק בתקופת השר לביטחון פנים ארדן. מי שעמד מאחוריו הוא הפלג הצפוני של התנועה, אך מתברר שגם בפלג הדרומי מגלים אליו אהדה לא מועטה.

"צבא הכיבוש מסתער עכשיו על אל־אקצא", הוסיפה באותו בוקר מדלן עיסא, מנהלת מערך ההסעות של התנועה, שמן שקרי למדורה. "אל תשאירו את אל־אקצא למתנחלים". אחרי שנענו לקריאתה, עיסא העלתה תמונה של צעירים ערבים מתפרעים על ההר והוסיפה להם את השבח: "כל הכבוד לכם אריות!"

התוצאות ניכרו בשטח. בשעות הבוקר המשטרה היססה לפתוח את ההר למבקרים, וגם אחרי שפתחה התורים השתרכו לאיטם, אך בסופו של דבר השערים נפתחו לרווחה וקרוב לאלפיים יהודים עלו להר ביום האבל ההיסטורי. אלא שלמעלה הם נתקלו בהפתעה לא נעימה, שנדמה היה שנעלמה מהעולם ב־2016. מאות פעילי מוראביטון הסתערו על העולים בצרחות ובגידופים, חלקם מנסים גם להשליך לעברם אבנים. המשטרה הגיבה, אך מראה כזה לא נראה בהר שנים.

לקראת הצהריים עלה חבר הכנסת עמיחי שיקלי גם הוא אל ההר, ובפשטות ציונית החליט לשיר עם הקבוצה שאיתו את המנון המדינה במקום ובזמן שהיו כל כך מתבקשים. אלא שבממשלה הישראלית־פלשתינית הראשונה אירוע כזה הוא עילה לפירוק. רע"מ מיהרה להוציא הודעה בזו הלשון: "התנועה האסלאמית וסיעת רע"מ מזהירים מפריצת מתנחלים וחברי כנסת למסגד אל־אקצא ומהפרות הסדר החמורות שעלולות להביא למלחמת דת באזור. לא נקבל תפילות ושירת התקווה ברחבות המסגד שבבעלות אסלאמית מלאה בכל 144 הדונמים שלו". מלחמת דת, לא פחות.

הרטוריקה של מפלגת הקואליציה רק הלכה והחריפה בעקבות הצעד האלמנטרי הזה. מטורף לחשוב שמפלגה שחברה בקואליציה של מדינת ישראל ושותפה לשלטון יוצאת מכליה עד כדי מלחמת דת בגלל שירת ההמנון. "מסגד אל־אקצא גבוה יותר מכל מה שמעליו", כתב מסעוד גנאיים, לשעבר יו"ר המפלגה וכיום חבר מועצת השורא. "זכותנו לכך לא תסולא בפז ואינה שווה לכל דבר שהוא. ממשלה שמעמיקה את הכיבוש במסגד אל־אקצא וחילול קדושתו, שתלך לאלף עזאזל".

"התנועה האסלאמית וכל עמנו בתוך ירושלים הפלשתינית והקדושה יעמדו כמחסום בפני כל הקיצוניים והניסיונות להשליט סדר חדש או כל סוג של חלוקה, זמן ומרחב, בתוך מסגד אל־אקצא המבורך", המשיכו בתנועה בקו התוקפני, וגם דאגו להחמיא לנציגים בכנסת: "התנועה מעריכה את מאמציהם של חברי הרשימה הערבית המאוחדת להפעיל לחץ על הממשלה לעצור את הסערות הללו ולפנות את משם את כל המתנחלים", לשון ההודעה.

בנט לא נשבר, ייאמר לשבחו. יהודים המשיכו לעלות להר במשך כל שעות הפתיחה הנהוגות ואיש לא נשאר בחוץ. במהלך היום הודה בנט לשר לביטחון פנים ולמשטרה על ש"שמרו על חופש הפולחן של העולים היהודים". בנט כנראה התכוון להשתמש במושג אוניברסלי שלא יעורר מדנים, אבל השיג בדיוק את ההפך. גל דיפלומטי מירדן, מטורקיה ואפילו מארצות הברית התנפל על שתי המילים שהעז בנט להוציא מפיו. חופש פולחן ליהודים – לא בבית ספרנו. לא עזרו הודעות שפרסם בערבית על כך שחופש הפולחן המוסלמי בחג הקורבן יישמר כרגיל, וגם לא ההבהרה שדבר לא השתנה בסטטוס־קוו בהר הבית. בוושינגטון רצו לראות סיבוב פרסה מלא, אם אפשר גם עם דריפט מסחרר באמצע.

והוא הגיע, למחרת בבוקר. ראש הממשלה הבהיר שליהודים יש רק חופש ביקור בהר, וחופש הפולחן שמור בלעדית למוסלמים. זה היה האות לחגיגות הניצחון של רע"מ והתנועה האסלאמית, שאת שאיפות טיהור הבית שמשתקפות מהן צריך ללמוד היטב. "התנועה האסלאמית תישאר השומר הנאמן של המסגד הקדוש בירושלים, והתומך החזק של ירדן והאסלאם בעיר הקודש, עד שייעלם הכיבוש הישראלי המתועב לנצח", פתח יו"ר התנועה האסלאמית, אברהים צרצור, את החגיגות.

