שם: אפרת בובס, בת 24
מגורים: פתח תקווה
תעסוקה: קלינאית תקשורת ב"שירותי בריאות כללית"
בוגרת: תואר ראשון בהפרעות בתקשורת
***
למה? רציתי לעסוק בתחום אנושי ואישי, בו אוכל לעזור לאנשים. אחרי שנחשפתי לסיפור על תהליך שיקום של חייל שנפצע ב"צוק איתן", הרגשתי שהתחום שהכי מתאים לי ולמה שאני מחפשת זה "קלינאות תקשורת".
מוטו: "הכל אפשרי אם רק תרצו ותתאמצו". זו לא רק סיסמה שהמרצים הצהירו, אלא גם אפשרו לנו ליישם. כשהגיע הרגע לבחור נושא לעבודת הסמינריון, רציתי לחקור נושא בתחום שונה מהתחומים שהמרצות המנחות התעסקו בו. ולמרות זאת, לשותפי ולי ניתן אישור להמשיך עם התחום שבחרנו ואף קיבלנו עזרה ממרצה נוספת המתמחה בתחום זה. בסופו של דבר, העבודה שלנו הייתה כה משמעותית שראש המחלקה והמרצות המנחות עודדו אותנו להגיש אותה לפרסום בכתב עת מקצועי ואף להציגה בכנס הארצי של קלינאי התקשורת.
סטודנטיפ: אם אתם מתלבטים בין תחומים שונים, טוב להתייעץ עם האנשים הקרובים אליכם שמכירים אתכם טוב, אבל חשוב שבסופו של דבר תקבלו את ההחלטה בעצמכם לפי נטיית ליבכם.
האוניברסיטה: בחרתי ללמוד באוניברסיטת אריאל בראש ובראשונה בגלל תוכנית הלימודים. התחברתי לדגש על השילוב בין התיאורטי למעשי כבר בשנה הראשונה. בנוסף, אהבתי שנותנים דגש לתחומים שונים בקורסים מלאים. מעבר לכך, באוניברסיטת אריאל יכולתי ללמוד תואר ברמה גבוהה, תוך שילוב של חוויה סטודנטיאלית מלאה בשל הלימודים בקמפוס האוניברסיטה עצמו. אין ספק שהבחירה באוניברסיטת אריאל הייתה הנכונה ביותר!
השיעור: קשה לי לבחור שיעור אחד מתוך התואר המדהים הזה, אבל אין ספק שאחד מהשיעורים המלמדים והפרקטיים ביותר היה קורס ההכשרה הקלינית בשנה האחרונה. בכל שבוע הגיע מרצה אחר שחשף אותנו לתחום העיסוק שלו ושיתף בכלים מעשיים נוספים על מה שלמדנו בקורסים התיאורטיים. ההכשרות המעשיות היו מעט מצומצמות, והקורס הזה אפשר לנו להכיר מגוון רחב יותר של תחומים ומקומות תעסוקה.
איך? הלימודים היו אינטנסיביים ומאתגרים מאוד, אך מעל הכל מלמדים ומכינים לחיים המקצועיים וליום שאחרי הלימודים. השילוב בין התנסות מעשית במעבדות ובקליניקה שבאוניברסיטה לבין ההתנסות המעשית במסגרות טיפוליות שונות ברחבי הארץ, מאפשר חשיפה לתחומי העבודה השונים ולמסגרות התעסוקה השונות. בכך מתאפשרת לכל סטודנט בחירה מושכלת ומותאמת אישית בהתאם לחוויה המעשית, ולא רק לפי העדפה תיאורטית. מעל הכל, הלימוד בכיתות די קטנות מאפשר יחס אישי מהמרצים וערוץ פתוח ומקשיב מולם.
רגע: בכל שנה ישנו "יום מחקר", בו המחזור המסיים מציג את עבודות הסמינריון. כשהגיע הרגע שלי ושל המחזור שלי להיות במקום הזה, זה היה עבורי אחד מהרגעים המרגשים בתואר כולו. לדעת שסיימנו הכל, להסתכל לאחור ולראות את הדרך הארוכה והמאתגרת שעברנו ואת גאוות המרצים בנו.