רוני דניאל ואבי דיכטר
רוני דניאל ואבי דיכטרצילום: ללא קרדיט

הלם! זו המילה המתאימה ביותר לתאר את בשורת האיוב שנחתה עלינו היום - רוני דניאל נפטר.

איש אמיתי שפיו וליבו שווים. אוהב ישראל ואוהב ישראלים. איש של ביטחון בכל רמ''ח אבריו. איש שמבין בביטחון וחלק את תובנותיו עם כולם.

מאז פגישתנו הראשונה בשנת 1980 בעזה, ליתר דיוק במחנה הפליטים ג׳באליה, לא חדלנו לעקוץ זה את זה על הסיפור שרוני היה מעורב בו (או לא היה על פי גרסתו...).

רוני אז מפקד פלוגה בצנחנים במילואים, משמש במשך חודש ימים מפקד המאחז הצבאי בלב מחנה הפליטים הגדול בעזה (אז 35 אלף וכיום 150 אלף איש על שטח של קיבוץ בישראל!).

הימים ימי הפרות סדר והפלוגה של רוני הגתה רעיון חדשני איך להרגיע את הפרות הסדר. כל מי שחזר מחופשה נצטווה להביא בגדים משומשים מהבית וכך נערמו שקים רבים ובהם הקולקציה החדשה (ישנה) של הבגדים.

לקראת בוקר, אומרת האגדה שרוני נהג שוב ושוב להכחיש, הונחו השקים על הגדר החיצונית של המאחז הצבאי שבלב מחנה הפליטים. תושבי המחנה שבשעות הבוקר הבחינו בבגדים, מיהרו לקחת את ה״אוצר״ והצנחנים היו משוכנעים שהושגה רגיעה. אלא שבצהרי היום, ירד ברד אבנים כבד על המאחז שריפד את שטחו במשטח שלא היה מבייש משטחים של אקרשטיין…

40 שנה רוני ואני מנהלים ויכוח האם היה או לא היה. רוני בקולו הרדיופוני ובלהט הדניאלי שלו, חוזר ומסביר (לי ולכל מי שבמשך השנים נקלע לשיחה הזו...) שזו לא הפלוגה שלו ושאני בתור אחראי האזור מטעם השב״כ, פשוט הדבקתי לו את האירוע.

בעשרות השנים שבהן יצא לי לפגוש את רוני, לפני או אחרי ראיון, תמיד קינחנו בסיפור הזה. אני לא סגור על האמת שבסיפור, אך סגור לגמרי על התענוג שהיה מנת חלקי לנהל שוב ושוב, שיחה הומוריסטית שכזו עם רוני.

השיחה תחסר לי, רוני יחסר לי הרבה יותר.
נח בשלום על משכבך חבר יקר.