השייח' כמאל ריאן, מבכירי התנועה ורע"מ, חגג גם הוא את ההישג בפוסט שפרסם: "ההישג האדיר הזה, דתית, פוליטית, אידיאולוגית והיסטורית, מחזיר את הגלגל לאחור למצב שהיה לפני שנת 2000 במושגי הסטטוס־קוו. זו ההצהרה הראשונה של ראש ממשלה ציוני מאז 1967 שמודה בכך שהזכות לפולחן שמורה רק למוסלמים, והזכות של יהודים היא רק לבקר שם ולא כבעלים של המקום", הבהיר ריאן את המשמעות.

צרצור הנרגש לא הצליח לעצור את עצמו מלפרסם עוד פוסט חגיגי בעקבות ההצהרה: "התנועה האסלאמית מדגישה שהזכות באל־אקצא היא רק למוסלמים, ואין לאף אחד אחר זכות בו", כתב. "ישראל היא כוח כיבוש בירושלים, באל־אקצא ובכל הארץ. היא עוברת על החוק הבינלאומי וסוף הכיבוש להסתיים במוקדם או במאוחר. התנועה האסלאמית והרשימה הערבית המאוחדת לא יהססו לנקוט בפעולות הפוליטיות הנדרשות באם יהיו הפרות נוספות במסגד הקדוש או שינוי בסטטוס־קוו".

ההתנגשות החזיתית הזאת, בעיצומו של תשעה באב, בין ערש הלאומיות הישראלית ובין הלאום הפלשתיני שנלחם בו מתוך הממשלה שלו עצמו, לא יכולה להותיר עוד מקום לספק באשר לרע"מ. מנסור עבאס עצמו, על פי התוכניות המקוריות, נמנע לאורך כל האירוע מלהוציא אפילו מילה בנושא. את הבמה בצד הלאומני הוא מפנה לאחרים, ובחדרי חדרים רק בנט יודע מה הוא כן אומר. אבל שפע התשבחות שקיבלה המפלגה מכל הגורמים בתנועה, שיודעים דבר וחצי דבר על הפעילות של שלוחיהם, מוכיח שהיא לא זנחה את הקרב הפלשתיני גם בתוך הקואליציה.

ואם בכל זאת נשאר למי מהקוראים או חברי הממשלה איזה ספק, הרי שתבוא ההודעה שפרסמה התנועה האסלאמית בשלישי בבוקר ותפשוט גם אותו: "התנועה האסלאמית ורע"מ לא יניחו לממשלה לקצץ בהסכמים, יתעקשו לעמוד בכל אות ונקודה בהסכם וידחו כל הפרה של זכויות תומכינו הערבים ועמנו הפלשתיני. הקואליציה כולה מבינה שהאיום הזה הוא אמיתי ולא היפותטי, ועליה לשלם על כל תמיכה בקואליציה".

לא פחמן – לא מעניין

הרבה שנים ישבו המפלגות החרדיות בתוך הקואליציה, בחלק מהן גם שלחו נציג לממשלה. מה לא הטיחו בהן אז המפלגות החילוניות, ביניהן מרצ: סחטנים, אלימים, כופים, מושחתים. הציגו את נתניהו כמי שכנוע לסחטנותם ומעביר בעל כורחו תקציבים לישיבות ולתלמודי תורה, מעלים עין מהפרות של תקנות הקורונה והופך את המדינה ליותר ויותר חרדית רק כדי לרצות את המגזר. "נתניהו נכנע לחרדים" נמצא ללא ספק בטופ עשר הכותרות השכיחות בתקשורת השמאל.

והנה זה פלא, גאולה באה לעולם והמפלגות החרדיות גורשו בבושת פנים לאופוזיציה. ממשלה על טהרת החילוניות, או לחילופין דתיות שמחניפה לה, הוקמה בישראל. החרב הונפה, והתיקון של עוול ארוך שנים יצא לדרך. ההנחות לילדי אברכים במעון בוטלו בדחיפות בל תתואר, שר הדתות כבר יוזם במרץ תקנות חדשות שירחיקו את החרדים ממוקדי הכוח ובחברות התעבורה כבר משבצים נהגים ללילות שבת. לכאורה, בא לציון גואל.

אך לא לעולם חוסן. השבוע הפציעו בממשלה החרדים החדשים. הם אומנם לא חובשים כובעים שחורים או לובשים מעילים שחורים באמצע אוגוסט וגם יש להם ייצוג נשי בולט, אבל כפי שביקש השמאל לטפול על החרדים – גם הם בהחלט מכניעים את קברניטי הממשלה פעם אחר פעם וכופים אותם להשקיע כספים ולגזור גזירות על הציבור בשם אמונתם הדתית. מאז קום הממשלה הם הצליחו להעביר שורה של מהלכים לא מבוטלים.

"650 מיליון לתחבורה חשמלית, לאנרגיה נקייה, למלחמה במשבר האקלים", התפארה בשבוע שעבר השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, יחד עם שרת התחבורה מיכאלי ושרת האנרגיה אלהרר. "פניתי לראש הממשלה כדי שנפעל, ביחד, להכריז על מצב חירום אקלימי ועל משבר האקלים כעל איום אסטרטגי, ובהתאם ניערך אליו", המשיכה וצייצה כמה ימים מאוחר יותר. הפנייה של השרה נענתה מיד, ובפתח ישיבת הממשלה הצהיר ראש הממשלה נפתלי בנט: "סוגיית משבר האקלים היא בעיית אמת עולמית. ממשלת ישראל מתייחסת אליה ככזו, ובזמן הקרוב גם בהקשר הזה אנו נביא פעולות לביצוע".

השרה הנמרצת ממרצ טרם מצאה מנוח, והוסיפה עוד גזירה שתשפיע ישירות על הכיס של כולנו. "סיכמתי עם שר האוצר על הפחתה דרמטית בצריכת כלים חד־פעמיים באמצעות מס קניה וייבוא", הודיעה, וליברמן פעיל הסביבה הנודע מיהר לצייץ בעקבותיה על הצעד החשוב. הצעדים האלה מצטרפים למס הפחמן שהכניסה זנדברג להסכמים הקואליציוניים, ושלטענתה ייושם בקרוב ויבוא לידי ביטוי במחירים שהאזרח הקטן ישלם על מוצרים שתהליך ייצורם כרוך בהפקת פחמן.

אני חכם קטן מאוד בענייני אקלים וסביבה. במחקר יש דעות לכאן ולכאן הן באשר לעצם קיומו של משבר והן באשר לדרך ההתמודדות איתו, ולא אני הסמכות להכריע ביניהן. אבל מה שאני כן יודע הוא שהאג'נדה הירוקה הרדיקלית שייבאו זנדברג וחבריה מהמפלגה הדמוקרטית בארצות הברית ומאירופה מייצגת אינטרסים של מיעוט שבמיעוט מקרב אזרחי מדינת ישראל. בקרב האופוזיציה אין כמובן מפלגה אחת שהציבה את משבר האקלים בקמפיין הבחירות שלה כנושא בעדיפות ראשונה או בכלל כנושא לטיפול.

גם בקואליציה, ראש הממשלה בנט ושר האוצר ליברמן לא הטמיעו בקרב בוחריהם במהלך קמפיין הבחירות את ההבנה שמשבר האקלים מתוכנן להיות נושא לטיפול בחירום, בוודאי שלא בזמן שבו הקורונה מרימה ראש והחירות שלהם שוב בסכנה. בטח ובטח כשיוקר המחיה, עניין שבוודאי מעניין את בוחרי המפלגות הללו ושעליו דובר בלי סוף בזמן הקמפיין, מוטל על הכף. לפיד כן דיבר פעמים ספורות במהלך הקמפיין על אנרגיות מתחדשות ומשבר האקלים, וגם אצל מיכאלי הייתה לו נוכחות. תקווה חדשה ניסחה במצע המלצות לפעולה, אך הן לא כללו צעדים רדיקליים כמו אלו של מרצ. בתעמולת כחול לבן למשבר האקלים לא הייתה נוכחות, וגנץ אפילו זכה לחיצי ביקורת מעמותת 'צלול' על כך שגם כאשר הגיע לכינוס בחירות בעניין האקלים בחר לדבר על עזה. על רע"מ אין צורך לדבר.

ובכל זאת, מפלגה אחת עם שישה מנדטים מצליחה למשוך את הממשלה כולה, שתלויה בה להמשך קיומה, לאמץ מדיניות שהרבה יותר משהיא תציל את הכדור, היא תממש את שאיפותיה של מרצ להיות חלק ממשפחת השמאל העולמי. הרי השפעתה של מדינה קטנטנה עם תעשייה זעירה כמו של ישראל על האקלים העולמי היא פחות מאפסית, ועם זאת מרצ כופה על כולנו מצב חירום ומיסים חדשים חדשות לבקרים. מרצ הפכה לתאומת הדמון החרדי שיצרה – מיעוט פרלמנטרי קטן ששואב תקציבים לרוב וכופה גזירות על הציבור למען אמונתו הדתית, תוך שהוא מנצל את תלות הממשלה באצבעותיו.

וכאילו כדי להשלים את המהפך, אחת הנפגעות הראשונות מהסחטנות החדשה תהיה דווקא החברה החרדית. העלייה במחירי הכלים החד־פעמיים תפגע בראש ובראשונה במשפחות מרובות הילדים, שמשתמשות תדיר בכלים הללו לצורך סעודות רבות משתתפים ובחיי היומיום. הייתי מציע לממשלת ישראל, רגע לפני שהיא ממהרת לממש את הגזירה, לבחון גם הטלת מגבלות ייבוא על אג'נדות מפוקפקות מארצות הברית.

לתגובות: yoniro770@gmail.com