הנשיא פרס ז"ל ושגריר טורקיה לשעבר
הנשיא פרס ז"ל ושגריר טורקיה לשעברצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

שיחת הטלפון הארוכה שהתקיימה סמוך לכניסתו של יצחק הרצוג לתפקיד נשיא המדינה עם נשיא טורקיה רג'יפ טאיפ ארדואן הפתיעה אזרחים רבים, אך לא את המערכת המדינית. הטורקים מנסים כבר חודשים ארוכים ליצור הזדמנות לחמם מעט את היחסים בין הצדדים, שאחרי פיוס מתוקשר לפני כמה שנים שוב נמצאים בשפל.

במשך השנים ידע הנשיא ארדואן בעיקר מורדות ביחסים עם ישראל. הוא תקף אותה בכל הזדמנות על יחסה לפלשתינים והשתמש במילים חריפות במיוחד. גם בישראל לא נשארו חייבים וראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו כינה את נשיא טורקיה לא אחת "עריץ" ו"דיקטטור".

טורקיה וישראל מקיימות ביניהן יחסים דיפלומטיים רצופים מאז 1949. חרף עליות ומורדות רבים לאורך השנים, היחסים הללו היו יציבים בעיקר עד לכהונתו של הנשיא הנוכחי - בתפקידיו השונים בשלטון. ב־2016, אחרי שהושג הסכם לפיצוי נפגעי שיט המרמרה ונתניהו ערך שיחת התנצלות עם ארדואן, היה נדמה שמשהו ביחסים יחזור לקדמותו לאור זאת שישראל למעשה הייתה זו שוויתרה. אבל שנתיים מאוחר יותר, על רקע ביקורת הולכת וגוברת ובמהלך עימותים בגבול עזה, גורש השגריר הטורקי לאיסטנבול ולא חזר מאז.

אז מדוע לטורקים כל כך דחוף להתקרב לישראל בעת הזאת? ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה ממכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, מספק זווית מעניינת. "טורקיה מסתכלת על ישראל כשלוחה של ארצות הברית במזרח התיכון. הטורקים מעוניינים לשקם את היחסים שלהם עם האמריקנים והם חושבים שכדאי להם במסגרת הזאת לפעול לשיקום היחסים עם ירושלים כצעד משמעותי בדרך. בנוסף לכך, כלכלת טורקיה נמצאת במצב לא טוב והיא מבקשת למשוך תיירות והשקעות. ברגע שיש מתיחות ביטחונית או פוליטית עם ישראל, אין השקעות של ישראל בטורקיה", הוא אומר.

זאת אומרת שמדובר בחימום היחסים על רקע אינטרסים, לא על רקע הסכמות.

"מדובר ללא ספק באינטרסים. בשביל מדינת ישראל, שיקום הקשרים עם טורקיה ואי הפיכתה לאויבת זה אינטרס לאומי. זאת משום שטורקיה הכירה בישראל בלי לעשות איתה הסכם שלום, כמו כל מדינה אירופית. יש לה גם מיקום מאוד אסטרטגי משום שלפני הסכמי אברהם כדי להגיע למזרח הרחוק היינו זקוקים לעבור בשמי טורקיה. כיום, אם לא נקיים יחסים עם טורקיה, מטוסים ישראליים לא יוכלו לטוס בשמי המדינה בדרכם לרוסיה".

"יש עוד יתרון עצום לטורקיה, כי בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה ובעיראק הטורקים לא יכולים לשלוח את המשאיות שלהם ולייצא סחורות לעולם הערבי באמצעות הגבולות הללו. לכן הם מעמיסים את הכול על ספינות שמגיעות לנמל חיפה ומשם הן עוברות במשאיות ליהודה ושומרון, לירדן ולעולם הערבי. גם ישראל וגם טורקיה משתמשות זו בזו מבחינה גיאוגרפית ואינן מוכנות לאבד את המצב הזה".

