קראתי את דברי הרב אליעזר מלמד שליט"א על הצורך בקירוב הרפורמים והקצאת שטח תפילה עם ספרי תורה ושאר תשמישי קדושה שרב הכותל צריך לתת להם לדבריו.
ולענ"ד דברי הרב מלמד לוקים בחסר, הן בהלכה והן בהשקפת עולם נכונה.
בהלכה:
הרב מלמד מחייב את רב הכותל לתת ספרי תורה לרפורמים, וזאת מניין לו? הרי החיד"א בברכי יוסף (יו"ד רפ"א סק"ד) בשם הרדב"ז אסר למכור ספרי תורה לקראים, אע"פ שמאמינים בתורה שבכתב ומכבדים את ספר התורה. ומעתה הרפורמים, שאינם מאמינים שהתורה מן השמיים ודאי וודאי שאין ליתן להם ספרי תורה בידם, שחוכא ואיטלולא עושים עמו בהעלאת נשים פמיניסטיות שמברכות לה' בלשון נקבה וכדומה, ולא ירחק היום שיביאו את כלביהם לבר מצוה בכותל, וכבר פורסמו שגעונותיהם ברבים. אם כן מהיכי תיתי ליתן ביד אלה ספר תורה.
ובשו"ת בית אבי (ח"ג סימן קכד) אסר למסור ס"ת לבית כנסת רפורמי. ובשו"ת "יביע אומר" (ח"י יו"ד סימן נ"ח ח"ד ס"ק טז) אסר גם כן והביא לדברי מרן החיד"א הנ"ל ואסר על פיהם לתת לרפורמים ס"ת.
בהשקפת עולם:
רבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה חוזר ומדגיש תמיד כי הקמת "המועצות הדתיות" על ידי מרן הראי"ה קוק זצ"ל וחברו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, נועדה לבלום את הרפורמים לבל תהיה להם דריסת רגל בחיינו הציבוריים. ראה הכהן הגדול למרחוק, והנה עתה באה ממשלה רעה הנסמכת על עוכרי קדשי ישראל, ובא הרב מלמד ונותן גושפנקא למעשיה.
בא הרב מלמד וביאושו מהמאבק לבל תהיה דריסת רגל לתנועה משחיתה זו, מלמדנו כיצד עלינו להשלים עם המציאות ולהפנים שלא במלחמות ובחרמות ננצח. ובכן, לא אנחנו אסרנו עליהם מלחמה. הם שאסרו עלינו. שבעים שנות המדינה לא הפריעו את תפילותינו, ועתה באה עדת קורח זו ורוצה גם לה חלק בכותל. דריסת רגל כזו תזמין פרץ של דרישות "דתיות" ברבנות ובמועצות הדתיות, ואנה אנו באים?... הרבה מאחינו המתכנים חילוניים ואפילו מסורתיים באים לכותל לחגוג את טקס הבר מצוה לבניהם. מעתה יאמר נא הרב מלמד, למה שלא ילכו לעזרת ישראל ששם החגיגה בכל עוצמתה, תערובת נשים וגברים, מוזיקה, העלאת נשים לתורה וכהנה תעלולים שיודעים אלה לעשות. מניין הרחמנות וההתחשבות וההכלה הללו נובעים? מיאוש מוחלט.
מה יהיה אם תנועת הלהט"ב תדרוש גם היא חלק בכותל. אז אולי הכותל הקטן יענה על צרכיה? והקפנו את מקום מקדשנו במערות פריצים. הזו דרכה של תורה והשקפת עולמה?
מה כן צריך לעשות? לענ"ד לעמוד כחומה בצורה נגד התפרצויות של תנועות הרוצות דריסת רגל ייחודית. יכולים לבוא הם לרחבת הכותל להתפלל כאוות נפשם במניין שלהם, כשאר כשרי ישראל, ולא לתבוע מקום ייחודי לתפילתם. הנשים שתרצנה להתפלל במניין ברחבת הכותל – שיתפללו, אבל בלי פרובוקציות, ולשמור על נהלי המקום שנשמרו משך דורות. ובעזרת ישראל ששם ההפרדה לא נתקנה יבוא כל מי שירצה ויתפלל כאוות נפשו, ואם הרפורמים ירצו לעשות לעצמם מניין לפי מנהגיהם הקלוקלים – שיעשו, ואין להפריעם משטותם זו. אבל לא לתת להם מקום בצורה רשמית. ידועים הם דברי בעל ה"עקידה" על עיר שרצתה לייסד בית בושת כדי להציל בחורים בדרך זו מדברים חמורים יותר, ובעל העקידה אסר זאת מכל וכל בטענה שנתינת מעמד רשמי יש בו חילול השם פי כמה מכשלון של פרטים. לכן מה שמציע הרב מלמד לענ"ד אינו אלא הכרה רשמית של המדינה וקביעת מקום קבוע על ידי המדינה, וזו הכרה שיש בה חילול השם מאין כמותו וכדברי בעל העקידה.
לכן טוב יעשה הרב מלמד שבדברים חמורים שכאלה יתייעץ עם גדולי ישראל ולא יורה הוראת יחיד בזה, שאז נפתים אחר עצתו שרי הממשלה הקופצים כמוצאי שלל על כל דעה ליברלית שכזו. ואין בזה פחיתות כבוד להתייעץ, שכך היה מנהגו של מרן הגריא"ה הרצוג זצ"ל לקבל החלטות חשובות בהתייעצות עם גדולי התורה מכל החוגים. ושמעתי פעם ממרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל שבעניין "קו התאריך" שנחלק החזון איש על הרב הרצוג, ההלכה היא כמו הרב הרצוג וזאת משום שהרב הרצוג התייעץ עם גדולי התורה והחלטתו נתקבלה על דעתם ולא הורה הוראת יחיד כהחזון איש. ממנו ילמד הרב מלמד וכן יעשה להבא.
ביודעי ובמכירי את הרב מלמד שהינו ממצוייני ישיבת "מרכז הרב", ומנאמני רוחו של מרן הגר"א שפירא זצוק"ל אסיים בדבר שיתקבל על דעתו של הרב מלמד כמדומני.
מרגלא בפומיה דמרן הגר"א שפירא זצ"ל היה לומר: מי שאינו פוסק בענייני עגונות וממזרים, לא יכול לפסוק בענייני כלל ישראל! ישמע חכם ויוסף לקח.