אירוע עוצמתי שגם רחוקים רוצים להרגיש קשורים אליו. תשעה באב בכותל המערבי
אירוע עוצמתי שגם רחוקים רוצים להרגיש קשורים אליו. תשעה באב בכותל המערבי צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

ממשלה שקמה בחטא איננה ראויה למאה ימי חסד של חסינות מפני ביקורת.

ממשלת לפיד־עבאס בראשות נפתלי בנט קמה ביותר מחטא אחד. היא קמה בחטא הונאת הבוחרים, עשרות אלפי מצביעים שבחרו במפלגת ימינה רק משום שהאמינו להבטחות הנחרצות של בנט, שקד ומתן כהנא. היא קמה בחטא של הישענות על מפלגת אסלאם קיצונית, אנטי־ציונית ותומכת טרור, שהשותפות עמה מתבססת על כניעה לדרישותיה הסחטניות, תוך רמיסת עקרונות המשילות ושלטון החוק הבסיסיים ביותר. והיא מתנהלת בחטא של הרס הדמוקרטיה ורמיסת זכויות האופוזיציה בחלוקת הכוח הבלתי־פרופורציונית בוועדות, בניהול דורסני של ישיבות המליאה והוועדות, ובקידום חוקים בלתי ראויים ואנטי דמוקרטיים שנועדו לפלג את הליכוד, להחליש את מפלגות האופוזיציה ולמנוע מנתניהו להיבחר לכנסת הבאה. רק צביעות התקשורת וחד־צדדיותה גורמים לכך שלא נשמעות כאן, כמו בעבר, נבואות אפוקליפטיות על קיצה הקרוב של הדמוקרטיה הישראלית.

אל מול הקולות המודאגים שנשמעו במחנה היהודי־לאומי בימי כינון הקואליציה, התשובה של דוברי ימינה ותקווה חדשה הייתה שאין מה לחשוש מממשלה שהימין בה הוא מיעוט, משום שמדובר בממשלה פריטטית. כל יוזמה שנויה במחלוקת מצד שמאל ניתן יהיה לחסום, כך הסבירו לנו, משום שהמנגנון הפריטטי של קבלת ההחלטות ימנע ממנה רוב. זו הייתה תשובה של הבל, בין השאר בשל ההתעלמות מכך שיש הרבה החלטות שלא מתקבלות בממשלה. בשיטת הממשל הנהוגה בישראל, לשרים יש כוח רב בתוך משרדיהם. הם יכולים לשנות המון דברים בלי להזדקק לאישור הממשלה.

בשבוע שעבר ראינו איך שופטי בג"ץ נענים לבקשתו של שר הבריאות ניצן הורוביץ, איש מרצ וקהילת הגאווה, ומצווים על הכנסת והממשלה לאפשר פונדקאות לזוגות חד־מיניים. הורוביץ הסביר לשופטי בג"ץ שהחלטה כזאת לא תעבור בכנסת, ולכן הם מתבקשים לקבל בעצמם את ההחלטה הרצויה. במקביל, הורוביץ החליט גם להעניק ביטוח רפואי למסתננים מאפריקה, ובכך להחליש עוד יותר את הסיכוי שאי פעם תסתיים שהותם הבלתי־חוקית בארץ.

גם תמר זנדברג, השרה לאיכות הסביבה, לא טמנה את ידה בצלחת חד־פעמית, ומיהרה להודיע על מס מיוחד שיוטל כדי להכביד על צריכת כלים חד־פעמיים. לאחר ביטול סבסוד המעונות לאברכים בהחלטת שר האוצר ליברמן, מדובר בעול נוסף שממנו יסבלו בעיקר משפחות ברוכות ילדים, שעבורן כלים חד־פעמיים הן מצרך חיוני. השפעת המין האנושי על ההתחממות הגלובאלית היא נושא שנוי במחלוקת, ובכל מקרה ברור שהשפעתה של מדינת ישראל הקטנה על כך היא שולית ביותר. אבל בשמאל הפרוגרסיבי העולמי הנושא הסביבתי הפך לדת, וכשלא מדובר בדת היהודית אלא בדת שלהם – הם לא ממש מתנגדים לכפייה דתית. ומכיוון שבחוגי השמאל השיח כעת עוסק בצורך למעט בילודה מסיבות אקולוגיות, אין להתפלא אם בעתיד השרה לאיכות הסביבה תוציא גזירה דומה נגד שימוש בחיתולים חד־פעמיים, כדי שהישראלים יחשבו פעמיים לפני שהם מביאים עוד ילדים לעולם.

שר החוץ יאיר לפיד הספיק בזמן הקצר שלו במשרד לתרום לנו שתי התבטאויות אומללות ומזיקות, האחת שהכניסה כל שנאת זרים תחת הגדרת האנטישמיות, והשנייה שקבעה שהמקום המקודש ביותר ליהדות הוא הכותל המערבי ולא הר הבית. ראש הממשלה עצמו התבטא בחוסר זהירות על חופש פולחן ליהודים בהר הבית, ובלחץ ארצות הברית ורע"מ התקפל והצהיר שליהודים יש רק חופש גישה להר הבית. חופש הפולחן שמור למוסלמים בלבד.

בניגוד להבטחות בנט, חאן אל־אחמר לא מפונה והסדרת ההתיישבות הצעירה לא מקודמת, בעוד הבנייה הפרועה והבלתי חוקית של הבדואים בנגב מיועדת להסדרה. גם מועצת התכנון של ההתיישבות היהודית ביו"ש לא מתכנסת לאשר בנייה בהתיישבות.

העונש החמור שנגזר השבוע על סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום, מי שהייתה יד ימינו של אביגדור ליברמן, המחיש שוב עד כמה מסוכנת המציאות בה קופת המדינה נשלטת באופן בלעדי בידי ישראל ביתנו, גם במשרד האוצר וגם בוועדת הכספים. אבל היועמ"ש מנדלבליט לא מצא בכך "קושי משפטי" כפי שמצא על כל צעד ושעל בימי שלטון נתניהו, וגם כלבי השמירה של התקשורת הפכו לפודלים חביבים, לא נובחים ובטח שלא נושכים.

מעל לכל זה מרחף ענן הטיפול המהוסס והלא יעיל בהתפרצות המחודשת של מגפת הקורונה. מי שהתיימר לדעת איך מנצחים מגפה וכתב על כך ספר, מי שהרבו לתקוף את ממשלת נתניהו על שלא השכילה לסתום את הפרצה בנתב"ג, מגלים בעצמם אזלת יד חמורה לא פחות מול ווריאנט הדלתא. ראש הממשלה ממליץ לנפוש השנה בארץ, אבל לא מעז לסגור את תיירות הקיץ בפני מאות אלפי ישראלים שצפויים לחזור לכאן מהחופשה בחו"ל ולהחמיר את תפוצת המגפה.

התקשורת, כבר אמרנו, עוברת לסדר היום. מבחינתה, לבנט ולפיד וחבריהם יש אשראי בלתי מוגבל של פשתן וקופסאות לשימור אתרוגים, עד אחרי סוכות ומעבר לכך. הם את שלהם כבר עשו כשהעיפו את נתניהו. מעבר לכך, כל דבר שהם יצליחו או לא יקלקלו – זה בונוס.

ככה לא בונים מקדש

לא ברור מה יש לרפורמים לחפש בליל תשעה באב בכותל המערבי.

כתנועה ליהדות מתחדשת, הם אמורים להתייחס אל צום תשעה באב כאל אנכרוניזם, תאריך שדינו להימחק מלוח השנה העברי. בעולם הערכים המודרני והרציונלי שלהם, חורבן בית המקדש לפני אלפיים שנה הוא לא אירוע שיש טעם להתאבל עליו היום. הרי הקרבת קורבנות היא מבחינתם פולחן פרימיטיבי שעבר זמנו. אז מה יש לנו לקונן היום על חורבנו של אתר עבודת הקורבנות ההיסטורי של דת ישראל? מה יש להצטער על היעדרם של בית המקדש ועבודתו מחיי היהדות של ימינו?

