בספרו של החזון איש 'אמונה וביטחון' (פ"ג) מופיע סיפור נוגע ללב. הוא מספר על מלמדי תינוקות – מורים חדשים לילדים שמגיעים לעיירה. המלמדים הוותיקים, שייתכן שהיו מלמדים טובים, מרגישים נפגעים.
כדרכה של פגיעה בין בני אדם מתלקחת מחלוקת בין המלמדים החדשים לישנים. המלמדים הוותיקים טוענים שהמלמדים החדשים מקפחים את פרנסת הוותיקים שלא בדין. לדעת הוותיקים, העובדה שהחדשים נוהגים שלא כדין מתירה להם להשמיץ ולבזות אותם ולרדת לחייהם. אילו היה מדובר בשני בעלי מלאכה אחרים, כותב החזון איש, הייתה טענת הוותיקים נכונה. אסור לבעל מלאכה לרדת לאומנותו של בעל מלאכה אחר כשהם סמוכים. אבל ההלכה קובעת שבלימוד תורה "קנאת סופרים (מלמדי תינוקות) תרבה חוכמה".
כלומר: תחרות בלימוד תורה מרבה לימוד, ולכן היא מותרת. המלמדים הוותיקים יאותגרו על ידי החדשים, והדבר יכריח אותם להשתפר. הם יצטרכו ללמוד יותר וגם לשפר את צורת ההוראה שלהם. אילו לא היו באים החדשים, הוותיקים לא היו צריכים להתאמץ כדי להוכיח את עצמם.
חלק גדול מהחברה הדתית־לאומית אימץ באופן מלא את הכלל "קנאת סופרים תרבה חוכמה". רבים מאיתנו שולחים את ילדיהם לחינוך פרטי או חצי פרטי כדי שיקבלו חינוך טוב יותר. בצד בזבוז המשאבים שיש בדבר, התחרות מכריחה את כולם להתאמץ יותר ולשפר את החינוך שהם מעניקים לתלמידים.
במבנה הכלכלי והחברתי של היום אנחנו יודעים שתחרות מועילה בתחומים רבים נוספים. ההתפתחות הכלכלית העצומה בנויה על תחרות, ולמעשה כמעט כל תחום פתוח לתחרות. איש לא יעלה על דעתו להגביל אפשרות של הקמת חנות או מפעל, כי כבר קיימת חנות אחרת או מפעל אחר. מדינת ישראל הקימה את 'רשות התחרות' שתפקידה הוא למנוע יצירה של מונופולים. כך הוא למשל בתחום הבריאות, שבו קופות החולים ובתי החולים מתחרים זה בזה על ליבו (ועל כיסו) של הנזקק להם.
משום מה מקובל לומר שבכשרות טוב שיש מונופול. האם המונופול על הכשרות מועיל לכשרות? כנראה שלא. יעידו על כך גופי הכשרות הרבים שמשרתים אנשים שאינם מסתפקים בהכשר של הרבנות הראשית. אילו ההכשר הממלכתי היה אמין דיו, הצרכנים לא היו מבקשים כשרויות נוספות שמייקרות את מחירו הסופי של המוצר. מדו"ח מבקר המדינה שעסק בנושא הכשרות עולה תמונה קשה של מצב הכשרות בארץ. למשל, כמעט בכל המועצות הדתיות משגיחי הכשרות מקבלים את משכורתם מהגוף שהם אמורים להשגיח עליו והדבר גורם לתקלות רבות. במקומות אחרים נמצאו משגיחים שאמורים לעבוד בהיקף לא סביר. כלומר, הם מקבלים שכר על היקף השגחה גדול מכדי שיוכלו להשגיח בפועל ועוד ועוד. בקצרה: המונופול אינו מסייע לכשרות.
מדינות רבות בעולם מבינות שמדינה נוטה לפעול באופן לא יעיל ועדיף לה להפריט חלק מפעולותיה. חשוב להדגיש שבצד פתיחת השוק לתחרות, תפקידה של הממלכה כמווסתת ומפקחת נשאר חשוב ומשמעותי. משרד הבריאות, למשל, אמור לפקח על בתי החולים ועל קופות החולים. רק שילוב של פיקוח מצד אחד ותחרות מהצד השני יכול לתת הגנה מרבית מפני שחיתות ולהביא לתוצאה הטובה ביותר.
מחקר שערך פרופסור ליטון באוניברסיטת הרווארד בדק את השפעת קיומם של גופי כשרות פרטיים בארצות הברית על איכות הכשרות. מסקנותיו הן שהתחרות בין גופים נותני כשרות והביקורת שביקרו זה את זה העלו את רמת הכשרות אצל כולם. במציאות שבה מוצר מזון מכיל מרכיבים רבים, נאלצו נותני הכשרות לא פעם לסמוך על גוף אחר שנותן כשרות לאחד המרכיבים. הדבר חייב אותם לבדוק היטב שהגוף המתחרה עומד בדרישות שלהם. התוצאה של כל התהליך היא שנוצרה מערכת כשרות פרטית טובה ואמינה פי כמה ממה שהמדינה מסוגלת ליצור.
בארץ נושא הכשרות עדיין לא נפתח לתחרות, אבל התחרות המוגבלת שקיימת כבר הניבה הישגים לא מבוטלים. רוב העסקים שארגון צהר נותן להם כשרות לא החזיקו בתעודת כשרות קודם לכן, או שהיו מפסיקים להחזיק בתעודה כזו אלמלא גוף הכשרות שהקים ארגון צהר היה נכנס לתמונה. כמה אנשים זוכים היום לאכול אוכל כשר ולא היו זוכים לכך אילו ארגון הכשרות של צהר לא היה נכנס לתמונה? תחרות בין גופי כשרות שונים תקדם את הכשרות במדינה!
הכותב הוא רב הגרעין התורני בלוד וחבר בארגון צהר