בית הסוהר בו נכלאו חנה סנש ואמו של גלטשטיין
בית הסוהר בו נכלאו חנה סנש ואמו של גלטשטיין צילום: ברוך גלטשטיין

ברוך גלטשטיין, סגן ניצב בדימוס במחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל, שמע על אירוע הצניחה ההיסטורי לציון מאה שנים להולדתה של חנה סנש והחליט שסיפורו האישי מחייב אותו לפגוש את הצנחנים לפני היציאה למסע הצניחה.

בראיון לערוץ 7 הוא מספר את סיפורו האישי, סיפור הצלתה של אמו בזכות חברתה לתא בכלא, הלא היא חנה סנש.

"ההורים שלי ממזרח סלובקיה. בשנת 42', עם תחילת הגירוש מהאזור הזה, הם נמלטו להונגריה ששם החיים היו סבירים יותר עד שהגרמנים נכנסו גם לשם. משיקולים שלהם הם חיו בזהות בדויה בבודפסט ולא כיהודים. היו להם תעודות זהות מזויפות", מספר גלטשטיין.

"אימי הייתה בהריון איתי כאשר עצרו אותה באחת הבדיקות ברחוב. השוטרים הבחינו שההונגרית שלה משובשת, שהתעודה מזויפת ושהיא מתקשה להסביר מה היא עושה שם. הם חששו שהיא מרגלת למרות שהיא הייתה בהריון והשליכו אותה לכלא, לתא אחד עם חנה סנש".

באותם ימים אחותו הגדולה של ברוך הוחזקה במנזר. בית הסוהר בו הוחזקה אמו משמש עד היום כמעין אבו כביר של בודפשט. "חנה הדריכה אותה כיצד לנהוג בחקירות. היא יעצה לה שברגע שמובילים אותה לחקירה שתמשוך את התעודה המרשיעה שנמצאת על השולחן ותשמיד אותה בשירותים, ואז לא יוכלו משפטית להפליל אותה. זה מה שהיא עשתה. החוקרים האשימו אותה כמי שלקחה את המסמך המרשיע הזה, מסמך שבלעדיו אין להם אפשרות להפליל אותה, ומשום כך היא עברה עינויים קשים. נולדתי חבול כולי מאותם מכות שהיא ספגה", הוא מספר.

ימי הכלא היו קשים לאמו של ברוך והיא כבר חשבה להתאבד, אך "חנה עודדה את רוחה כל הזמן ויעצה לה איך להימלט מבית הסוהר. היא אמרה לה להתגלגל במדרגות שהובילו לחקירה ולהתעלף ושכאשר יעבירו אותה לחדר החולים היא תוכל להימלט, ואכן היא השתלשלה מהחלון החוצה עם סדינים שנקשרו. היא הייתה חתול רחוב וכך היא נמלטה".

עוד מוסיף גלטשטיין ומספר כי לימים סיפרה לו אחותו "שחנה הכינה בובות מנייר עבורה כדי לעודד את רוחה של אימי שתיקח אליה כשהסיפור יסתיים. אימא שלי דיברה כל חייה על העידוד שקיבלה מחנה, על העזרה בחקירות והדרך להימלט. בעשר השנים האחרונות נפל לי האסימון שבזכות חנה אני חי ובכל שנה ביום פטירתה אני אומר עליה קדיש".

בשנות החמישים תיאטרון הבימה הזמין הצגה על חנה סנש. ההצגה אמנם לא יצאה לפועל אך להכנתה תוחקרה ורואיינה אימו של ברוך רבות על מנת לדלות כל פרט על החיים לצידה בכלא.

את הצנחנים פגש ברוך גלטשטיין בהר הרצל, שם סיפר להם את סיפורה של אימו, ולאחר קריאת 'אל מלא רחמים' אמר קדיש לעילוי נשמתה.

לקראת תום השיחה אתו אנחנו מבקשים את עמדתו בסוגיית קסטנר והיכולת שלו, כן או לא, להציל את חנה סנש מכלאה. בעיניו אכן יכול היה קסטנר גם להביא להצלתה וגם לעורר את יהודי הונגריה להתקומם מול התכנית הנאצית שהגיעה אליהם בשלב מאוחר של המלחמה.

"אחרי שעלינו ארצה, אימא של חנה הייתה חיה בחיפה וההורים שלי נסעו אליה פעמיים בשנה. אימא שלי ביקשה מקסטנר שיעלה אותה לרכבת והוא זרק אותה מכל המדרגות. אימי ראתה את אימא של חנה בבית הסוהר, והיא סיפרה שאימא של חנה סיפרה לה שהיא הלכה כמה פעמים לקסטנר שיעזור לבתה, אבל הוא התעלם ממנה בגסות".

"בינואר בודפשט נכנעה והיה ברור שהסיפור הולך להיגמר. גם קסטנר עשה עסקאות עם הנאצים, שהוא יעיד לטובתם אחרי המלחמה והוא יכול היה לבקש שחנה לא תוצא להורג", אומר גלטשטיין ומוסיף כי חלפו ימים מאז ההתנקשות בחייו של קסטנר ועד שהוא נפטר מפצעיו ביום פורים. "נסעתי עם אימא שלי לעדליאדע, ובכניסה לבית העלמין בנחלת יצחק האוטובוס שלנו, קו 63 מגבעתיים, נעמד מול הרכב של החברא קדישא. אנחנו בדרך לעדליאדע וקסטנר בדרכו האחרונה. אימא שלי אמרה 'מגיע לו'".

גלטשטיין משוכנע ש"היה ברור לו שמי שיעלה לרכבות גורלו נחרץ והוא היה צריך ליידע אותם. היו שני בחורים שהגיעו לסלובקיה והונגריה כדי להזהיר אותם. הדו"ח שלהם הגיע אליו. אני לא יודע אם הוא יכול היה להציל אבל הוא יכול היה ליידע וכל אחד יכול היה להחליט לגורלו. אנשים הגיעו ביוני 44' לאושוויץ בלי לדעת לאן הם מגיעים, ואם קסטנר היה מביא לידיעתם שמי שיעלה לרכבות דינו מוות אולי היו נוהגים אחרת. אבל הוא העדיף שקט תעשייתי על פני בלאגן יהודי בכל רחבי הונגריה. הוא נסע לטרנסילבניה כדי להביא את המשפחה שלו ושל אשתו ולהעלות אותם לרכבת", מציין גלטשטיין.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו