כמה מילים היוצאות מן הלב עם סיום מושב הקיץ של הכנסת. אני לא רוצה לדבר על חוקים או על ועדות.
אני לא רוצה לקחת קרדיט על אף הישג. ואפילו לא למתוח ביקורת על האופוזיציה. אני רק מבקשת שתקשיבו. נכנסתי לחיים הפוליטיים כדי לייצר מציאות טובה יותר עבור כולנו – צעירים ומבוגרים, שמאלנים וימנים, יהודים וערבים, חילונים, דתיים וחרדים.
השנתיים האחרונות לקחו את כולנו למקום לא טוב. הכעס השתלט על השיח. אין מקום למורכבות או להכלה של סיטואציות בעייתיות. כולם צודקים. כל הזמן. וכפי שכתב המשורר יהודה עמיחי: "מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם פְּרָחִים בָּאָבִיב" כי אם כולם צודקים – אין מקום לטעויות. ואם יש משהו שלמדתי במושב הקיץ של הכנסת, הרי שכולנו טועים. כולנו טועים כי אנחנו אנושיים.
כולנו טועים, גם כאשר הלב במקום הנכון. כאשר שר הביטחון בני גנץ הלך להקים ממשלה עם "הצד השני" – חלקים מהשמאל הרגיש פגוע, נבגד ואבוד.
אבל בימין שמחו. כאשר ראש הממשלה נפתלי בנט הקים ממשלה עם "הצד השני" – חלקים בימין חשו פגועים, נבגדים ואבודים. אבל השמאל היה מאושר.
המכנה המשותף זהה: שניהם משוכנעים בלב שלם שבאותה נקודת זמן הם קיבלו את ההחלטה הנכונה והאחראית לטובתה של מדינת ישראל. משהו בסיסי השתנה במדינה. כאשר אין אור בקצה המנהרה צריך לשנות כיוון ולהתחיל לחפור לכיוונו. כואב לי שכחברה, כשליחי ציבור, אנחנו לא מתחשבים ולא מבינים את תחושותיו של המחנה הפוליטי היריב.
מדברים במונחים של ניצחון או הפסד. "נרסק אותם", "נדרוס אותם", נסגור חשבון". עם מי? עם אנשים טובים שחושבים אחרת ממני? למה? כי להביא לייקים בטוויטר זה מה שחשוב? כי לקרוא לחבר כנסת – ולא משנה מאיזה צד – בשמות גנאי בזויים, זה מעיד על יכולת פרלמנטרית משובחת במיוחד? אומרים שמה שרואים מכאן לא רואים משם. אבל זה לא נכון. אני רואה בדיוק את אותו הדבר.
אני רואה עם מופלא עם יכולות מדהימות, ונבחרי ציבור שפשוט לא מבינים שהם מנסרים את הגזע עליו כולנו יושבים. האמינו לי, לעתים מבפנים זה נראה אפילו יותר גרוע. הפוליטיקה היא אמצעי להשגת מטרה, זה הכול.
ואין נשגב מהמטרה: טובת המדינה, טובת ילדינו. לא צריך לחפש אויבים דמיוניים מבית, יש לנו מספיק אויבים אמיתיים. בואו נחזור לשפיות ונתייחס לעצמנו – כולנו – באופן המכובד והראוי.
הכותבת: יושבת ראש הקואליציה, חברת כנסת מטעם ימינה