אחרי לא מעט לילות לבנים בכנסת, חוק הדיינים תוקן. התיקון נועד לאפשר לשר זאב אלקין להתמנות כחבר בוועדה למינוי דיינים, לצד השר לשירותי דת מתן כהנא, מבלי לפגוע בייצוג הנשים בוועדה, שהוסדר בתיקון קודם של חברות הכנסת עליזה לביא ושולי מועלם משנת 2013. בפועל, התיקון מוסיף להרכב הוועדה שר נוסף וטוענת רבנית נוספת, שתיבחר על ידי השר לשירותי דת.
סביב תיקון החוק נכתב לא מעט על הצורך בקידום דיינים קשובים ומכבדים, אולם ספק כמה התיקון עצמו יעזור בכך. למעשה, גם אם ישנו את כל חברי הוועדה, כך שתכלול רק נציגות ונציגים ליברלים, זה יביא לשינוי מוגבל בלבד בהרכב הדיינים.
הסיבה לכך היא שיש סעיף אחר אותו לא תיקנו. סעיף בעל השפעה גורלית על זהות הדיינים, שחשוב הרבה יותר מאשר הרכב חברי הוועדה. מדובר בסעיף 3, שנוגע לכשירותם של הדיינים. סעיף זה קובע כי יכול להיבחר כדיין רק מי שמועצת הרבנות הראשית קבעה כי הוא כשיר לכך, לאחר תקופת לימודים ממושכת ועמידה במבחנים שעורכת הרבנות.
למה הסעיף הזה כל כך חשוב? בעשור האחרון נשמר בקפידה תהליך מינוי פוליטי, שמבוסס על עיקרון "שליש-שליש-שליש", כלומר שליש מהדיינים באו משורות היהדות החרדית האשכנזית שמזוהה עם מפלגת יהדות התורה, שליש משורות היהדות החרדית הספרדית שמזוהה עם מפלגת ש"ס, ושליש משורות הציונות הדתית, שהייתה מזוהה עם המפד"ל והבית היהודי.
עם זאת, לרוב הסיעות החרדיות לא הסתפקו בייצוג שלהן ודרשו לפקח גם על מינוי רבנים ציונים דתיים. משום כך, הסיכוי של רבנים ששייכים לחוגים דתיים מתונים להיבחר כדיינים היה אפסי.
מציאות ארוכת שנים בה מי שאינו מקורב לסיעות הפוליטיות החרדיות אינו מצליח להתמנות כדיין, הובילה לפיחות במספר הרבנים הלא-חרדים ולא-חרד"לים שמתחילים לימודי דיינות. הלימודים הללו יכולים להימשך כמעט עשור ומחייבים השקעה רבה. גם לאחר מעבר המבחנים, מועצת הרבנות הראשית יכולה להחליט למי היא מעניקה את תעודת הכשירות ואז צריך לעבור את החומה הבלתי אפשרית (עד עתה) של הוועדה.
רק יחידי סגולה מוכנים לצאת לדרך ארוכה, שאינה מבטיחה דבר מבחינת הקריירה העתידית שלהם. במקום זאת, רבנים רבים מהציונות הדתית העדיפו להשקיע את מרצם בהתפתחות כרבני קהילה, מחנכים בישיבות ולעתים גם בלימודים אקדמיים.
גם אם שינוי הרכב הוועדה יכול לעודד רבנים נוספים להתחיל במסע המפרך לקבלת כושר לדיינות, עלול לקחת כמעט עשור עד שימצאו מספיק מועמדים בשביל לאייש את שורות בתי הדין. אין לדעת כמה ממשלות יתחלפו עד אז.
הפתרון הוא פשוט: יש לתקן את סעיף הכשירות כך שיכלול חלופות נוספות. ניסיון חיים כרב יישוב או ראש ישיבה יכול לבוא במקום הכושר הקיים. כמו כן, ניתן לאפשר לרבנים שעברו את מבחני הרבנות (אך לא את מבחני הדיינות), שמחזיקים במקביל בתואר למשפטים, להגיש גם הם מועמדות. בצורה זו ניתן להרוויח לא רק דיינים קשובים, שמשקפים את מגוון החברה הדתית, אלא גם היכרות עם קהילות שונות והתמצאות משפטית, שחסרות מאוד בתוך בתי הדין הרבניים.
ככל שמבקשת הממשלה לעשות תיקון משמעותי ונחוץ בבתי הדין הרבניים, טוב יהיה אם תתמקד לא רק בהיבטים הפוליטיים של המינויים, אלא בהסרת החסמים בפני רבנים שיכולים להוביל תיקונים מבפנים.
עו"ד אלעד קפלן הוא מנהל מרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי באוניברסיטת בר-אילן