יאיר יעקבי
יאיר יעקבי צילום: שלומי יוסף

אומרים שלא הייתה מצווה שלא הייתה חביבה על הרב מנחם אבוקרט, וזה כנראה נכון, אבל החביבה מכולם הייתה ללא ספק ברכת הלבנה. יש ששייכו אהבה זו לחיבה לאסטרונומיה שהתפתחה בגיל צעיר, ויש מי שטוען שזו דווקא ההזדמנות החודשית לרכוש חברים חדשים על ידי ברכת שלום עליכם שהפכה אותה למספר אחת בעיניו.
אבל מי שבחן את הדברים מקרוב ידע שהסיבה האמיתית הייתה המצווה לרקד בפני הלבנה שבאה לרב אבוקרט, האתלט הטבעי, מאוד בטבעיות. ובהיותו יהודי פשוט, הבין הרב אבוקרט את ההוראה כפשוטה: יש לנסות לגעת בלבנה ואז להצהיר בכניעה ש"איני יכול לנגוע בה". זינוקיו המרשימים של הרב אבוקרט עשו להם שם בכל נתניה ומקרוב ורחוק באו יהודים לראות כיצד הרב הצעיר מזנק לגובה בניסיון מרשים בכנותו לקרוא תיגר על הלבנה. בין הצופים הנרגשים שעשו דרך ארוכה לצפות בתופעה היה אבנר בלוך, יושב ראש הוועד האולימפי הישראלי, שמבט אחד בפנומן הספיק לו כדי לדעת שיש פה פוטנציאל למדליה באתלטיקה.

"מה דעתך לייצג את ישראל באולימפיאדה?" הוא שאל את הרב אבוקרט.

"מה דעתך להשלים לנו מניין בבית האבל מחר בשש בבוקר?" שאל אותו חזרה הרב אבוקרט, ספק ברצינות ספק כקריאת תיגר. אבנר בלוך לא לקח סיכון והתייצב בשש בבוקר בבית האבל עטור בתפילין, ואחרי שהרב אבוקרט הסביר לו שבחול המועד לא מתעטרים, הזוגיות האולימפית יצאה לדרך.

האימונים הראשונים היו מאכזבים מהצפוי. הרב אבוקרט לא התקרב ליכולות הזינוק שהופגנו בברכת הלבנה, ואבנר בלוך חשש שמא הוא עשה מקח טעות. סטויקוב המאמן, לעומת זאת, הבין שמדובר בבעיית מוטיבציה.

"תחשוב שהמוט שאתה מנסה לקפוץ מעליו הוא הלבנה ושאינך יכול לנגוע בה", הוא הבהיר לרב אבוקרט, שמייד הנהן בהבנה וזינק מתחת למוט ישירות אל המזרון, למורת רוחם של כל הנוגעים בדבר. סטויקוב הבין שהוא יצטרך לחשוב מחוץ לקופסא כדי להוציא מהטירון החדש את המקסימום. את האימון הבא הוא קבע במוצאי שבת שאחרי ראש חודש. הרב אבוקרט הגיע לבוש לבן כשפניו זורחות עדיין מעונגה של השבת, ובלי קושי הוא עבר גובה של 2.11 מטר בניסיון ראשון.

כך המשיך לו"ז האימונים המוזר להתקיים אחת לחודש במוצאי שבת שאחרי ראש חודש, והרב אבוקרט היה מגיע, מביט בלבנה ומנסה לנגוע בה תוך שהוא חולף הרחק מעל המוט אותו המאמן סטויקוב היה מגביה עוד ועוד. כשהיה ברור שיש פה אתלט ברמה עולמית, הוחלט לשלוח אותו לתחרויות רשמיות.

לאליפות אירופה הגיע הרב אבוקרט כשהוא בשיא הכושר ובמלוא המוטיבציה לנסות לנגוע בלבנה, ובמיוחד שמח לראות סביבו כל כך הרבה אתלטים נוספים שמנסים בדבקות גם כן לנגוע בה. "אכן אתחלתא דגאולה", הוא חשב לעצמו.