ויש עוד סיבה אחת שקשורה לפלשתינים, אבל לא בהיבט המתבקש של ההתנהלות הישראלית. "טורקיה מעוניינת להחזיק בתפקיד משמעותי בכל הקשור לאזור יהודה ושומרון. כדי להגיע לרשות הפלשתינית היא צריכה לעבור דרך ישראל. הטורקים משקיעים המון כסף בשטחי הרשות, וכך לדוגמה בג'נין הם הקימו אזור תעשייה חדש. הם חייבים לעבור בשטח הישראלי ולצורך כך הם זקוקים לקשר טוב עם ישראל ולא להפוך אותה לאויבת. לכן יש להם אינטרס לשמר את היחסים איתנו כדי להעמיק את החדירה שלהם לזירה הפלשתינית".

זה מהלך שיכול להגיע לדרגים הכי גבוהים, או שאין לצפות שעכשיו ארדואן יתבטא באופן מינורי יותר נגד ישראל?

"אני לא חושב שזה יחזיק מעמד בדרגי השלטון, משום שישראל לא השתנתה וארדואן הוא אותו ארדואן. עם זאת ניכרת מגמה חדשה שהוא עושה פחות דמוניזציה ומדבר על הצורך בחימום היחסים, אבל זה לא יוביל אותנו לנקודה פורצת דרך. טורקיה נמצאת בעימות מילולי עם ישראל משום שהיא מרגישה מבודדת במזרח הים התיכון והיא רואה התקרבות גוברת בין יוון, קפריסין, ישראל ומצרים ועכשיו גם לאיחוד האמירויות. כל המדינות הללו סופגות את הביקורת הטורקית, ובעצם טורקיה יצרה בעצמה ברית נגדה. כדי להחליש את הברית הזאת טורקיה מאותתת מדי פעם לישראל, והיא מקווה שהתקרבות ביחסים תגרום נזק לברית הזאת".

ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק מציין שישראל צריכה ללכת לכיוון הידוק היחסים, אך לא בכל מחיר. "לנו צריכים להיות תנאים: אנחנו רוצים לראות את הסוף של התמיכה הטורקית בחמאס. בדרג מקבלי ההחלטות רואים בזה תנאי בל יעבור, ואינני חושב שארדואן יוכל לוותר על החלק הזה. לכן, הדיבור על נרמול היחסים הוא בעצמו שומר על יחסי ישראל-טורקיה מפני ניתוק מוחלט, אבל לדעתי זה לא יביא לשיפור מהותי ביחסים".

מי שנכווה ברותחים

ד"ר נמרוד גורן, נשיא 'מתווים', המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית, מרצה באוניברסיטה העברית ומומחה לטורקיה, עוקב כבר שנים רבות אחרי יחסי שתי המדינות ואומר כי שיחת הטלפון החמימה היא עדיין לא אינדיקציה ברורה לצעדים הבאים.

"זה מהלך בהתהוות. ראינו שיחת טלפון ארוכה ומשמעותית אחרי תקופה ארוכה שלא היה דבר כזה, בהקשר של ברכה לבעל תפקיד חדש. ראינו גם הודעת המשך ממנגנוני השלטון בטורקיה שמדברים על הגברת שיתוף הפעולה באמצעים כלכליים. עדיין לא הייתה הודעה רשמית על שיפור היחסים או החזרת השגרירים, אם כי ייתן שזה יקרה".

כל עוד ארדואן מנהיג את ארצו ביד רמה יש בכלל סיכוי שהיחסים ישתפרו באופן מהותי?

"ארדואן בשלטון מאז 2003 והיו הרבה שינויים. בשנים הראשונות לשלטון שלו, עם כל הביקורת שהייתה לו על ישראל, הוא הגיע לבקר בירושלים וביד בשם ב־2005. השינוי ביחס שלו החל בזמן מבצע עופרת יצוקה ונמשך במשט המרמרה כשארדואן הציג קו מאוד לעומתי. ב־2016 המדינות הגיעו להסכם ביניהן על החזרת השגרירים, אך ההסכם התפוצץ שוב ב־2018 על רקע חילוקי דעות. אומנם לא הייתה החלטה רשמית על הורדת דרג דיפלומטי אך היחסים מתנהלים בלי שגרירים. אין שגריר ישראלי בטורקיה ואין שגריר טורקי בישראל, אין גם קונסולים כלליים והכול מתנהל בדרג נמוך. המטרה כרגע היא קודם כול להחזיר את היחסים למצב שבו הם ינוהלו על ידי שגרירים.

"אף אחד מהצדדים לא מצפה ליחסים החמים שהיו בין המדינות בשנות ה־90 אלא להחזיר את השגרירים באופן שיהיה אפשר לנהל דיאלוג אסטרטגי ולקדם שיתופי פעולה, וזה לא יגיע הרבה מעבר לזה. מצב כזה ישרת את שני הצדדים בלי לגבות מאף אחד מהם מחיר פוליטי גבוה מדי, וזה לדעתי מה שיתרחש באופן ריאלי".

אתה מדבר על מחיר פוליטי, אבל הטורקים לא שילמו אותו מעולם אלא רק ישראל.

"זה נכון. כשנתניהו התקשר לארדואן והתנצל על תקרית המשט הוא ספג ביקורת מאוד קשה בארץ. לאחר מכן כשהוא חתם על הסכם הפיוס ב־2016 ישראל העבירה כ־20 מיליון דולר פיצויים והדבר עורר ביקורת. כרגע אין צורך במהלכים מהסוג הזה. גם בצד הטורקי ארדואן לא יאותגר על ידי מהלך של החזרת שגריר, כי זה נתפס בארצו כמשהו טכני ולא כעניין עקרוני".

ד"ר גורן מודה שבדרג המדיני בישראל לא נרשמת התלהבות גדולה מהרצון הטורקי לנסות לשפר את היחסים. "היו מאז סוף 2020 כל מיני גישושים קטנים שבמסגרתם הטורקים ניסו לבדוק אפשרות לקדם את היחסים עם ישראל ואצלנו לא היה רצון עז לקדם את הנושא. הגישה בירושלים מאוד חשדנית כלפי הטורקים ומעדיפה לבסס את הבריתות האזוריות האחרות שלה".

נדמה שהטורקים רק חיכו לחילופי השלטון בישראל כדי לנסות את מזלם.

"חילופי השלטון הסתמנו אצל הטורקים כהזדמנות משום שהקשר עם נתניהו היה פחות טוב ויש בהם תקווה שבישראל יש רצון לעודד מהלך כזה. הבחירה במועד הזה היא לא מקרית. מה שיכול לעודד את ישראל הוא החשיבה שיש כאן מדינה משמעותית בזירה הים־תיכונית, שקשר טוב יותר איתה – פרט לנושאים הכלכליים – יכול לקדם גם נושאים אסטרטגיים, גם אם לא יהיו יחסים טובים במיוחד בין המדינות".

עם זאת, גורן מציע לא לקוות שאם יתהדקו היחסים הרטוריקה הטורקית נגד ישראל בנושא הפלשתיני תשתנה. "הביקורת של טורקיה כלפי ישראל בנושא הפלשתיני תימשך. היא הייתה קיימת עוד לפני ארדואן גם מצד השלטון החילוני, ארדואן פשוט לקח אותה למקום הרבה יותר קולני. לצד חוסר ההסכמות יש מרחבים ששתי המדינות יכולות להסכים בהם, וזה לא אמור לחסום שיתופי פעולה בנושאים אחרים – כמו שקורה עם מדינות אחרות. זו לא תהיה ברית הדוקה כפי שהייתה בעבר אלא יותר מצב של להחזיק את היחסים ולאפשר להם להתקיים".

בירושלים שומעים את הקולות שמגיעים מטורקיה, ואפשר גם לראות שלמרות שיש קולות פוליטיים שקוראים לקפוץ על ההזדמנות, במערכת המדינית לוקחים בחשבון את כל השיקולים. החיזורים מהצד הטורקי החלו כבר בשנה שעברה, והדרג המקצועי במשרד החוץ בוחן את כנות הכוונות ובעיקר את היתרונות והחסרונות של המהלך. הנטייה היא להסכים להחזרת השגרירים, אבל לא לעשות שום צעד קדימה בלי שהטורקים ינועו גם הם לקראת ישראל. בינתיים, בממשל ארדואן מתקשים לעשות את הצעד המתבקש הזה.