בשנתיים האחרונות מתעדים אנשי רגבים השתלטות ערבית נרחבת במערב השומרון, בין היישוב פדואל לכביש 5. מדובר באזור טרשי שלא עובד בעבר, ולפיכך מוגדר ברובו כאדמות סקר השייכות למדינה. הפולשים הפלשתינים שמגיעים מהכפר הסמוך א־דיק, החלו בתפיסת השטח על ידי עיבוד הקרקע ושתילת כרמים, סלילת צירים חדשים והקמת מבני מגורים, והם למעשה מקימים כפר חדש לכל דבר. חלק מהעבודות מתבצעות בסמוך לאתר ארכיאולוגי שמזוהה בתור צרֵדה המקראית (ח'ירבת בינת־בר) – מבצר עתיק מהמאה העשירית לפני הספירה המוזכר בתנ"ך כעירו של מלך ישראל הראשון ירבעם בן נבט וחולש על אפיק נחל שילה והירידה לשפלה. לפני שבועיים ביקר בית המשפט המחוזי באופן חריף את התנהלות המנהל האזרחי, אך למעשה אפשר את ההשתלטות דה־פקטו. ברוכים הבאים למערכה על שטחי C ביהודה שומרון.
כבר בתחילת הדרך בתנועת רגבים זיהו את המהלך ודיווחו למנהל האזרחי על פריצת הדרכים ועל בניית המבנים. לפני כשנה, לאחר שהעבודות בשטח המשיכו במלוא המרץ ללא הפרעה מצד המנהל, הגישו ברגבים עתירה לבית המשפט המחוזי, שם נידונים נושאים מעין אלו. בדיון הראשון שהתקיים, ובאופן נדיר יחסית, הוציא השופט צו ביניים והורה למנהל האזרחי לוודא שהפעילות בשטח נעצרת ולבצע אכיפה על הפעילות שכבר נעשתה. במנהל האזרחי נלחצו והפרקליטות, שמייצגת את המנהל האזרחי, התחייבה בפני בית המשפט שפעולות האכיפה יתקיימו בקרוב מאוד.
ברגבים לא התרגשו מההתחייבות והמשיכו לעקוב. לאחר שנוכחו לדעת כי לא מתקיימות כלל פעולות אכיפה, הגישו עדכונים מתועדים לבית המשפט ובהם הם מוכיחים שהבנייה נמשכת לצד המשך פריצת הציר. לפני כמה חודשים התקיים דיון נוסף שבו התברר כי המנהל האזרחי לא ממש מסונכרן עם המתרחש בשטח. מצד אחד הם הודו שהנושא לא נמצא בראש סדרי העדיפויות של האכיפה, ומצד שני אין להם תמונת מצב עדכנית מה נבנה וכמה נבנה והאם הבנייה נעצרה או שהיא נמשכת לכל אורך הדרך.
גם בית המשפט מודה: מציאות בלתי מתקבלת על הדעת
ההתנהלות של המנהל האזרחי הרגיזה את שופט בית המשפט המחוזי אלכסנדר רון, והוא דרש לקבל מהם סטטוס עדכני של המצב בשטח בתוך שלושה שבועות. עם תום קצבת הזמן התקיים דיון נוסף שבו עדכן המנהל האזרחי כי ניתנו צווי הפסקת עבודה ובחלק מהמבנים אף צווי הריסה. ברגבים הגיבו שלצד מתן צו הפסקת עבודה צריך לוודא שהעבודה אכן נעצרה. בפרקליטות הודו באופן מביך שאין להם את היכולת לבצע מהלכים אכיפתיים וכי החוק אינו מאפשר להם זאת.
עורכי הדין ההמומים של רגבים הציגו את לשון החוק והסבו את תשומת ליבו של השופט לכך שבפרקליטות קראו רק חלק מלשון החוק, שהוא חוק ירדני. החוק המלא אומר בפירוש כי בידי המנהל האזרחי הזכות להרוס כל מה שנבנה מאז נתינת צו הפסקת העבודה. השופט קבע דיון נוסף כדי להתעדכן בנעשה בפעולות האכיפה. לפני כשבועיים התקיים דיון ובו טענה הפרקליטות שבית המשפט אינו מוסמך להתערב בסדרי העדיפויות של רשות מנהלית אלא רק במקרים חריגים, וזה איננו מקרה חריג.
"את הטענה של המנהל האזרחי לגבי סדרי עדיפות באכיפה אנחנו שומעים המון", אומר עורך הדין יכין זיק, מנהל הפעילות בארגון רגבים. "הם טוענים שאין להם מספיק כוחות לבצע את האכיפה ולכן לא הורסים. מה שאנחנו אומרים הוא שהטענה של סדרי עדיפויות הפכה בעצם לתירוץ למה לא פועלים בשום מקום. אנחנו אומרים למנהל האזרחי: בואו תראו לנו איפה אתם כן פועלים. בקשות שהגשנו לחופש מידע לגבי פעולות אכיפה לא נענו. המנהל האזרחי מצא תירוץ. בכל פעם שאנחנו אומרים לו שהוא לא פועל הוא עונה 'סדרי עדיפויות'. כששואלים אותו איפה כן, הוא לא עונה".
תשובותיהם של הפרקליטות והמנהל האזרחי לא מצאו חן בעיני השופט, והוא כתב שההלכה הנהוגה אינה מותירה לו אפשרות לכפות על המנהל האזרחי לבצע פעולות אכיפה ולהתערב בצורה בוטה בשיקול הדעת שלהם, אבל בכל זאת הוא ציין את המציאות הבלתי מתקבלת על הדעת. לדבריו המנהל האזרחי לא ביצע אכיפה מספקת במקום וטען טענות סותרות לאורך ההליך המשפטי. בפסק הדין תהה השופט רון האם צעדיו של המנהל האזרחי הגיעו לכדי "המינימום הסביר" והאם ניתן להחשיב אותם כ"אכיפה אפקטיבית וממשית". עוד כתב השופט על "הבעייתיות בטיעון הכפול", לפיו המנהל הודיע כי הוא מבצע אכיפה ובמקביל מלין כי משאביו מוגבלים.
"אנחנו רואים שידיו קשורות והוא לא באמת יכול לעשות משהו, אבל בית המשפט אומר במפורש שהמנהל האזרחי מתפשט מסמכויותיו ובעצם לא מבצע את המוטל עליו על פי חוק ומאפשר השתוללות בנייה בלתי חוקית בכל יהודה ושומרון", קובע עו"ד זיק. לדבריו, קאסר א־דיק הוא מקרה אחד מתוך מאות מקרים שבהם מטפלים ברגבים ביהודה ושומרון. "מדובר במקרה קלאסי של מקום שסמוך להתיישבות יהודית והוגשו בגינו כל העתירות הרלוונטיות מתחילת הדרך כדי להעלות את המקרה לראש סדרי העדיפויות, אבל עדיין המנהל האזרחי בוחר שלא לאכוף, כך שהרשות הפלשתינית מזהה את החולשה של המנהל האזרחי וממשיכה להתפשט ללא הרף".
בעקבות פסיקת בית המשפט ציין יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, כי "בכל יום שעובר אזרחי מדינת ישראל מאבדים עוד ועוד אדמות מדינה. את המחיר כולנו משלמים. ממשלת ישראל צריכה למצוא פתרון לקבל החלטות במישור המדיני והאופרטיבי ולהפסיק לאפשר את ההידרדרות הריבונית הזאת. מדינת ישראל חייבת לקבל החלטות ולשנות את המציאות הזאת".
40 אלף מבנים לא חוקיים בעשור
עיקר הבעיה לשיטתו של עו"ד זיק היא שתושבי הכפר מזהים את החולשה של המנהל האזרחי ופועלים בהתאם. "קיבלנו עדכונים מבפנים שאחרי הגשנו את העתירה התושבים בקאסר א־דיק, בגלל שהם ראו שהפקחים של המנהל האזרחי מסתובבים שם ומחרימים שתי משאיות, באמת עצרו את העבודות. גם הם הבינו שיש קו מסוים שאותו לא עוברים. מה שמוכיח שכאשר המנהל האזרחי רוצה להפעיל שרירים הוא יודע לעשות זאת. עכשיו לאור הפסיקה של בית משפט המנהל האזרחי קיבל גושפנקה להפסיק להופיע ועוד מעט נראה שכונה חדשה של הכפר סוגרת על היישוב פדואל", הוא מנבא בצער. "זה מראה שהמנהל האזרחי במחדליו מאפשר את ההשתלטות הפלשתינית על שטחי C ולבתי המשפט אין את הכלים להתמודד עם החידלון הזה, ומי שמשלם את המחיר זה מדינת ישראל".
כאמור, זהו רק מקרה אחד מני רבים. ברגבים מנהלים במקביל עשרות תיקים, לצד מקרים נוספים שהם לא מצליחים להגיע אליהם מרוב עומס. "לצערנו, אנחנו לא מצליחים לטפל בכל בית ביהודה ושומרון. בעשור האחרון נבנו ברחבי יהודה ושומרון קרוב ל־40 אלף מבנים לא חוקיים בשטחי C. אפשר להבין לבד את המשמעות של זה. למעשה, רוב הבניה הפלשתינית מתרחשת כיום בשטחי C, באופן מובהק ובהכוונה של הרשות הפלשתינית. זאת לא קונספירציה אלא מדיניות ברורה על השולחן של הרשות הפלשתינית, בתמיכה של האיחוד האירופי שמעודד זאת כדי לקבוע עובדות בשטח", הוא מתאר. "מדינת ישראל, במקום להתמודד עם הבעיה הזאת, להבין שיש כאן מערכה ולהציב מולה כלים, בינתיים מגמגמת".