הבעיות התחילו כשהגיע תורו לזנק ובמקום גופיה תקנית וממוספרת הוא עלה לבוש בחולצה לבנה, מכנס בז' קשיח ונעלי לכה שלא הולכות עם המכנס בכלל.

"עזוב שזה מכוער, הוא לא יוכל לזנק ככה!" התמרמר בלוך בפני המאמן, אבל לאחרון היו בעיות אחרות.

"כבודו, היום לא מוצ"ש", התאונן הרב אבוקרט, "אי אפשר לקפוץ היום".

"עשיתי גוגל על ברכת הלבנה וראיתי שאפשר גם באמצע השבוע", ענה סטויקוב שצפה את הבעיה הזו. הרב אבוקרט משך בכתפיו בחוסר שביעות רצון והתחיל להתחמם ולהגיד 'למנצח'. הזינוק של הרב אבוקרט באמת לא התקרב לזינוק של מוצ"ש, אבל עדיין היה טוב דיו כדי לחלוף מעל המוט. הצרה הייתה ציציותיו המשתלשלות שהפילו את המוט ארצה כשהתעופף מעליו. הרב אבוקרט הודח כבר בשלב המוקדמות, אבל נשאר כדי להגיד שלום עליכם לשלושת המקומות הראשונים בתקווה מופרכת לשמור על קשר.

סטויקוב הבין שכדי להביא הישג עם האתלט המסוים הזה הוא יצטרך לכוון לטורניר שחל במוצ"ש שאחרי ראש חודש, ולקוות שהרב אבוקרט יסכים להכניס את הציציות למכנס למען השם.

ובאמת כמנהג אנשים שריבונו של עולם בעדם, תחרות הקפיצה לגובה באולימפיאדה נפלה בול במוצ"ש שאחרי ראש חודש. בלוך והמאמן סטויקוב היו בטוחים שהפעם זה בכיס שלהם. אבל לרב אבוקרט היו תוכניות אחרות.

"לא חלפו שלושה ימים מאז מולד הלבנה", הוא עדכן אותם, "בואו נדחה הכל לעוד יומיים", הוא ביקש כמי שלא מבין בכלל את האינטריגות הפנימיות של האולימפיאדה או בכללי איך מנהלים לו"ז.

"בדקתי בגוגל ואפשר מצד הדין להגיד מיד אחרי ראש חודש, ככה עושים המקובלים", סטויקוב הגיע מוכן.

"טוב, אז באופן חד פעמי אני אנהג כמניין המקובלים", נכנע הרב אבוקרט.

"מצוין", שמח סטויקוב, "הם גם מכניסים ציציות למכנסיים", הוא חתם בתרועת ניצחון ולא יכול שלא לשים לב עד כמה הוא התחזק רוחנית על הדרך.

הרב אבוקרט הכניס ציציות למכנס, אמר 'למנצח', מלמל "כשם שאני" ואז התעופף כל כך גבוה שלרגע חשש שאולי הוא בעצם כן יכול לנגוע בה. השיא העולמי נופץ באבחה והמשלחות השונות הריעו לנציג הישראלי עם מכנס הבז' המזעזע.

"דוד מלך ישראל חי וקיים!" צרח הרב אבוקרט למצלמות בשמחה.

"זה רפרנס לטל ברודי!" צרח אחריו בלוך, שפחות התלהב לחשוף את המוטיבציה של האתלט מספר אחת בארץ.

במדינת ישראל עצמה ההתרגשות הייתה עצומה והרב אבוקרט נשטף בגל של אהדה כמי שהצליח ליצור ולו לשנייה, רגע אחד מזוקק של אחדות.
מה שהחזיק כמובן רק עד שלב חלוקת המדליות, כשסירב ללחוץ יד לנציגת הוועד האולימפי הבינלאומי כי מה לעשות, הוא לא יכול לנגוע בה.

jacobi.y@gmail.com