אריאל הנדלר
אריאל הנדלר צילום: חופשי

התירוץ שנאמר שוב ושוב כדי להצדיק את התנהלות הממשלה הנוכחית ואת עצם קיומה, הוא שגם ביבי התנהל כך, או לפחות רצה, כמו במקרה של הקמת ממשלה שנשענת על רע"מ.

לא רק ש'ממשלת השינוי' לא מצליחה להיפטר מבנימין נתניהו, אלא שהיא משחזרת את הדברים הרעים שקיימים אצלו, ללא מעלותיו הרבות.

כאשר יש בעיה עם חמאס, כפי שהיה כעת בנפילתו הטראגית והמיותרת של הלוחם בראל חדריה שמואלי הי"ד, הם אומרים שגם אצל ביבי זה היה ככה. כדי להצדיק את הישיבה עם עבאס, הם אומרים שגם ביבי רצה בכך. כאשר הם מלבינים את הבניה הבדואית בנגב, הם אומרים 'ביבי', וכך גם לגבי תיקון מערכת המשפט וההשתלטות הערבית ביו"ש.

הטענה 'גם ביבי' פשוט לא לגיטימית. זו בריחה מאחריות.

מעבר לכך שמדובר בטענה ילדותית, יש בטענה הזו שתי בעיות: בעיה לוגית ובעיה מהותית, שעלולה לפגוע בנו קשות בטווח הקצר והארוך.

מבחינה לוגית, 'ממשלת השינוי' טענה שביבי פועל ממניעים אישיים, וחייבים להחליף אתו כדי להגן על המדינה. אז כיצד פתאום ביבי נהיה המצפן הערכי שלהם?

מבחינה מהותית, מתקבל הרושם שלמרות כל ההבטחות שפוליטיקאי מפזר, הוא לא צריך באמת ליישם אותן, אלא מספיק שיהיה כמו קודמיו בתפקיד.

שנים בנט סיפר לנו שהוא הרבה יותר ימני מנתניהו. שנים הוא סיפר לנו שחייבים להחיל ריבונות, ושמערכת המשפט חייבת לעבור תיקון. פתאום עכשיו ביבי נהיה המצפן שלו, ונראה שכל מה שבנט דיבר עליו כל השנים לא קיים, או לפחות סובל דיחוי.

אסור לשכוח שהמשמעות האמיתית של סטטוס קוו בין ימין לשמאל היא הרת אסון – שלטון הפקידים והשופטים ימשיך להתקיים, והמשך ההשתלטות הערבית והבדואית בשטחי C ובנגב רק תתעצם.

רק בשבוע האחרון קלמן ליבסקינד פרסם ראיון מדאיג עם קובי אלירז, שכיהן כיועץ שר הביטחון לענייני התיישבות, שזעק על ההפקרות ביו"ש מול ההשתלטות הערבית באזור. לטענת אלירז, אף אחד מבכירי הממשלה בשנים האחרונות לא הקשיב לזעקותיו בנושא, ודבר זה לא השתנה גם כעת וגם כאשר בנט היה שר הביטחון.

עד לפני דקה בנט עוד האמין בדברים הללו. אך כעת נוצר הרושם שאפילו בעיני מי שהיה מנכ"ל מועצת יש"ע, הדברים האלה לא כ"כ חשובים. ובשביל להבין כמה מסוכנת הטענה 'גם ביבי' תחשבו מה יקרה בעתיד, כאשר בכירי הליכוד יזרקו אחריות ויאמרו 'גם בנט עשה ככה'.

הטענה הזו פשוט לא לגיטימית. היא מסיתה את תשומת הלב מהתעסקות עניינית בבעיות האמיתיות, לעבר משחקי כוח פוליטיים קטנוניים.

התוצאה מההתנהלות הזו ברורה. הפוליטיקאים יחליפו זה את זה כמו במשחק הכסאות, כל אחד יפזר הבטחות לכל עבר, אבל בפועל אף אחד לא ישנה דבר. מי שייפגע מזה יהיה הציבור, ומי שאשם בכך יהיה הציבור, שימשיך להצביע שוב ושוב לפוליטיקאים ציניים.

בגלל טענה זו, הפוליטיקאים לא ישנו כלום בטווח הקצר. וגם בטווח הארוך הם ישתמשו בטענה הזו כדי להכשיר כל מהלך, בין אם יהיה מדובר על הקמת ממשלה שנשענת על האויב, ובין אם יהיה מדובר על המאבק בחמאס או על תיקון מערכת המשפט.

כציבור, אנחנו לא יכולים לתת לגיטימציה לפוליטיקאים שזונחים את ערכיהם, ומיישמים את הכלל 'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'.

מצד שני, אם ניתן אמון בפוליטיקאים הערכיים שנשארו נאמנים לדרך, נקבל שליחי ציבור שבאו לשנות.

--

אריאל הנדלר, סטודנט לחינוך

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו