אנטי־ציונות-המילה המכובסת לאנטישמיות

שנת 2001 בעיר הנמל דרבן שבדרום אפריקה. העיר מלאה נציגים מכל העולם שהגיעו להשתתף בוועידת האו"ם למלחמה בגזענות שכונתה לימים ועידת דרבן. על פניו, ועידה חשובה עם מטרה ראויה. אך מהר מאוד היא הפכה למפגן אנטישמי. בדומה ליוזמות רבות של האו"ם האירוע נחטף על ידי ארגונים ומדינות שמטרתו המרכזית היא חיסול המדינה היהודית.

זכויות אדם, לעומת זאת, לא באמת מעניינות אותם, בטח לא באיראן, בסוריה וגם לא ברשות הפלשתינית.

כמו אז בוועידת דרבן כך גם היום - יש המשתמשים בסכסוך הישראלי-פלשתיני כדי לתרץ את שנאתם ליהודים ולישראל, ולעורר גלים של אנטישמיות במסווה של אנטי־ציונות. אנטי־ציונות היא כמובן המילה המכובסת לאנטישמיות. אסור לנו להתבלבל!

במהלך מבצע שומר החומות בעזה ראינו את האנטישמיות הזאת מרימה את ראשה בכל מקום בעולם וגם כאן בארצות הברית, באירועים אלימים נגד יהודים. אפילו רחובות ניו־יורק התמלאו בצעדות ובהפגנות שנאה שנשמעו בהן קריאות לפגיעה ביהודים. חלק מהקריאות גם התממשו וראינו כאן אירועים חמורים שכללו התקפות אלימות מאוד נגד יהודים.

אנטישמיות היא אומנם שנאה קדומה, אבל היום היא מתפשטת באופן מהיר ורחב יותר דרך האינטרנט. לי ברור כבר זמן רב שהרשתות החברתיות אינן עושות מספיק כדי להילחם באנטישמיות ובהסתה המופצת דרכן ולא מפנימות את האחריות ואת הנזק שנגרם. חופש הביטוי חשוב, אבל הוא לא פוטר מהחובה של החברות לשאת באחריות על הנעשה. לא ייתכן כי פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם יאפשרו פרסום תכנים מסיתים בלי כל מפריע ומבלי להיחסם. זה מצב הזוי שנלחמתי בו כשר לביטחון פנים ואני ממשיך כעת להילחם בו באמצעות קידום החלטות באו״ם שיקבעו את חובות חברות האינטרנט והרשתות החברתיות.

המלחמה באנטישמיות היא משימה עליונה בסדר העדיפויות שלי, וכבן למשפחה של ניצולי שואה אני מאמין שיש לנו תמיד מה לעשות. רק לאחרונה ראינו דוגמה לכך בהחלטה האנטישמית של חברת בן אנד ג'ריס, שהודיעה שלא תמכור את מוצריה ביהודה ושומרון. זוהי כמובן החלטה אנטישמית שמאחוריה עומדים ארגוני BDS, שונאי ישראל שלא באמת מעוניינים לסייע לפלשתינים אלא רק לפגוע בישראל. בשנת 2018 בהיותי שר לנושאים אסטרטגיים נלחמתי במקרה דומה נגד חברת Airbnb שהחליטה אז לא לפרסם דירות מיהודה ושומרון. גם אז פניתי למושלים של מדינות בארצות הברית שבהן קיימת חקיקה נגד החרמת ישראל, וביקשתי מהם לנקוט צעדים משפטיים וכלכליים נגד החברה. הצעדים שלנו עבדו והחברה חזרה בה מהחלטתה הבזויה. גם כעת, פניתי ל־35 מושלים וביקשתי שיפעלו בנושא. צריך להילחם ב־BDS בכל דרך, ועלינו לעצור כל ניסיון כזה של חברה מסחרית גדולה, כדי למנוע אפקט דומינו שיגרום לחברות אחרות להיכנע ללחץ ולהצטרף לחרם.

מלבד המאבק בארגונים הקוראים להחרימנו אני ממקד את המאבק שלי באנטישמיות באפיקים נוספים. ראשית, אני פועל כבר חודשים אחדים על מנת שהאו"ם יאמץ הגדרה ברורה לאנטישמיות. הגדרת הבעיה היא תמיד תחילתו של הפתרון. ההגדרה המקובלת בעולם של הברית הבינלאומית לזכר השואה, אשר אומצה כבר על ידי יותר מ­־30 מדינות, תאפשר ליצור כלי אכיפה ופעולות קונקרטיות נגד התבטאויות אנטישמיות במסדרונות האו"ם. אני אמשיך להילחם על הנושא החשוב הזה עד שהאו"ם יודיע על אימוץ מלא של ההגדרה, וכך נוכל להיאבק באנטישמיות הקיימת בחלק מהארגון.

מאבק נוסף שאני מקדם כאן באו"ם הוא על העברת החלטה בעצרת האו״ם שתיתן כלים להילחם בהכחשת השואה. הכחשת השואה מבטאת רוע טהור שמבזה את זכר הקורבנות ואת כבודם של הניצולים אך היא גם מסוכנת מאוד. הכחשת השואה היא כלי אנטישמי שמטרתו להשכיח מהציבור את התוצאות האיומות של האנטישמיות, ולכן יש להילחם בה עד חורמה.

כל הצעדים שפירטתי לעיל הם חשובים, אולם המאבק החשוב ביותר באנטישמיות נעשה באמצעות המפגש האנושי וברתימת ציבור וקהילות אלינו למאבק משותף בתופעת האנטישמיות. אני מסתובב בארצות הברית ויוצא לשטח כדי ליצור את המפגש הזה. נפגשתי עם מנהיגי הקהילה האפרו־אמריקנית בדרום ארצות הברית ושמעתי על המאבק שלהם בגזענות. במפגש הזה הם הבינו שהעם היהודי, ששילם את המחיר הכבד ביותר של האנטישמיות, הוא הראשון להיאבק בתופעות של גזענות ולהוקיע אותן, ולכן הקהילות שלנו הן שותפות טבעיות במאבק זה.

אני מאמין שמפגשים כאלה, פנים אל פנים, עם כמה שיותר קהילות ואוכלוסיות כאן בארצות הברית ובכלל הם אלה שיקרבו אלינו ציבורים רבים ויצמצמו את האנטישמיות ואת השקרים שמציגים את ישראל כמדינת אפרטהייד.

קהילות המיעוטים כאן בארצות הברית חייבות להזדהות איתנו, ועלינו לפעול כדי להתקרב אליהן. כך, מלמטה למעלה, נוכל להביא לשינוי אמיתי.

ולפני סיום, בחזרה לדרבן. ועידת דרבן הייתה אירוע בזוי שבצביעות חסרת תקדים הרס את כל המטרות שביקש לקדם. לישראל לא נותרה ברירה אלא לנטוש את הוועידה. 20 שנה אחר כך, בספטמבר הקרוב, האו"ם יקיים אירוע לציון ועידת השנאה.

בשבועות האחרונים, במאמצים דיפלומטים רבים, הצלחנו לשכנע מספר רב של מדינות לא להשתתף בכנס שינציח את החרפה שהייתה ועידת דרבן. ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, הונגריה, אוסטריה, צ'כיה, הולנד, גרמניה ובריטניה היו הראשונות שבחרו לעמוד לצידנו ולא לפקוד את הכנס. זה עדיין לא מספיק, ואני ממשיך לפעול כדי שמדינות נוספות יצטרפו אלינו. אני חוזר ומזכיר להם את מה שברור מאליו מבחינתנו: אנטישמיות היא גזענות מהסוג הגרוע ביותר, ומי שרוצה באמת להילחם בגזענות חייב לזעוק ולהילחם נגד האנטישמיות.

גלעד ארדן

שגריר ישראל בארצות הברית ובאו"ם