לדעת להעריך
לדעת להעריךצילום: איסטוק

התפשטות תחלואת הקורונה בישראל והחשש מפני הכנסתם של וריאנטים חדשים של נגיף הקורונה הביאו את כלל הגורמים המוסמכים בממשלה ובעולם הרפואה להמליץ שלא לעלות על מטוס בימים אלה.

הבלבול גדול, הנעלמים רבים, ההתמודדות מורכבת. אינני מקנא במנהיגי העולם המחוסן ששוב חוזר לחלות. ליבי על מנהיג המדינה המתחסנת הראשונה בעולם ששוב נאלץ לדבר בטרמינולוגיה הישנה וסופג ביקורת פוליטית חריפה מכל העברים.

ובכל זאת חשוב גם בימים אלה להביא את הקולות מחוץ לטריטוריה הישראלית ולהציב מראה בפני הישראלי המצוי שחושב לרגע שעבורו סוף העולם הגיע.

במסגרת עבודתי הזדמנתי בשבועות האחרונים למדינת פלורידה בארה"ב. מדובר באחת המדינות המפותחות בעולם הנשלטת ומנוהלת על ידי המעצמה הגדולה בעולם.

כחלק מנהלי הקורונה על ציר ישראל-ארה"ב (כמו אגב ברוב מדינות העולם), נדרשתי בטרם טיסתי חזרה ארצה לבצע בדיקת קורונה באחת התחנות המקומיות באורלנדו.

במקום הראשון שאליו הגעתי לבצע את הבדיקה אמרו כי הבדיקות נעשות רק בין שמונה בבוקר לעשר בבוקר, במקום השני טענו כי תוצאות הבדיקה יגיעו רק עוד חמישה ימים משום שהבדיקה מוטסת למעבדה בוושינגטון.

בשלב מסוים הגעתי לאזור מיוער וגיליתי תור אין סופי של אנשים הממתינים לבצע בדיקת קורונה. אני שואל את האדם הראשון שפגשתי: 'כמה זמן אתה כבר ממתין כאן'. הוא מפטיר ביבושת: "4 שעות".

חשבתי להתפלץ. לא העליתי על דעתי שהמעצמה הגדולה בעולם אינה מסוגלת להסדיר באחת ממדינות הדגל שלה תחנות בדיקות קורונה זמינות כמו בישראל הקטנה.

לא אלאה אתכם בפרטים, רק אומר שהשמש זרחה, התמקמה בטבור הרקיע, נטתה מערבה והחלה לשקוע ואני עדיין המתנתי בתור עד לבדיקה המיוחלת שהיתה טראומטית בעיקר בשל הזמן הממושך שנאלצנו להמתין.

נכון, כאן, בישראל, זה מעט שונה. בישראל אנשים מבצעים בדיקות קורונה בקצב של רכישת קילו פיסטוק בחנות הפיצוחים המקומית. את תנועת השמש הם לא ממש זוכרים באותם רגעים.

אז כן חברים. הקורונה מתפשטת. שוב. למרות החיסונים. למרות הסגרים. ממשלה חדשה, בלבולים חדשים. ועדיין, עדיין אנחנו בישראל היפה, המתקדמת כמעט בכל תחום. המדינה היחידה שהצליחה לדאוג לאלפי מכונות הנשמה כדי להציל חיים בשיא המגיפה, המדינה הראשונה שראש הממשלה שלה הצליח להביא מיליוני חיסונים והמדינה הראשונה שדואגת לחסן בחיסון שלישי את האוכלוסייה המבוגרת שלה.

את החוויה המתקנת הראשונה חוויתי עם נחיתתי בישראל כשגיליתי את המערך הלוגיסטי המסודר והמאורגן שהמתין לאלפי הנוסעים. לאחר שנטלתי את מזוודתי מהמסוף נשלחתי לעמדה אחת מתוך רבות הממתינות לנוסעים, נלקחה דגימה והתוצאה הגיעה כעבור מספר שעות למכשיר הנייד.

ימי ביקורי בפלורידה נפלו על ימי ההתמודדות עם האסון הנורא במגדל בעיירה סרפסייד, שמצפון למיאמי ביץ'. נסעתי לאזור האסון כדי לשוחח עם אנשי ההצלה המקומיים.

כולם, פה אחד, ללא יוצא מן הכלל, שיבחו את יחידת פיקוד העורף הישראלית ואת כוחות ההצלה מישראל והבהירו שבלעדיהם מבצע חילוץ הנספים לא היה מתנהל כפי שהתנהל.

אציג ציטוט אחד בלבד מני רבים שהשמיע באוזניי אחד המחלצים. לא נגעתי: "עד שפיקוד העורף הישראלי שום דבר לא באמת התחיל. גיששנו באפלה. נגענו פה ושם אבל לא באמת ידענו כיצד מתמודדים עם אסון שכזה. עד שהישראלים הופיעו ועשו לנו סדר.

"הם הציגו מפות, שרטטו מחדש את המפנה, ויצרו את פלטפורמת החילוץ האופטימאלית. אינני יודע אם מדובר מחולשתה של אמריקה הגדולה או מהמוח הישראלי המבריק. אולם אלו העובדות ואין בלתן". ס"צ.

כל מילה נוספת מיותרת. נכון, ישראל היפה. אז אחרי הביקורת כלפי ממשלה כזו או אחרת ותחושת הביאוס מעליית התחלואה, חייכו קצת. בסך הכל אנחנו נמצאים בסביבה טובה.