הרב יצחק דביר
הרב יצחק דבירצילום: יחצ

הפולמוס הציבורי הנפוץ והקבוע שעולה לדיון לקראת שנת השמיטה בנוגע לשאלה האם עדיף היתר מכירה או אוצר בית דין הוא תיאורטי במהותו ולצרכן הפשוט אין כל היתכנות ליישמו הלכה למעשה.

ישנה תמימות דעים כמעט מוחלטת בין רבני הציונות הדתית על כך שקנייה בשמיטה מגוים ומייבוא מחו"ל הינה מעשה פסול, מפני שהיא מחלישה את החקלאות היהודית בארץ ישראל.

בשל כך, מרבית הרבנים תומכים במערך ההלכתי של אוצר הארץ, שמחזק את החקלאות הישראלית יחד עם שמירת השמיטה בארץ. אך יש שהעלו טענות שונות סביב התנהלות אוצר בית הדין, המהווה את הבסיס לאוצר הארץ, ולכן לדעתם יש להעדיף דווקא את היתר המכירה, שאף הוא תומך בחקלאות הישראלית מחד, ומאידך לדעתם הוא מבוסס יותר מבחינה הלכתית.

אין בכוונתנו לעסוק כעת בגוף הטענות לכאן ולכאן, אלא להבהיר באופן מציאותי: הפתרון של היתר מכירה פשוט אינו קיים בשוק. או במילים אחרות - לא קיימת כיום מסגרת שיווקית שבה ניתן לקנות דווקא היתר מכירה.

פירות הגדלים במסגרת היתר המכירה משווקים בהכשר הרבנות בכשרות רגילה, אך הרבנות איננה מערכת שיווק שבוחרת אלו פירות ימכרו בהכשר שלה, אלא היא מעניקה הכשר למערכות שיווק שונות, מערכות השיווק הללו משווקות אומנם היתר מכירה, אך גם יבול נוכרי ופירות ייבוא בשיעור מוגבר מבכל שנה.

איך זה עובד? בכל מרלו"ג (מרכז לוגיסטי) ובית אריזה המשווקים פירות וירקות ישנם כמה פסי שיווק, לדוגמה: אחד בהכשר הרבנות, אחד בהכשר הרב אפרתי, ואחד בהכשר העדה החרדית. בעל הפירות הוא בעל המרלו"ג שסוגר את העסקאות מול החקלאים, מוכר את הפירות והירקות לחנויות, והוא זה שמנתב לפס השיווק של הרבנות את הפירות שאותם הרבנות מאשרת, לפס של הרב אפרתי את מה שעומד בדרישות שלו, וכן הלאה..

אז מה קורה בשמיטה? כדי שבעלי המרלו"ג יוכל לתת מענה לכמה שיותר קהלים, הוא מזמין בשביל הציבור שדורש זאת יבול מנוכרים, סוגר עסקאות מעבר לים ומייבא לכך אוניות של פירות וירקות מחו"ל.

מטבע הדברים כמות הסחורה שהוא מזמין איננה מותאמת בדיוק לדרישות הציבור שמקפיד דווקא על יבול נכרי וחו"ל, ואם על מנת לקיים את דרישותיו של אותו ציבור נדרשת רק חצי מתכולת האונייה, הרי שיתרת הסחורה תמכר תחת הכשרות של הרבנות המקומית. אפשרות כזו עשויה להיווצר גם כאשר המשווק ראה כי טוב וגילה שעלות הסחורה שהוא מזמין מחו"ל זולה יותר, ולכן הוא מזמין משם כמויות גדולות שימכרו בכל ההכשרים.

לכן, אין אפשרות לשבת על הגדר או לטעון: 'אני אקנה היתר מכירה'. כל מי שאיננו שותף להרמת הדגל של חקלאות ישראלית וקונה דווקא ממערכות שיווק שמעדיפות במוצהר חקלאות ישראלית, שותף דה-פקטו בהגברת תוצרת הייבוא לארץ בשנת השמיטה. הדרך היחידה כיום לתמוך בחקלאות ישראלית, ולהציב חלופה לקיום שמיטה ללא פגיעה ביישוב הארץ, היא דרך שותפות באוצר הארץ.

הרב יצחק דביר הוא מרכז תחום שמיטה במכון התורה והארץ.