אביב גפן
אביב גפן פלאש 90

דווקא בגלל שאני הולך עכשיו קצת "להיכנס" באביב גפן, חשוב לי להתחיל בשתי הבהרות.

ההבהרה הראשונה היא שאין ספק שגפן הוא מלחין בחסד ופרפורמר ענק, ושההופעה שלו שלשום הייתה מחשמלת במלוא מובן המילה.

ההבהרה השנייה היא שכנראה גם אם הייתי כותב את הטור הזה ב2011 הייתי מתחיל עם אותה מחמאה, ולמרות העשור שחלף מאז הייתי מתייחס לאותם שירים וסביר מאוד להניח שגם פחות או יותר לאותה הופעה.

לא היו לגפן להיטים בעשור האחרון, למעט אולי ההבלחות של 'מסתובב' ו'הייתי שר לך' מ2014, אבל בניגוד לפלייליסט שלו שקצת דרך במקום, גפן האיש עבר כברת דרך עצומה בעשור הנוכחי.

כשאביב גפן רק התחיל, בשנת 91-92, בקושי היה לו קהל, אבל את הפריצה הגדולה שלו באמצע הניינטיז הוא עשה דווקא מהיותו זמר מחאה, נער הפוסטר של מרד הנעורים הישראלי אם תרצו, אבל בתקופה האחרונה השם שלו דווקא הפך כמעט למילה נרדפת למיינסטרים. הזמר הסורר התמרכז לו.

זה התחיל כבר ב2012, כשגפן הפך לשופט בתכנית ריאליטי בפריים-טיים, תכנית שאחוז ניכר מבין הצופים והמתמודדים בה אפילו לא נולדו בתקופה בה גפן עצמו היה אליל הנוער, אבל זה המשיך ביתר שאת בשנה האחרונה – שנת הקורונה.

כשהיו מחאות סוערות של עולם התרבות, גפן היה מהבולטים ללכת לפני המחנה. הוא הופיע, הוא התראיין ופנה לכל מי שיכל ואפילו נפגש עם ביבי (שהיה אז ראש הממשלה) כנציג האומנים. אין יותר הכרה ממסדית מזה.

אבל לא רק מבחינת הממסד, גם מבחינת חלקים נרחבים בעם שעד לא מזמן אביב גפן היה 'טרף' עבורם, הוא הפך לאחרונה ל'כשר', ולא לסתם כשר אלא ל'גלאט כושר'. הזה שמדבר על אחדות, שעשה דואט עם אברהם פריד, הזה שמביאים לעשות שיר פתיחה בסדרה על חרדים, שמגיע להתארח בהופעה מיוחדת לציון 16 שנה לגירוש גוש קטיף.

גפן עשה דרך מרשימה, ולאחרונה הוא הסביר לא פעם שמבחינתו מדובר במשהו כללי, בתופעה שקורית בישראל. "אני באמת מאמין שהיום ישראל הולכת לכיוון של ערכים" הוא אמר שלשום, "של ערבות הדדית ואחדות בעם סוף סוף. התחלקנו לדעות שונות ולמנדטים, וקצת שכחנו שלכולנו יש את אותה ארץ, ארץ ישראל, ושאנחנו חיים פה ביחד".

"אני הבטחתי לעצמי שאני אעשה הכל, לפחות כל מה שביכולתי, כדי שהדור שלי, הדור שלנו, וגם הילדים שלנו, יגדלו בישראל שתהיה מקום של אהבה, וחמלה ועזרה לחלש. שנבין שכולנו חיים כאן ביחד". את הנאום המרגש הזה, באמת מרגש, סיים גפן בהקדשה של הלהיט 'עורי עור' לכל מי שגר במדינה הזו והמדינה הזו חשובה לו.

והשאלה הגדולה שנשארתי איתה זה איך שיר שנולד כשיר מחאה, שיר שבמקור תוכנן להכיל את המילים 'מולדת חשוכה' שרק ברגע האחרון הוחלפו ב'מולדת האהובה' בגלל דעת הקהל, הוא השיר היחיד שיש לגפן המבוגר והמפויס להציע?

וזה לא שגפן לא הוציא שירים לאחרונה ברוח הפיוס, רק בחודשים האחרונים הוא חתום על דואט עם אברהם פריד ושיר לסדרה 'שבאבניקים', אבל האמת ניתנה להיאמר שאף אחד בקהל שלשום לא הגיע כדי לשמוע אותם. לא כי הקהל תיעב את אברהם פריד או היה שונא חרדים, חלילה, פשוט כי השירים האלו הם 'לא להיטים' בלשון המעטה.

'בצורת' עם אברהם פריד או 'לאן אלך' עם השבאבניקים הם גימיק חמוד של קירוב לבבות, אבל לא יותר מזה, ומאביב גפן אני מצפה ליותר מזה. מסרים של קירוב לבבות זה חשוב, אל תבינו אותי לא נכון, אבל מסרים כל איש ציבור יכול להעביר. הכוח של גפן טמון בגיטרה שלו, בפסנתר, במילים ובלחן.

הסיבה שגפן הפך לקולו של דור בניינטיז הייתה השירים שלו, שירים שמתבגרים רבים, 'ילדי אור הירח' כפי שקרא להם, חשו כי הם משקפים את התחושות שלהם. שירים שהם יכלו לשיר בעיניים עצומות, לשיר בעיניים פקוחות לרווחה, לשיר כשעצוב ולשיר כששמח, לבד או עם חברים, כקהל בהופעה או עם גיטרה על הים.

לא סתם השירים האלו מחזיקים עד היום, כשאותם מתבגרים כבר מזמן עם כרס ושלושה ילדים, הרבה מהשירים של גפן הם במידה לא מועטה על זמניים. וזה, פשוט לא המצב עם השירים החדשים.

גפן דוהר בינתיים על אדי דלק של להיטי עבר, אבל הלהיטים האלו נבעו ממסרים אחרים, מדור אחר. גפן של היום, של הפיוס והאחדות, בהחלט ראוי להערכה בעיניי, אבל אני עדיין מחכה ללהיט. לשיר שכבר בשמיעה הראשונה אנחנו נדע שהוא כאן כדי להישאר.

האם לגפן עוד יש את זה? האם בכלל מסרים של פיוס יכולים להוליד להיטים או שאלו שמורים רק לשירי מחאות? אני מניח שפשוט נצטרך לחכות ולראות...