ומה להם ולכותל המערבי, השריד הארכיאולוגי של אותו אתר פולחני היסטורי חסר משמעות לדורנו? מה מקור המוטיבציה שלהם להתפלל סמוך לכותל, במקום להתכנס לתפילה במבנה מרווח וממוזג, אסתטי ומודרני?

ומדוע בעצם הרפורמים משמרים את מנהג קריאת התורה מתוך ספר שנכתב בכתב יד על עור של בהמה? למה להיות פרימיטיביים ולהישאר בעידן שלפני המצאת הדפוס? לא הרבה יותר הגיוני, מודרני ורציונלי לחסוך עלויות ולקרוא מתוך חומש מודפס על נייר, שבו מופיעים גם ניקוד וטעמים שחוסכים את השינון המפרך של קריאת התורה? אחרי שוויתרו על רוב המצוות ושינו כל כך הרבה הלכות, לא ברור מדוע בנושאים הללו מתעקשים הרפורמים להישאר בימי הביניים.

ואחרי התמיהות הללו, עדיין אפשר לראות את הצד החיובי ברצון של הרפורמים לקיים תפילה בליל תשעה באב בכותל.

ראשית, יש לברך על כך שאחרי שנים רבות של ניכור כלפי רעיון שיבת ציון וקיבוץ הגלויות, התנועה הרפורמית חזרה להכיר במעמדה המיוחד והמקודש של ארץ ישראל. ההתעקשות לציין את תשעה באב בכותל המערבי נובעת ככל הנראה מקנאה בציבור שומר המסורת הנאמנה ורצון להידמות לו ולהרגיש שייכות. הרצון הזה להשתייך אל הכלל הוא חיובי ביסודו, ויכול בעתיד לגרום לאנשים ונשים מהתנועה הרפורמית להתחבר אל כלל הציבור הדתי המחזיק באמונה הנאמנה ובמסורת התורה שבעל־פה ומנהג ישראל.

אפשר להבין ולהצדיק את ההתנגדות שהתעוררה בשעתו כלפי מתווה הכותל, שהייתה כלולה בו הכרה רשמית ומתן מעמד רשמי לתנועה הרפורמית באזור מסוים בדרום הכותל המערבי. אך לאחר שמתווה הכותל בוטל, לא ברור מה הצורך להפריע לתפילת הרפורמים ברחבה הצדדית המכונה 'עזרת ישראל'. גם אם מדובר בסוג של פעולת תגמול למעשיהן של נשות הכותל, שמתעקשות לקיים את תפילתן הפרובוקטיבית בראשי חודשים דווקא בעזרת הנשים ולא ב'עזרת ישראל', עדיין לא נכון לפעול בדרך דומה, ועוד בליל תשעה באב. עד כה רחבת 'עזרת ישראל' לא ממש הפכה למוקד לעלייה לרגל. אם יש משהו שעלול לעשות אותה לכזאת, אלה אותם מאבקים מיותרים שמסייעים לרפורמים לצבור אהדה תקשורתית שתסייע להם לגייס חיילים למאבקם.

אפשר להבין את תחושת העלבון וחילול הקודש לנוכח קיום תפילה רפורמית מעורבת ליד שריד בית מקדשנו. אבל מי שיודע להבליג על שליטת האסלאם העוינת והחצופה בהר הבית עצמו, צריך גם לדעת להכיל את אחיו ואחיותיו הטועים בפינה נידחת בירכתי הכותל המערבי. מי שכבר נכוו ולמדו כמה לקחים מסגנון מאבק קנאי מוגזם ומזיק נגד הלהט"בים, כדאי שיידעו גם לצפות מראש את הנזקים הצפויים ולהימנע מלכתחילה ממאבק בסגנון דומה נגד הרפורמים.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו