דרום הר חברון הוא אזור מדברי, מרוחק ולא מושך תשומת לב רבה, אבל מתחוללת בו מערכה שתשפיע על גורל המדינה.
בעשור האחרון מתקיים שם מאמץ אסטרטגי ליצור רצף התיישבותי ערבי בבקעת ערד, בשטח אש 918 של צה"ל, ובמדבר יהודה בכלל, שיחבר את מרכז האוכלוסייה הגדול של הר חברון, הכולל את חלחול, חברון, דורה ויאטה, אל מרכז הנגב הכבוש בידי הבדואים הנמצא בין באר שבע, משאבי שדה, ירוחם, דימונה וערד, שכולל גם שלוחות לכיוון עזה.
במהלך מעורבים הרש"פ, שלל ארגוני שמאל, מדינות אירופה, קרן קלינטון, והכול במימון שרובו אירופי. ההשתלטות על השטח מתחילה בהתיישבות במערות, עם מסעות יחסי ציבור אשר מציגים את האומללים שאין להם בתים. אחר כך בונים בתים בשטח האש, סוללים דרכים ומתחיל להתפתח יישוב. ארגוני השמאל מספקים טורבינות רוח ומשטחים סולריים, הרשות הפלשיתינית שולחת תושבים, שיש להם בתים ביישובים קיימים, וסוללת את הדרכים, והאירופים מממנים כמעט הכול.
מי שמפריע במעט למהלך הזה זו שורה דלילה של יישובים וחוות יהודיות, שמהוות חיץ דק המפריע ליצירת הרצף, ולכן מתקיימת מזה יותר מעשרים שנה מערכת התנכלות שיטתית להתיישבות היהודית, בייחוד בשבתות. ערבים ושמאלנים מכל העולם מגיעים, נכנסים ליישובים, מתגרים בתושבים ומחכים לתגובות קיצוניות שאותן מצלמים, עורכים, מוציאים מההקשר ומפיצים בעולם. הגיעו הדברים לידי כך שרבנים התירו לצלם אותם בשבת כדי לחשוף את התנהגותם. כל זה מגיע כמובן בתוספת לגניבת עדרים, גניבת מים, חבלות ופעילות עוינת ערבית "רגילה". ויש כמובן עתירות לבג"ץ שרבות מהן נענות ברצון, לטובת הערבים ונגד היהודים. כשבג"ץ פסק באופן נדיר שמותר להרוס 80 מבתי הכפר הבלתי חוקי שבנו ערביי יאטה על הגדר של סוסיא (כי לערבים "מותר" להרוס, לעיתים רחוקות, ולא "חייבים" להרוס עם תאריך יעד כמו ליהודים), התערבו מהבית הלבן וממשרד החוץ האמריקני כדי למנוע את ההריסה ונתניהו התקפל.
מדינת ישראל מתנהגת כאילו כל זה אינו נוגע לה, במקרה הטוב, ומתנכלת ליהודים במקרה הרע. אם המנהל האזרחי בכלל נוקף אצבע הרי שזה מעט מדי ומאוחר מדי, בהתאם למדיניותו השערורייתית המסורתית לעודד הקמת מדינה פלשתינית.
כל המהלך הזה נעשה תחת קמפיין שמאשים את היהודים, המתיישבים, צה"ל והמנהל האזרחי בהתנכלות לערבים אומללים, כי הכי קל לשדוד את הארץ מהיהודים כשהם עסוקים בהתגוננות ובהצטדקות.