זה לא חופש - זה חיפוש

האמת, התחושה היא שהיום הכל כבר בחוץ, הכל אפשרי. אם בעבר שידרו לנו בפרסומות "חיים רק פעם אחת", היום אנחנו שומעים יותר "תעשה את הדברים אחרת".

מאחורי השינוי הזה עומד הרעיון שמציע את העיקרון שלכל אחד יש את הייחודיות שלו ולכן הוא צריך ללכת איתה עד הסוף, להבליט אותה כמה שיותר. אבל איפה עובר הגבול, ומה המשמעות של הדברים?

כל אותן פרסומות ואותו שיח על הייחודיות האישית שהילדים שלנו שומעים על: "תהיה אחר", קח את החיים לקצה", "לך הכי רחוק שלך", "תהיה הכי שונה מכולם", "תהיה בולט", כולן מוכוונות בעצם לילדים שלנו, לדור הצעיר. אבל מה הם לוקחים מזה, איזה פעולות הם מסוגלים לפעול כתוצאה מכך?

יש עדויות רבות לכך ברחובות, בקניונים, בפארקים ובבתי הספר. אני מרגישה שזה עידן שלא היה כמותו מבחינת כמות של נערים ונערות מקועקעים, שותים, ומתרפסים על ההורים, שהפכו לא אחת, לחברים.

האם קרה לכם שחבר לספסל הלימודים של בנכם או בתכם עבר ליד שער בית הספר ואתם בטוחים שהוא מדריך ולא תלמיד?

האם קורה שאתם נבהלים ממראה מסוים של ילד או אפילו משפחה שעוברת לידכם בקניון ותוהים האם ההורה שם או שזה האח הגדול?

אז החופש הגדול נכנס לשיא שלו בימים אלה ואני חושבת שיש צורך לנסות להחזיק את כל מה שהחזקנו כל השנה, או לפחות שאפנו להחזיק.

הילדים שלנו צריכים הורים שדאגה לא מנהלת אותם. הורים שלא מפחדים להציב גבול. כאלה שמניחים את החרדות בצד, מחליטים החלטות ועושים פעולות על מנת לא רק למנוע הידרדרות, אלא לייצב ולשמר התנהגות חיובית ונורמטיבית.

איך נוכל להגיע להורות מתמודדות ולא 'דחיינית' שמגדילה את הבעיות?

1. הצבת גבולות ברורים מול גמישות 'אפשרית' -מה לא עושים אצלנו בבית, מה אנחנו לא מתירים, ולמול זה, באיזה מקומות אפשר לנסות להסביר להורים למה זה חשוב לנו אבל כמובן ההחלטה תהיה עדיין, של ההורים. (למשל- זמן מסך, זמן יציאות).

2. הגברת הקרבה אליכם ההורים.

3. הרחבת ההקשבה הפעילה שלכם.

4. מציאת מרחב לזמן משפחתי משותף ומהנה.

5. עבודה על הפניות שלכם מכל שאר העיסוקים הנוספים שלכם, וכדאי שתהיה ברורה וידועה מראש.

6. חוסר השוואות ביניהם לבין אחים שלהם או ביניהם לבין תלמידים / שכנים / ילדים של חברים.

7. יש לאפשר זמן אישי שלהם שבו תהיה 'סתם בטלה' וזה יתקבל מצידכם בהבנה. כמו לומר להם אתם רק ילדים, אין לכם תפקיד נוסף כרגע.

8. נפנק אותם בפרגון, במילים טובות ובמבט אוהב ושמח.

9. נשרה אווירה חיובית בבית, שתמשוך שפע של טוב, פתיחות וברכה בקשר.

10. בית בו חוסר שיפוטיות, ביקורתיות והאשמות נשארים מחוץ לדלת (לנסות ולהפחית ככל האפשר)

11. השקעה בנתינה, עם כוונה תחילה.

הילדים היום זקוקים לנו יותר מתמיד ולא להיפך. שלא יצליחו לבלבל אתכם.

---

מורן כהן היא עובדת סוציאלית בעמותת יד לאחים