התחלה // ילידת תל אביב ומתגוררת בה עד היום. לפני כמה שנים אף זכתה בתואר יקירת העיר.
בית הילדות // רחוב הגלבוע 11. גדלה בבית הסבא והסבתא. "לא היה לנו כסף לקנות דירה. סבתא שלי, שקראו לה טובה, הייתה תורמת בסתר. הם היו דתיים ומקורבים לרבי מלעלוב. גם אני ואמא שלי היינו בקשר אמיץ וטוב עם משפחת האדמו"ר".
חזנות בדם // גדלה על מוזיקה חזנית. "הייתי הולכת המון לבית הכנסת עם סבא, שאהב מאוד מוזיקה וחזנות. כבר בגיל שלוש או ארבע לקחו אותי לקונצרטים של חזנות. במיוחד אני זוכרת קונצרט של משפחת מלבסקי הידועה בבית ציוני אמריקה. החזנות הזאת נכנסה לי לדם. אהבתי את הסלסולים החזניים ועד היום אני הולכת לקונצרטים של חזנות. גם כשהייתי נערה הייתי הולכת כל שנה לבית הכנסת הגדול בתל אביב, שהיה קרוב למקום מגוריי. זכיתי לשמוע את קוסוביצקי ואת יוסל'ה רוזנבלט ואהבתי במיוחד את משה שטרן".
אבא // הלל הירש ז"ל. נולד בצ'כוסלובקיה. "היה אדם יפה תואר וחביב. הוא היה מוזיקלי. בחוץ לארץ הוא שר אופרה וכשהגיע ארצה הייתה לו חנות לעטים נובעים ברחוב אלנבי. מיטב האומנים בארץ ביקרו בחנות שלו".
אמא // לאה הירש ז"ל. עלתה עם סרטיפיקטים וידעה עברית על בוריה. "אבי לא ידע עברית, אז אמא שלי, שהייתה אישה בעלת שיעור קומה בכל המובנים, התאהבה בעיניו הכחולות ולמדה גרמנית במיוחד כדי לשוחח איתו. היא הייתה עורכת דין וגורו של התעמלות ו'נפש בריאה בגוף בריא'. הקדימה את זמנה".
אח // יואל, גר בקיבוץ אפיקים. גם הוא מוזיקלי.
דחף למוזיקה // "כבר בגיל שלוש אבא היה שר לי אופרות, כך שהיה לי דחף למוזיקה מלידה". בגיל שבע החלה ללמוד נגינה בפסנתר, "זה נחשב למאוחר מאוד לפי האסכולה הרוסית". מורה בבית הספר זימן את הוריה וביקש מהם לקחת אותה לשיעורי נגינה.
חבר פסנתר // "ההורים ביקשו שאשחק עם החברים, אבל אני רק רציתי לנגן בפסנתר. הייתי כולי במוזיקה והכרחתי את ההורים לשבת לידי ולהקשיב לסולמות שניגנתי, למגינת לב השכנים שביקשו לגוון את הרפרטואר. לא היו לי חברים וחברות, הפסנתר היה החבר שלי. הפסנתר היה של השכנים, כי לנו לא היה כסף לקנות משלנו. רק כשהתחתנתי קניתי פסנתר משלי".
להקת השריון // מלכתחילה, הכיוון היה להתגייס לתזמורת צה"ל, לאור התמחות בנגינה על קלרינט. "התקבלתי בתור קלרינטיסטית ואקורדיוניסטית ושובצתי בלהקת השריון. כל השירות הצבאי היה חוויה אחת גדולה".
בלי תווים // בגיל 15 החלה לשרבט על הפסנתר של השכנים, שאותו הביאו מברלין. "הייתי ממציאה מנגינות בלי תווים. הייתי שומעת בדמיון את כל כלי התזמורת".
מנגינה ומילים // "הלחן הראשון שכתבתי היה 'פרח הלילך'. לא הכרתי אנשים מהמקצוע. אחרי שהייתי בלהקה צבאית, התחלתי להכיר אנשים שכתבו שירים והתחברתי אליהם. כך הכרתי את יורם טהרלב, שכתבתי איתו את השירים הראשונים. הכול היה לאט לאט, אצלי שום דבר לא היה בבום. ההצלחה לא באה מתוך שאיפה להצליח אלא מתוך דחף למוזיקה".
