סוד הפרטים הקטנים

לאחר פרסום רפורמת הכשרות של מתן כהנא כולנו גיבשנו דעה, בעד או נגד. אצל רבים הדעה הזו אינה מבוססת על היכרות עמוקה עם מערכת הכשרות או על חשיבה ארוכת שנים שהביאה בחשבון את החלופות השונות, אלא בעיקר על נתינת פורקן לרגשות (מוצדקים בחלקם) מחוויות אישיות של מפגשים עם כשרות הרבנות. פורקן רגשות הוא דבר נהדר מבחינה פסיכולוגית, אך אינו יכול לשמש תוכנית פעולה לטווח ארוך.

בשורות הבאות אנסה לסייע ולתת כלים לכל אחד לגבש דעה על תוכנית הכשרות של כהנא.

נתחיל מהסוף: מצב הכשרות בארץ טעון תיקון. אנו עובדים על כך כבר שנים ונמשיך גם הלאה.

על השולחן עמדו שתי הצעות הפוכות לתיקון המצב: לקיחת אחריות כוללת מצד המדינה על המצב, או הסרת האחריות של המדינה והעברת האחריות על הכשרות לתחרות בשוק הפרטי. איני מתכוון כעת לדון בשאלה איזו מן ההצעות טובה יותר, אלא בשאלה אחרת: האם באמת ישנה כוונה להיטיב את מצב הכשרות במדינת ישראל?

סודה של כל הצעה טמון בפרטים הקטנים. אפשר לתת כותרות גרנדיוזיות, שמאבדות את משמעותן בגלל תיקון של מילה בחוק, שמעקרת אותו מתוכן. כאזרחים מן השורה אין בידינו לבחון לעומק את כלל הפרטים, הן מפני שאיננו יודעים לקרוא היטב את הדקדוקים המשפטיים והן משום שלא תמיד אנו מכירים את ההשלכות המעשיות של כל פרט ופרט.

אז איך נדע מה לטובתנו ומה לרעתנו? כאן העולם מתחלק לשניים: חובבי הקונספירציות חיים בחשדנות מתמדת וחוששים תמיד שמישהו 'עושה עליהם סיבוב' בפרטים הקטנים. השיטה שלי היא לבדוק את כנות כוונות יוזמי החוק. אם רצונותיהם דומים לשלי, אזי אסמוך עליהם כנציגיי שיעמדו על יישום העקרונות גם בפרטים הקטנים.

בהצעת החוק הנוכחית, הפרטת הכשרות, האותיות הקטנות משמעותיות ביותר. גם לשיטת התומכים בהפרטת הכשרות, על מנת להוציאה לפועל בצורה שלא תפגע באיכות הכשרות, נדרשת הקמה של גוף רגולטורי בעל מאות תקני עבודה ובעל סמכויות אכיפה שאינן נתונות לוויכוח. כל פגיעה קלה באחד משני התנאים הללו, ולו בהערה קלה בחוק שמאפשרת פתח כפתחו של מחט, תגרום פגיעה אנושה ביכולת הפיקוח של הרגולטור שיוקם, ובפרט כשהיא נותנת פתח לבתי המשפט לפרש את החוק כרצונם.

אם כן, נותר לנו רק לברר את כנות כוונותיהם של יוצרי החוק. וכעת נשאל את עצמנו – מי הם המושכים בחוטים, ומי הוא זה שיוודא שהאינטרסים של שומרי הכשרות יישמרו, ויילחם על כך אף במחיר של ביטול הרפורמה כולה?

נעבור לעובדות: בקדנציות הקודמות הוצעו כמה וכמה הצעות לתיקון מערך הכשרות. כל ההצעות נפלו בשלבים המוקדמים, משתי סיבות: הסיבה הראשונה היא שההצעות דרשו תקנים נוספים, ובמשרד האוצר סירבו להוסיף מימון לרבנות הראשית. האג'נדה הזו מלווה את משרד האוצר במשך שנים, כך שכל תקן שמתפנה ברבנות אינו מאויש בתפקיד חדש. לדוגמה: מחלקת ההונאה בכשרות ברבנות מונה שלושה אנשים בלבד בכל רחבי הארץ, ומחלקת הייבוא כולה מונה ראש מחלקה ומזכירה. לכך יש כמובן השלכה ישירה על איכות הכשרות הנוכחית. הסיבה השנייה שההצעות לתיקון נפלו עד כה היא שהן דרשו נתינת כוח לרבנות לקביעת נהלים ולאכיפה. הגופים הליברליים, הדוגלים בהפרדת הדת מהמדינה, ובפרט מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, סירבו להעניק כוח שכזה לרבנות, ודחו מכול וכול את כל הצעות התיקון שכללו צעד כזה.

אז מה קרה כעת, שאלו את עצמכם. האם העומד בראש משרד האוצר כעת הוא דווקא זה שהחליט שהוא מוכן להוסיף מאות תקנים לרבנות הראשית לשם רגולציה? האם דווקא ממשלה הנשענת על הצד הליברלי־חילוני היא זו שתהיה מוכנה לתת כוח וסמכויות אכיפה לרבנות הראשית ככל הנדרש לתקן את מערך הכשרות?

וכאן אנו שבים לסוד הפרטים הקטנים. לא בכדי תוכנית הפרטת הכשרות פורסמה בקווים כלליים מאוד, ללא עיגון תקציבי, ללא הצעת חוק מסודרת, ללא נקיבה במספר המדויק של המפקחים הנדרשים בגוף הרגולטורי ובסמכויות האכיפה שיינתנו להם. למה? כי זה עלול להרגיז את השותפים הקואליציוניים ואת משרד האוצר.

את הנכונות להילחם על רווחתם של צרכני הכשרות, נוכל לבחון גם בחלק התוכנית שכן פורסם: נוהלי הכשרות שייאכפו על ידי הגוף הרגולטורי. יוצרי התוכנית לא יכלו לאפשר מציאות שבה נוהלי הכשרות ייקבעו באופן בלעדי על ידי הרבנות, ולכן יצרו מסלול עוקף שלפיו יהיה ניתן לקבוע נוהלי כשרות שונים על ידי שלושה רבני עיר. מובן שהמחשבה שהרבנות תצטרך לאכוף בכל עסק נוהלי כשרות אחרים, שנקבעו על ידי רבני אותה מערכת ויכולים להשתנות בכל שלב לפי ראות עיניהם, אינה מעשית כלל. וזהו רק הפרומו לחורים הרבים שיופיעו בתוכנית המלאה ויעקרו אותה מתוכן.

אז מה כן יוקם? גוף רגולטורי חסר שיניים, ללא תקנים מספיקים ואפשרויות אכיפה. משהו שיוכל לרצות את הליברלים בקואליציה, ואת שאר חובבי אג'נדת הפרדת הדת מהמדינה. זו הסיבה שגם מתן כהנא עצמו לא מאמין שהתוכנית הזו יכולה להציל את מערך הכשרות. איך אני יודע? כי עד לפני שבועיים הוא בעצמו דגל בהותרת הכשרות בידי הרבנות. אפילו בהסכמים הקואליציוניים (שנחתמו לא כל כך מזמן) הרפורמה בכשרות שנחתמה הייתה אחרת לגמרי, והשאירה את הסמכות להענקת כשרות בידי הרבנות.

מי התנגד לכך? כיצד בתוך שבוע הבין לפתע כהנא שהדרך היא 180 מעלות בדיוק לכיוון השני? מי הוא זה שהאיץ בו בחופזה לקבוע עובדות בשטח, לפרסם תוכנית בלא פרטים מוגמרים ובלי להתייעץ עם מומחי כשרות ועם הרבנות הראשית (שאיתה הוא אמור לעבוד בארבע השנים הקרובות)? אתם מוזמנים לדמיין. וכעת תשאלו את עצמכם: האם על אותם אנשים אתם סומכים שיילחמו בשבילכם על הפרטים הקטנים?