מחזה אבסורדי לחלוטין נגלה השבוע לכל מי שביקר ביישוב אדוריים ביום שלישי. ילדים משחקים במתנפחים, תחנות יצירה, אפיית פיתות, הפנינג של ממש לתושבי היישוב ולאורחים שבאו מרחוק ומקרוב. במקביל, 30 מטרים משם, פועלים ערבים של המנהל האזרחי פינו את שכונת הקראוונים החדשה ביישוב, הוציאו ציוד מהבתים ולקחו את הקרוואנים.
הכול התחיל לפני כחמש שנים. לאחר הרצח של הרב מיכאל מרק הי"ד עלתה קבוצת משפחות לנקודת התיישבות לזכרו במרכז חירום אזורי היושב על בסיס צה"ל נטוש. האדמות אדמות מדינה, השטח – בתוך הקו הכחול. היישוב אדוריים החל קורם עור וגידים. בחמש השנים שחלפו נבנו יישוב וקהילה נפלאים. מעון, בית כנסת, מקווה, ספרייה וחיי קהילה תוססים. בעקבות התרחבות היישוב וקליטת משפחות נוספות לפני כשלושה חדשים, הבאנו ליישוב קרוואנים חדשים, שכונה חדשה.
השבוע הגיע המנהל האזרחי עם הוראה מגבוה – לפנות, לא להתחשב, צריך להראות לכולם שאנחנו במדינת חוק. אחרי הפאשלה של האגף השמאלי בממשלה באביתר, היו חייבים להראות לכולם שהם לא נכנעים למתנחלים. את זה הם בחרו להוציא על אדוריים. מסביבנו עשרות אלפי בתים בלתי חוקיים של ערבים, אבל רק עלינו הם מתעקשים לאכוף את החוק. בלי שום הידברות, בלי שום נכונות להתפשרות או התחשבות, הודיעו לנו מהיום למחר שמפנים את השכונה. התושבים הגישו בג"ץ והשלב הגורלי היה תלוי בתשובת הממשלה.
במהלך הלילה ניסינו ליצור קשר עם ח"כים מסיעות שונות בכנסת, מהאופוזיציה ומהקואליציה, כל מי שרק יוכל לעזור לנו להשפיע על תשובת המדינה. לצערנו, היחידים שענו לנו היו מסיעת הציונות הדתית וגם ידיהם היו כבולות. הסוף ידוע מראש – בג"ץ אישר את הפינוי.
מהציבור, לעומת זאת, קיבלנו חיבוק חם ואוהב. אנשים באו לעזור לנו להתמודד בדרך שבחרנו והטלפונים צלצלו כל היום. אנשים התקשרו לחזק, להתעניין, שלחו הודעות תמיכה, שלחו פיצות, אוכל, שאלו במה הם יכולים לעזור.
לאור התמיכה הציבורית הנרחבת, ההתעניינות והרצון לעזור מצד עמך בית ישראל, צרמה לנו מאוד השתיקה, שתיקתם של הפוליטיקאים מהמחנה שלנו. הם לא השכילו להשיג ניצחון לציבור ששלח אותם.
לא הכול אנחנו יודעים וייתכן שאכן לא היה בידם לעזור. אבל השתיקה, ההתעלמות, חוסר המענה והיחס כלפינו - ההתיישבות הצעירה - כאבו לנו מאוד. תשובה כמו "אנחנו כואבים איתכם אך אין בידינו לעזור" אומנם קשה לעיכול, אך נותנת את התחושה שיש לך כתובת, שיש מי שמקשיב לך בממשלה, מישהו שאתה חשוב לו. כתובת אין משמעה פתרון לכל בעיה, העולם איננו מושלם. כתובת זו הידיעה שמקשיבים לנו וחושבים עלינו גם אם לא מצליחים לעזור לנו.
המצב בממשלה הנוכחית גורם לנו להרגיש שאין לנו כתובת. גם אם זה נכון וגם אם לא, הפוליטיקאים, שליחי הציבור שלנו, צריכים לשאול את עצמם מדוע אנחנו מרגישים כך. למה התחושה היא שאין מי שינסה לעזור לנו במשימה המשותפת שלנו. בשביל זה הם בממשלה! לתת את הגב לציבור שפועל בשטח.
עינינו נשואות קדימה. הנחנו אבן פינה לשכונה חדשה, נטענו עצים, שמחנו בהתקדמות הקיימת למרות העיכובים והמניעות שהיו היום. ועכשיו, פוליטיקאים, הגיע תורכם. תראו לנו שיש לנו כתובת. שיש עם מי לדבר. וכאן המקום להודות לכל מי שבא, עזר ותמך - תודה לכם, חיזקתם!
הכותב פונה השבוע מביתו באדוריים