התשובה המייאשת של בית המשפט לא מחלישה את רוח הפעילות?
"זה מאוד מסתכל", הוא מודה. "מצד שני, אנחנו מבינים שהעתירות שלנו כן מצליחות להזיז פה ושם. בסוף, הבנייה בקאסר א־דיק נעצרה לכמה חודשים והמנהל הבין שיש כאן אירוע. בנוסף לכך, בשיתוף עם המועצה האזורית שומרון הצלחנו ליצור שיתוף פעולה עם התושבים באזור כפיילוט ארצי. לקחנו את גוש מערבא - פדואל, עלי זהב, לשם וברוכין - ושיתפנו אותם בנעשה סביבם, כדי שגם הם יוכלו להפעיל לחץ על המערכות. יש המון מודעות והמון פעולות של התושבים שיסייעו לעצור את ההשתלטות".
מבחינתו, התפקיד של האזרח הפשוט הוא להפעיל לחץ על כל גורם שהוא יכול, כדי שיתחילו לפעול, מהמג"ד והמח"ט של הגזרה ועד לראש הממשלה ושר הביטחון. "בסוף, אם תעלה זעקה מהתושבים זה יחזק את הלחץ על הממשלה לפעול בנושא. מעבר לזה, צריך להגדיל את המודעות בציבור הרחב. העובדה שרגבים צועקים היא דבר אחד, אם עוד ועוד אזרחים יהיו חשופים לבעיה הזאת מתוך הבנה שמדובר בסוגיה אקוטית שתשפיע באופן מיידי על העתיד של יהודה ושומרון, זה יהפוך להיות נושא על סדר היום והממשלה לא תוכל להתחמק מלטפל בו".
עו"ד זיק מספר כי לפני כשנה וחצי התקיים בקבינט דיון בנושא הבנייה בשטחי C בפיקוד מרכז, כך שאצלם המושג הזה נכנס כבר מזמן. "אנחנו מבינים שמודעות לבעיה כבר יש בדרג הצבאי והמדיני, הבעיה היא שאנחנו לא רואים את התשובות. אנחנו לא רואים את המענה שהצבא נותן, ולא שהממשלה נותנת, כדי להתמודד עם הבעיה הזאת. זאת בכלל לא צריכה להיות שאלה של ימין או שמאל, בסוף זו הפרה בוטה של החוק והממשלה מאפשרת לפלשתינים לקבוע בשטח עובדות שיקשו על כל מהלך מדיני עתידי. ההשתלטות הזאת היא רעה למדינת ישראל ולהתיישבות ביהודה ושומרון".
הדיבורים של ראש הממשלה בנט על ביטול פינוי חאן אל־אחמר מעידים עומק הבעיה?
"הם מבינים היטב את הבעיה, אבל אנחנו רואים שהממשלה לא מוכנה לשלם מחירים קטנים עכשיו ומעדיפה לדחות את הבעיה לאחר כך, רק שאז המחירים יהיו כבדים מאוד".
"בתי המשפט לא דנים במהות"
איתן מלט, רכז שטח יהודה ושומרון ברגבים, מרחיב על היקף התופעה. "עם תחילת פריצת הדרכים נתלו במקום שלטים גדולים לפיהם העבודות המתבצעות על ידי הרשות הפלשתינית במימון האיחוד האירופי נעשות במטרה של פיתוח החקלאות ולצורכי הומניטריה, כדי לאפשר לחקלאים גישה לאדמות שלהם", הוא מתאר. "לא חלף זמן רב עד שגילינו שהדרכים מובילות להשתלטות חקלאית חדשה שלא הייתה שם מעולם. על גבי זה נבנו גם עשרות מבנים בלתי חוקיים, רבים מהם על אדמות סקר, בתוך שמורת טבע, וחלקן היו אמורות להיות מוכרזות כאדמות מדינת וכעת עתידתן מוטל בספק".
