כך נראית הפקרות

מבצע שומר החומות לא הפתיע את תושבי הנגב, שחשים בחוסר המשילות ובהיותם אזרחים סוג ב' במשך זמן רב. התארגנות תושבים חדשה מבקשת להציל את הנגב ולהשיב אליו את הריבונות הישראלית. דעה

אורטל פרלמן־שמואלי , י"ג באב תשפ"א

כך נראית הפקרות-ערוץ 7
פזורת ביר הדאג'
צילום: דוברות

ידועה אמרתו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, שהיה תושב הנגב באחרית ימיו ובו בחר לבלות את ימיו האחרונים, כי "בנגב ייבחן עם ישראל". לעומת בן גוריון, הבית שלי, שבו גדלתי ובו בחרתי לגדל את ילדיי - מדמם!

מינואר 2021 תושבי הנגב חשים באסקלציה חריפה בכל הנוגע לביטחון האישי. תמיד היה כאן סוער, אף פעם לא היה כאן פשוט, אבל התעוזה, החוצפה וחוסר הפחד של העבריינים משפיעים על חיי התושבים כולם. רק לפני שבועיים, לאחר התקיפה החמורה של סוזן מטיס שהותקפה סתם כך במהלך נהיגה, הגדיל העיתונאי נחמיה שטרסלר ואמר כי "אלו שגרים שם באמת מסכנים". כאילו "שם" איננו זמן נסיעה של 50 דקות בלבד ברכבת ממרכז תל אביב. כמובן, שטרסלר איננו אשם אלא משקף בעצבות את תחושותיהם של תושבי המרכז לגבי העוולות שנעשות כלפי תושבי הנגב. הנגב מופקר לידיהם של עבריינים והארץ שותקת.

בימי לחימה נהוג תמיד להגיד כי דין שדרות או באר שבע הוא כדין תל אביב, אך בפועל ישנו דין אחר לכל אותם מקומות בארץ ודין אחד לנגב. אם תרצו, יש דין אבל בדרום אין באמת דיין שיעניש בצורה חמורה את פורעי החוק.

אני מסרבת לקבל מציאות שבה אגדל את שלושת ילדיי להיות אזרחים סוג ב' במדינת ישראל הריבונית. בשל כך חברתי לקבוצה של תושבי הנגב המודאגים שחוששים לעתיד של 60 אחוזים משטחה הריבוני של מדינת ישראל. הקבוצה הקימה את הוועד להצלת הנגב, שכולנו מתנדבים בו מתוך חשש אמיתי לבעיות שעוד נוריש לילדינו – אם בכלל יישאר נגב להוריש להם. בעולם נורמלי, קבוצה זו לא הייתה אמורה לקום כלל וכלל, אך במקום שנוצר ואקום נכנסנו אנחנו.

בנגב אין אכיפה ומשילות, רוב התיקים הפליליים נסגרים מחוסר עניין לציבור או מסיבה שקרית אחרת. בפועל אין ביטחון אישי והכאוס הוא המלך הבלעדי. כאישה, מאוד מפחיד להסתובב בשעות החשיכה. אני תוהה להיכן נעלמו זכויות הנשים, ארגוני הנשים ושאר יפי הנפש שכמובן אינם כאן.

היישוב היהודי בנגב הוא האזור הכי לא מיוצג במדינת ישראל – בפרלמנט הישראלי, בפקידות הגבוהה, בבתי המשפט ובאקדמיה. גם אלה שכן באו מהנגב וצמחו בו בחרו להקים את בתיהם במרכז הארץ, היכן שהרבה יותר בטוח.

פרט לביטחון האישי, מציאות הזויה זו באה לידי ביטוי בכל רובדי החיים. בתחום הרפואה למשל, בגוש דן בלבד יש חמישה בתי חולים על שטח קטן בהרבה מהנגב, לעומת הנגב שמסתפק אך ורק בבית חולים אחד, סורוקה. העיר באר שבע מונה כ־215 אלף תושבים, אך סורוקה מעניק שירותים רפואיים לכמיליון תושבים. בעוד שבבית החולים איכילוב בתל אביב לבדו יש 12 מאיצים לטיפול בחולים אונקולוגיים, בסורוקה יש שניים בלבד. כך נוצר מצב מגוחך שבו תושב הנגב נאלץ לנסוע למרכז כדי לקבל שירותי רפואה בסיסיים. לא כך נראית משילות, כך נראית הפקרות.

מבצע שומר החומות לא הפתיע אף אחד בבאר שבע, שכן המבצע פה החל כבר לפני כמה חודשים ונמשך כמעט מדי לילה. פרעות הנגב היו הפרומו לכל מה שקרה בערים המעורבות האחרות.

דוגמה טובה לכך היא הסאגה האחרונה של ממשלת ישראל בביר הדאג', ולפיה דוחים את הריסת הבתים בגלל בקשות של חברי הקואליציה מטעם רע"מ. האם לנער הזה התפללנו כאשר ביקשנו להקים ממשלה? לממשלת בובות שמאשרת מבני ציבור ללא כל פיקוח הנדסי מוסדר ומאפשרת כיבוש שקט של הנגב? לבנט ולפיד הפתרונים. ברור כי אף לא אחד מחברי הממשלה היו מאפשרים למציאות הזאת להתקיים, ובעיקר לא היו מאפשרים לילדיהם לגור במבנים מעין אלה. חשוב לציין כי רובה של האוכלוסייה הבדואית שומרת חוק, אך קבוצה גדולה ממנה מטילה את חיתתה על מיליון תושבי הנגב. את כדור השלג הזה חייבים לעצור מיד, אחרת רצח היהודי הבא בנגב הוא קרוב מתמיד.

הכותבת היא חברת מועצת העיר באר שבע לשעבר