השראה // את השיר 'בשנה הבאה', למשל, לקח לה חצי שעה להלחין. "השותף הכי גדול שלי בכתיבת שירים, אהוד מנור, נתן לי את המילים 'בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות', שאותן כתב לזכר אחיו הצעיר יהודה שנהרג במלחמה. הרגשתי שהוא מתגעגע לימים שהם היו יושבים בבנימינה בשלווה ובהרמוניה משפחתית, וכתבתי לחן איטי ועצוב. בא שלמה צח, שהיה אמרגן של אילנית, והציע שננגן קצת יותר מהר – מה שהפך אותו לשיר שמח. אהוד מנור אהב את הכיוון, התאים את המילים מחדש וכך השיר מוכר עד היום".
אירוויזיון // בשנת 1973 השיר 'אי שם' שהלחינה למילותיו של אהוד מנור ובוצע על ידי אילנית ייצג את מדינת ישראל לראשונה באירוויזיון והגיע למקום הרביעי. "זאת הייתה חוויה, כי עשיתי גם את העיבוד לכלי התזמורת ואף ניצחתי עליה". אחרי חמש שנים, בשנת 1978, היא חזרה לבימת האירוויזיון עם שיר נוסף, 'אבניבי', שקטף את המקום הראשון. "ייצוג יפה של ישראל הקלילה והנורמלית".
עברית בבקשה // מטבע העיסוק במקצוע היא צפתה באירוויזיון האחרון ולא ממש רוותה נחת. "קשה לי לאכול את זה שהם שרים באנגלית, אלה גם שירים שאין בהם שום דבר משלנו. זאת תרבות זרה, במובן הלא טוב של המילה. כל העולם נהיה אמריקאי".
גלגולו של שיר // עד היום הלחינה כ־1,600 שירים, אבל היצירה האהובה עליה היא דווקא 'עושה שלום במרומיו', שאותו הלחינה ליגאל בשן בשביל פסטיבל הזמר החסידי שהתקיים באותם ימים. "לא תיארתי לעצמי שזה יפרוש כנפיים ויתפוס בכל העולם, אפילו במקהלות של כנסיות ביקשו ממני רשות לכתוב לו עיבוד חדש. זה השיר שאני הכי מחוברת אליו, בלי ספק. הוא לקוח מהקדיש וזאת כל הילדות שלי, השייכות לעם היהודי והמורשת היהודית".
טלפון מהבימה // לפני שנתיים קיבלה טלפון ממשה קפטן, המנהל האומנותי של תיאטרון הבימה. הוא סיפר שהיה בניו־יורק ושמע במחזמר עטור פרסים את השיר 'עושה שלום'. "הם ביקשו ממך רשות?" הוא שאל. "המחזמר עסק במגוון אנשים שנתקעו על אי בודד, והשיר הזה ייצג את העם היהודי. נסעתי לניו־יורק כדי לצפות בהצגה וליבי רחב. הרגשתי סיפוק שהצלחתי לגעת בלבבות של אנשים".
לחן עממי // לא הרבה יודעים, אבל הלחן העממי של 'ומרדכי יצא מלפני המלך', שאותו כמעט אין מי שלא מכיר, הוא פרי יצירתה. "כל בתי הספר מכירים את השיר ולא יודעים שאני המלחינה".
שירת דבורה // אירוע הדלקת המשואות בהר הרצל לפני שנים אחדות עמד בסימן 'זמן נשים'. שרת החינוך דאז, לימור לבנת, ביקשה ממנה להלחין במיוחד לטקס מילים משירת דבורה. "בחרתי באסתר רדא לגלם את הדמות של דבורה הנביאה. אני כל כך אוהבת את היצירה הזאת".
פרויקט חיים // חלום ילדות שלה היה לכתוב מוזיקה לסרטים. "עברתי המון פרקים מוזיקליים בחיים שלי, אבל בשביל לתזמר את הפסקול הייתי צריכה ללמוד תזמור. הגשמתי את החלום בגיל מאוד צעיר ומאז כתבתי פסקול ל־12 סרטים באורך מלא".
שירי מורשת // חלום נוסף שהתגשם היה שתלמידי ישראל ילמדו מורשת על פי השירים שלה. "החלום הזה נמשך עשרות שנים ובעלי הגשים אותו בזה ששיתף פעולה. כשלימור לבנת הייתה שרת חינוך היא הגתה תוכנית נהדרת - 'מורשת, ציונות ודמוקרטיה', במסגרת תוכנית הלימודים. בשיתוף עם משרד החינוך יזמתי תוכנית בשם 'שרים מורשת' שבה משולבים שירים שלי שעוסקים בהיסטוריה של ארץ ישראל ובמורשת היהודית. בכל שנה בית הספר בוחר שירי ליבה ובסוף השנה מקיימים מופע מוזיקלי, הצגה או תיאטרון סביבם".
פרס ירושלים // בשבוע הבא תקבל את פרס ירושלים לתרבות במסגרת כנס הקיץ של עיתון בשבע. "הופתעתי מאוד, זה כבוד גדול. זה הקהל שהכי אוהב את שירי ארץ ישראל".
החצי השני // יורם רוזנפלד ז"ל, בנו של עורך מעריב המיתולוגי שלום רוזנפלד. נפטר מסרטן לפני יותר מעשרים שנה.
הנחת // שני ילדים. דני, אומן ג'אז שמלמד בבית הספר שטריקר למוזיקה, ורותי, זמרת אופרה ושחקנית.
פרק ב' // "אחרי פטירתו של יורם הייתי בגפי. יום אחד עשו עליי כתבה באחד העיתונים לקראת מופע שלי ושל אילנית. חשבתי שזאת תהיה כתבה קטנה, פתאום גיליתי שזאת כתבה על חמישה עמודים שבה כתוב שאני אלמנה. התחבאתי בבית כמה ימים מהחשיפה הזאת עד שהעזתי לצאת החוצה. את הכתבה קרא משה לינדן, חובב מושבע של שירי ארץ ישראל, שאמר לעצמו: 'את האישה הזאת אני חייב להכיר'. שוחחנו בטלפון, נפגשנו והתאהבנו. אנחנו כבר 18 שנה ביחד, בהרמוניה משפחתית נהדרת".
אם זה לא היה המסלול // "אהבתי לרקוד, רקדתי כל חיי. אני אוהבת לקרוא ספרים וללכת לים, אבל אם כבר בגיל שלוש התחלתי לשיר אופרות, אז כנראה שכך נגזר עליי. כל היום אני במוזיקה".
במגרש הביתי
בוקר טוב // קמה בבוקר, עושה הליכה והתעמלות על החוף. "כל יום אני מנגנת סולמות. מעבר לזה, אני מאוד אוהבת את הבית וכמעט לא יוצאת ממנו. אני מנגנת בפסנתר ומתעסקת בעיקר במוזיקה. אחרי ארוחת צהריים אני ישנה שעתיים ואחר כך מנגנת, ואם אין מופע – הולכת לתיאטרון או לסרט לפעמים. חיים רגועים".
פלייליסט // "כל היום אני מתעסקת במוזיקה, כך שאני כמעט לא שומעת. כשיש לי שקט בראש אני קוראת ספרים".
השבת שלי // "בעלי ואני אנשי בית. אנחנו אוהבים להיות בבית ולהירגע, מקסימום לטייל על החוף. לפעמים הבן שלי מגיע עם התינוקת שלו".
מפחיד אותי // "דמנציה. מפחיד אותי לשכוח".
משאלה // "בריאות לי ולמשפחתי וצלילות. שהארץ תשקוט ארבעים שנה, שתהיינה מחלוקות אבל בצורה תרבותית. שאנשים לא יהיו מאוימים על ידי רעיהם בשל דעות אחרות. אני מבינה שלאחרים יש דעות אחרות ומכבדת את זה".
כשאהיה גדולה // "אני כבר גדולה. אני לא רוצה ששום דבר בחיי ישתנה. שמה שיש, שלא ייגמר לעולם".