המסע לזכרם
המסע לזכרם צילום: אוריאל פיינרמן

מדריך הטיולים וההיסטוריון אוריאל פיינרמן ליווה את מסע הצניחה של חיילי צה"ל בעקבות צניחתם של חנה סנש וחבריה לפני 77 שנים בסלובניה. על האירוע הייחודי והמרגש, שהתקיים במלאת מאה שנים להולדתה, שוחחנו אתו.

בראשית הדברים מספר פיינרמן כי גם הוא סבר שהוא יודע הכול על חנה סנש כמי שהדריך סיורים רבים, ביקר בקברה שבהר הרצל ובשדות ים, קיבוצה, אך מסתבר שישנם פרטים רבים מסיפור חייה שאינם ידועים. "אנשים חושבים שמיד אחרי הצניחה היא נתפסה והוצאה להורג על ידי ההונגרים ולכאורה הכול מוכר, אבל גיליתי הרבה דברים לא ידועים שקרו בין הצניחה להוצאה להורג. הסתבר שהיא הסתובבה כחודשיים וחצי בין הפרטיזנים של טיטו. אנחנו לא יודעים מה היא עשתה במדויק, אבל ידוע שהיו לה שתי משימות, המשימה הבריטית, כאלחוטנית מטעם הצבא הבריטי שמטרתה הייתה למצוא טייסים בריטיים שהופלו ולהביא אותם הביתה, ובנוסף הייתה גם המשימה היהודית, להגיע להונגריה ולנסות לעשות ככל שניתן".

פיינרמן מציין כי חנה סנש צנחה ב-15 במרץ, וביום הצניחה הונגריה הייתה עדיין לפני הכיבוש הנאצי, אך ארבעה ימים לאחר הצניחה הנאצים משתלטים על הונגריה ומטרת המסע השתנתה. "במידה מסוימת המעשה שלה אחרי חודשיים וחצי הוא גדול הרבה יותר, כי הפרטיזנים כבר לא נמצאים. כשהיא עוברת את הנהר שבין קרואטייה להונגריה ראובן דפני המפקד שלה, אומר לה שאין טעם להיכנס כי הגרמנים כבר נמצאים שם. אבל היא בשלה, היא חייבת להיכנס לשם. היא סבורה שגם אם היא תיתפס חשוב שיהודי הונגריה יידעו שמישהי ניסתה להיכנס אליהם ושדואגים להם בארץ ישראל".

"הונגריה מקווה שהיא תשרוד את המלחמה, אבל כשהנאצים מגיעים אייכמן מגיע מיידית לבודפשט, והוא יודע בדיוק מה הוא מתכוון לעשות. יש לו שתי משימות, לטפל ביהדות הפרובינציות ואכן 450 אלף יהודים מגורשים לאושוויץ ובהמשך לטפל ביהדות בודפשט. כשחנה סנש נכנסת מה שנשאר זה יהדות בודפשט ששם נמצאת גם אימה".

בנקודה זו אנחנו שואלים לעמדתו שלו אודות היכולת שהייתה או לא הייתה לקסטנר להציל את חנה סנש לאחר שהיא נתפסה. כזכור, אמה של חנה דפקה על דלתו וביקשה את עזרתו ועל פי הטענות הוא לא נענה לה. מנגד יש הטוענים שכיהודי בודד המנסה להציל מה שניתן מול המערכת הנאצית האימתנית שמולו ממילא לא היה בכוחו לעשות דבר. על כך משיב פיינרמן:

"אולי קסטנר יכול היה לעשות משהו, אבל כשמנסים להבין אותו מבלי להיכנס לשאלה אם הוא מכר את נשמתו לשטן או שהיה מוביל מבצע הצלה חשוב, צריך לזכור שבסוף חודש יוני הוא מנסה לדאוג לרכבת שלו שתצא לדרך ביום האחרון של החודש. מסתבר שיש צנחנים שהגיעו מהארץ ומבחינתו הם בלת"מ שמגיע ברגע הכי לא מתאים ועלול לסכל את התכנית שלו".

עוד מספר פיינרמן על פרטים שהתבררו לו תוך כדי המסע האחרון: "התברר לי תוך כדי המסע שאף אחד לא ידע שהיא משוררת. זה התגלה רק אחרי שהיא עוברת את הגבול להונגריה ונותנת לראובן דפני פתק ואומרת לו שאם היא לא חוזרת מהמשימה שישלח את הפתק לחברים בשדות ים. הוא פותח את הפתק ומוצא שם שיר וזה מכעיס אותו שבמצב הזה יש לה זמן לכתוב שירים. הוא מקמט את הדף וזורק אותו לרוח בשדה, אבל אחר כך הוא חושב שאולי זו הצוואה שלה, הוא חוזר ומחפש את הפתק שהרוח העיפה ומוצא אותו תפוס באחד השיחים".

"דפני העיד על עצמו כמי שלא הבין בשירה, אבל העביר את הפתק לשדות ים. שם הם מבינים שמי שכתבה שיר כזה בוודאי כתבה שירים נוספים והם מתחילים לחפש ומוצאים בחדרה מזוודה עם שירים".

פיינרמן מדגיש כי המסע לא היה רק בעקבות סיפורה של חנה סנש אלא בעקבות סיפור צנחני הישוב בכלל. החיילים קיבלו כל אחד שם של אחד הצנחנים ההם על מנת ללמוד את קורותיו ולספר במהלך המסע. כמו כן התקיימו במסע דיונים שונים, בין השאר בשאלה אם הסכנה הייתה מוצדקת או לא. היעד היה למלא את החיילים בתוכן טרם צאתם לפיקוד. "לא מדובר ב'עדים במדים', ששם עוסקים רק בשואה, אלא מסע בעקבות רוח ההתנדבות והשליחות".

בדבריו מדגיש פיינרמן כי הרעיון למסע כולו החל אצל פרופ' שמחה גולדין, אביו של הדר ז"ל, במהלך מחקרו על התקופה נבט בו הרעיון ובצה"ל החלו לקדם אותו עד לביצוע הבינלאומי.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו