צבי פישמן
צבי פישמן צילום: עצמי

פעם נוספת המחלוקת סביב התפילה של הרפורמים בכותל המערבי חזרה לחדשות.

קולות נלהבים, בעד ונגד, מדברים בקול נמרץ בתקשורת. הרפורמים מעלים את ערכי הדמוקרטיה והשוויון בזמן שהדתיים האורתודוקסים זועקים "מסורת!" לדעתי, העניין יוצא מפרופורציות, במיוחד כאשר אתה לוקח בחשבון את העובדה שאחוז גדול מהרפורמים הדורשים ביטוי חופשי של פולחן בכותל אינם בכלל יהודים.

הרשו לי להסביר. ראשית, בכל הנוגע לישראל, התנועה הרפורמית כאן קטנה מאוד. אני בספק אם המספר הרשמי של "יהודים רפורמים" במדינת ישראל מגיע לכמה אלפים. בישראל, במקום שיהודי רפורמים "נושאי כרטיס זיהוי", יש לנו יהודים חילוניים. בכל יום יהודים לא דתיים אלה זורמים אל הכותל כדי להתפלל לצד האורתודוקסים. הם אולי לא מצטרפים למניין, אבל הם עומדים ליד הכותל ושוטחים את תחינותיהם לאלוקים, בין אם רגש ובין אם הם מבקרים מזדמנים. אף אחד לא מפריע להם. איש אינו מונע מהם להתפלל.

הצורה הגרועה ביותר של כפייה דתית שתראו אם בכלל היא כשמישהו מציע להם כיפה כדי לכסות את הראש. מעולם לא ראיתי שום מהומה או קרב שהתפרץ בעקבות זה. הישראלי החילוני מקבל תמיד בכבוד רב את הצעת הכיפה כיאה למנהג ולקדושת המקום. בנוסף, אם תגיעו לכותל בימי שני וחמישי בבוקר, תראו קבוצות של ישראלים חילוניים ו"מסורתיים" המגיעים לכותל לחגוג בר מצווה בצורה האורתודוקסית הרגילה. שימו לב, אין בת מצווה בעזרת הגברים, ואף נשים לא קוראות בתורה בעזרת הנשים - הכל נחגג בשלווה ובשמחה על פי המסורת היהודית הדתית המועברת מדור לדור.

המחלוקת מתעוררת כאשר מנהיגי התנועה הרפורמית בישראל דורשים שוויון זכויות עבור תפילותיהם בכותל, לא משום שהם להוטים להתפלל שם, אלא כדי להפוך את המקום לנושא פוליטי ובכך להחליש את השפעתם של האורתודוקסים בארץ. אחד הפתרונות היה ליצור מקום תפילה מיוחד ליהודים הרפורמים והקונסרבטיבים, במקטע מקסים של הכותל המערבי, מעט דרומה ממקום הכותל הראשי. כאן, במה שמכונה עזרת ישראל, יהודים רפורמים חופשיים להתפלל ולקיים טקסים בהתאם להעדפותיהם. העובדה היא כי השימוש במקום זה הוא נדיר ביותר.

מכיוון שאין באמת דרישה ציבורית כזו. הישראלי החילוני חוגג בר מצווה בכותל באופן מסורתי, ואפילו תיירים יהודים המבקרים בארץ מעדיפים לקיים את שמחותיהם בעזרת הכותל המערבי המרכזית, תוך כיבוד המתפללים האורתודוקסים וחוקי התורה ללא שום פניות אחרות. רק מנהיגי התנועה הרפורמית הם שעושים את כל הצעקות ממניעים פוליטיים ואנטי-אורתודוקסים בלבד. אבל כמו שאמרתי, זה בלון מנופח יתר על המידה כשאתה מחשיב שמספר עצום של "יהודים רפורמים" כלל אינם יהודים, ואין שום בעיה בגויים המתפללים בכותל - כל עוד הם לא מנסים להקים פסלי בודהה, פרות קדושות או ישו.