לדבריו, מדובר במהלך שיטתי ומכוון. "ראש הממשלה הפלשתיני הגיע בעצמו למקום וגם החזית העממית משקיעים בזה הרבה כסף. השטח כל הזמן בפעולה והתקדמות. הם כל הזמן בונים, מתרחבים ומחברים בין כפרים ויוצרים נתק בין יישובים ישראליים, בעוד שהמנהל האזרחי לא אוכף את עשרות המבנים שאפשר להרוס בקלות או להוציא צווים דרקוניים שלא יוכלו להגיש עליהם עררים. בפועל יש אפס אכיפה משמעותית", הוא קובע. חלק מהשטח שעליו השתלטו הפלשתינים נמצא בשמורת טבע. במקרה הזה, שבו זיהו אנשי רגבים את ההשתלטות בזמן אמת, הוזעקו אנשי רשות הטבע והגנים כדי להחרים את הבאגר שפרץ את הציר. "רשות הטבע והגנים הרבה יותר חמה על השטח מאשר המנהל האזרחי", הוא מציין.
"בשיטה הזאת אנחנו מאבדים עשרות אלפי דונמים בשנה", קובל מלט. "יש כאן בעיה הרבה יותר גדולה מאשר יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי. הם לא מצליחים לגעת אפילו בעשירית מהמקרים. בבית המשפט אף פעם לא דנים במהות, כל פעם דנים במקרה פרטני כזה או אחר. המנהל מוציא צווים, השופט משתכנע שהמדינה מראה שהיא רוצה להרוס ומחליט לסגור את התיק. אבל הצווים יכולים להתנוסס על המבנה שנים רבות ובפועל שום דבר לא קורה".
"רכס צרדה משקף אירוע רוחבי שמתרחש בכל יהודה ושומרון. אלפי דונמים בחקלאות ואלפי דונמים בבנייה בלתי חוקית. היום ביהודה ושומרון יש קרוב ל־80 אלף מבנים בלתי חוקיים בשטחי C, לעומת אפילו לא בית אחד של התיישבות יהודית בשטחים הפתוחים. יש אפס בנייה יהודית בשטחי C, כל ההתיישבות היהודית היא בתוך אדמות מדינה, מגודרות ומקבועות בתוך קו כחול, בהתאם לתוכנית שנקבעה לפני שלושים-ארבעים שנה, כולל הגבעות של יצהר, איתמר ובת עין. כולם בתוך השטח של יישובי האם שלהם, אף אחד מהם לא בונה סתם בשטח C".
"באביתר זו הייתה הפעם הראשונה שעלה בשטחי C יישוב שהוא לא על אדמות מדינה מורכזות", מסביר מלט את הלחץ המדיני לפנות את המקום. "בקאסר א־דיק יש תא שטח דומה של בנייה מאסיבית על אדמות סקר, שבפועל לא עושים כלום ואנשים גרים שם עם מים וחשמל, בעוד בהתיישבות היהודית אוכפים בצורה מאסיבית. החוק אמור להיות אותו חוק".
"זה הצעד להקמת מדינה פלשתינית. יש כאן אג'נדה, טקטיקה מסודרת ואסטרטגיה ברורה. הרשות הפלשתינית יודעת בדיוק איך היא מקימה את המדינה הפלשתינית והיא שולחת זרועות לנקודות קצה. הם עובדים בצורה מסודרת, יש שיטה. עוד עז ועוד דונם כדי ליצור רצף התיישבותי מלא בין כפרים קטנים לערים גדולות, כאשר המטרה בסוף לחבר בין חברון, בית לחם, יריחו, רמאללה, ג'נין וטולכרם. למה חאן אל־אחמר כל כך חשוב להם? כי זאת נקודה שבה אפשר לחבר את דרום המדינה הפלשתינית לחלק הצפוני. לחבר את חברון ובית לחם למרחב של רמאללה, יריחו וג'נין. אחרת למה משקיעים כל כך הרבה בארבעים משפחות של בדואים?!" הוא תוהה.
מלט מזכיר כי בשנת 2009 ראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד הגה תוכנית, שהוא קרא לה 'סיום הכיבוש הישראלי והקמת המדינה הפלשתינית', עם מאות עמודים של תוכנית מסודרת: היכן יוקם כפר חדש, היכן תהיה אחיזה חקלאית, תשתיות, כבישים, פריצות דרכים וכן הלאה. "עשור וחצי אחרי זה, אנחנו שם. אם נמשיך לזלזל ברשות הפלשתינית זה לא ייעלם. הם עובדים בצורה מסודרת ומשומנים בעשרות אלפי יורו ממדינות אירופאיות כל שנה, לטובת השתלטות על שטחי C. זה מסוג הבעיות שאם לא פותרים אותן כשהן קטנות, הן רק יגדלו עם הזמן. בדיוק כמו שקורה לנו בנגב עם הבדואים. אם לפני שלושים שנה מישהו היה מטפל בבעיה כשהיא הייתה קטנה, לא הייתה לנו פצצת אטום. מה שיש לנו היום ביהודה ושומרון זאת פצצה מתקתקת".