"האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת היותר חופשית, נקייה מכל מום. כולך יפה רעייתי ומום אין בך". דברים אלו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מי שבעיני רבים הוא ללא ספק ההוגה הדתי החשוב ביותר שקם לתנועה הציונית, מבטאים אהבת עם ישראל שאינה תלוי בדבר. ובכל זאת, בתמצית דבריו של הרב קוק אני מבקש לדבוק גם היום – אהבה גדולה למדינה כיסוד הבסיסי ביותר לדרך התנהלותנו, אהבה שיסודה הוא ההכרה בייחודה של המדינה, בזיקה לארץ שאליה שבנו ובמחויבות להמשיך ולעשות הכול כדי לשמור על המדינה, על העם ועל הארץ גם יחד.
במציאות היומיומית כפי שמדינת ישראל חווה אותה המונח "מאה ימי חסד" ירד זה מכבר מהפרק. לממשלה חדשה, למנהיג חדש ואפילו למנהל חדש – קצב החיים וקבלת ההחלטות הנדרשת אינם מאפשרים גם שעת חסד. ממשלת האחדות שהקמנו מצויה עוד בעיצומם של מאה ימיה הראשונים, ואכן היקף האתגרים והסוגיות שציפו לנו מיומה הראשון חייבו ועודם מחייבים את כולנו להכריע במגוון רחב של נושאים – ובה בעת לדעת שיש גם סוגיות אשר לא זו בהכרח העת להכריע בהן.
לא מכבר, כאשר ביקשתי לזקק לשתי מילים את החזון שלי לדמותה של ישראל, בחרתי במילים מגדלור בסערה.
סערה – על שום העובדה שאנחנו מדינה החיה בסערה מתמדת, מוקפת אויבים מכל עבר שתכליתם להשמיד אותה. מדינה שעדיין נאבקת על קיומה. ילד בשדרות או ילד במשגב־עם שמתעוררים בבוקר, יכולים לראות מחלון ביתם אויב שכל תכליתו היא לפגוע בהם, להטיל עליהם טרור, לסלק אותם מארצם.
זוהי חוויה שונה בתכלית מזאת שנשקפת מחלון ביתו של ילד בניו־ג'רזי, באמסטרדם או בלונדון.
אבל הסערה הזאת קיימת גם בתוכנו. כי גם בתוך עמנו אנחנו מורכבים, מגוונים ולעיתים גם חלוקים על לא מעט דברים. חילוניים ודתיים, עולים וותיקים, מימין ומשמאל – גם בתוכנו נדמה לפעמים שהסערה משתוללת.
אבל - ואת זה חשוב לזכור גם בימים המורכבים הללו - מי שיורד לעומקם של דברים, מגלה שהמשותף לכולנו גדול פי כמה מהמפריד בינינו.
זהו גם המוטו שמנחה אותנו בממשלת האחדות הלאומית שהקמנו. מצד אחד, לעסוק באותם 80 אחוזים של הנושאים שאינם שנויים במחלוקת ומטרידים את כולנו: חינוך, בריאות, תחבורה, רווחה, כלכלה, תעסוקה, תשתיות ועוד. מצד שני, לא לטשטש ולא להתעלם גם מ־20 האחוזים שבהם אנו חלוקים. יותר מכך, אנו רואים בעובדה שהוקמה כאן ממשלה רב־גונית שכמותה עוד לא הייתה כאן הזדמנות, אולי יוצאת דופן, לפצח גם את הסוגיות שאנחנו חלוקים בהן ולהפוך את החיכוך להזדמנות.
ומדוע החזון שלי לישראל כולל גם מגדלור? מכיוון שלמגדלור שלנו יש ביסוס קיומי איתן, כזה שנשען על נצח ישראל המחזק אותנו כבר אלפי שנים, על עוצמה ביטחונית יוצאת דופן, על תפיסת קיר הברזל של ז'בוטינסקי. כל אלו הם יסודות איתנים ומבוססים, אך הם אינם מספיקים. המגדלור שלנו, המגדלור בסערה, לא יכול להתבסס רק על עצם היותנו. קיומו לכשעצמו אינו מספיק. המגדלור הזה חייב להקרין אור של מדינת מופת, אור אשר מקורו, בראש ובראשונה, בדרך שבה אנחנו מתנהלים. כיצד אנחנו פועלים במציאות אמיתית, מאתגרת וקשוחה. לא מופת בעולם תיאורטי אלא בעולם אמיתי, כזה הכרוך בקשיים גם מבית וגם מבחוץ.
המגדלור בסערה לא יוכל להפיץ אור אם לא יתבסס על אחדות ועל זהות יהודית־ישראלית שמחברות בין כולנו.
זוהי בעיניי משימת הדור שלנו. לאחר שחזון הציונות מומש ומתממש מדי יום, משימתנו הגדולה היא אחדותנו, מפגש אמיתי ונטול דעות קדומות בין כל שדרות החברה הישראלית. חברה שאינה מהווה המשך ישיר של מנהגי הגולה, אבל גם לא כזו המפנה עורף למסורת ישראל, למורשת שלנו.
הצורך באחדות השורות בינינו – שאינו כמובן אחידות השורות - אינו קלישאה שחוקה אלא הכרח המקבל משנה תוקף למול האתגרים שסובבים אותנו. משבר הקורונה המלווה אותנו בשנה וחצי האחרונות הוא דוגמה לאתגר לאומי שכזה.
לנוכח האתגר הזה אנו פועלים בשבועות האחרונים בגישה אחרת מכפי שהייתה נהוגה כאן, מתוך ראייה רחבה יותר המתבססת על לקיחת מנעד שיקולים מגוון יותר ועל הסתכלות שקולה ואחראית.
אך דבר אחד ברור: לצד מדיניות הממשלה, והצורך להפיק לקחים ולהשתפר לנוכח האופן שבו נוהלו גלי הקורונה הקודמים, לא נצליח במשימתנו לגבור על הנגיף בלא התגייסות ושיתוף פעולה של כל שדרות החברה הישראלית. למדנו כבר שהנגיף אינו מבחין בין מגזרים ובין דתות, וגם אנחנו בהתנהלותנו – וכמובן במדיניות שלנו – לא נבחין ביניהם אלא נעשה את הטוב ביותר למדינת ישראל.
במקביל אנו ממשיכים לפעול בתקיפות הנדרשת מול מי שמאתגר אותנו בזירות השונות. במציאות שבה האיומים הביטחוניים סביבנו לובשים ופושטים צורה, והופכים מורכבים יותר וצפויים פחות, אנו פועלים היכן
שנדרש ומתי שנדרש בתחכום, ביצירתיות ובנחישות.
אנשינו, עם מדים או בלעדיהם, פועלים מסביב לשעון בכל הזירות, הקרובות והרחוקות, ולא רק בכוח הזרוע.
גם ביום פקודה – ולא פחות מכך בימי שגרה – נזכור כי כוחנו באחדותנו הפנימית. נעשה הכול כדי לשמור עליה ולהעצים אותה, כי היא תכלית חזוננו לעת הזאת.
אני מבקש את התגייסותכם למשימה חשובה זו, אשר כולנו נצא מורווחים מהשגתה.
נפתלי בנט
ראש הממשלה