מיהם "היהודים" שאינם יהודים אתם שואלים? להלן מספר דוגמאות של יהודים לא יהודים - יהודים שחושבים שהם יהודים אבל באמת לא. ואתם יכולים להכפיל אותם במיליון. במשפחתי באמריקה, בהשגחה מופלאה, אחי ואני התחתנו עם נשים יהודיות. לעומת זאת, שלושה מבני דודי מצד אבי במשפחה נישאו לנשים לא יהודיות, ובן דוד אחד, קוראים לו פיטר, "התחתן" עם גבר לא יהודי. שלושת בני הדודים שלפחות התחתנו עם נשים מגדלים את ילדיהם הגויים ללא שייכות דתית כלשהי. אף אחד מבני דודי ולא ילדיהם מעולם לא ביקרו בישראל, ולכן מבחינתם, להתפלל בכותל זה בכלל לא נושא.

מצד אמי במשפחה, יש טוויסט לסיפור. אביה התגרש מאשתו היהודייה והתחתן בשנית עם אחות יפת מראה קתולית. למרות שהיה יהודי גאה בכל הנוגע למורשת המשפחתית, הוא לא נתן לזה להפריע לרצונו להיות אמריקאי כמו כולם, הבאים לידי ביטוי בנישואין לגויה יפה. בלי ידיעת ההלכה היהודית (או שלא דאג לה), הוא הורה לשתי בנותיו (הלא-יהודיות) מאשתו הלא-יהודיה להתחתן עם יהודים, למרות שהוא עצמו התחתן עם גוייה. מתוך אמונה שהם עצמם יהודים, כאשר הבנות התבגרו הם צייתו בצייתנות לרצון אביהם. שתי הבנות (דודותיי למחצה) מצאו בעצמן רופאים יהודים לא שומרי מצוות והלכו איתם יד ביד אל החופה.

באותה מידה, הרופאים היהודים אמרו בגאווה לילדיהם הלא יהודים שהם יהודים ועליהם להתחתן עם יהודים בעצמם. אחד הצאצאים הלא יהודים הללו (בן דודי למחצה) הוא ראש הקהילה הרפורמית במקום מגוריו. ועוד ועוד ועוד. כיום, כאשר סטודנט יהודי בקולג' (בהנחה שהוא באמת יהודי) פוגש בחורה יהודייה יפה (שחושבת שהיא יהודייה אבל ממש לא) במסיבה, שני הגויים הללו עשויים להתחתן באושר על ידי רב רפורמי ורבה רפורמית שיכולים להיות לא יהודים בעצמם. בקיצור, המצב הוא בלגן טרגי. ההתבוללות באמריקה אינה בשליטה בקרב יהודים חילונים, ובדרך כלל ככה זה בכל התפוצות.

כשהייתי בן שמונה, סבתא שלי, זיכרונה לברכה, "יידישע מאמא" של פעם, אמרה: "קללה על קולומבוס!"

"אבל סבתא," מחיתי. "קולומבוס גילה את אמריקה."

"אמריקה שמאמריקה," היא ענתה. "קולומבוס גילה את 'ארץ החופשיים', והיהודים גילו את החופש להתחתן עם גויים. לפחות ברוסיה, יהודים נישאו ליהודים! "

זה היה בשנות החמישים כאשר שיעור נישואי התערובת של היהודיים עמד על 8 אחוזים בלבד. כשאני התחתנתי פחות משלושה עשורים לאחר מכן עם אישה יהודייה אמיתית בישראל, שיעור נישואי התערובת באמריקה עלה ל -55%. כיום היא זינקה ל-70%, והובילה את היהודים הלא דתיים באמריקה לעבר הכחדה בלתי נמנעת - אלא אם כן הם נוטשים את בני זוגם הלא יהודים ועולים לגור בישראל. שם לעומת אמריקה, כמעט ולא קיימת התבוללות.

"קללה על קולומבוס!" חזרה סבתא דורה שלי בכל פעם ששמעה שיהודי התחתן עם גוי. אני יכול לשמוע בבירור את דבריה כעת. "קללה על קולומבוס!" אולי זה מה שהציל אותי.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו