בעוד ימים אחדים יצוין יום השנה ה-27 לפטירתו של הפרופ' ישעיהו לייבוביץ', מי שאיתגר באמירותיו, מאמריו והתבטאויותיו הנוקבות והשנויות במחלוקת את המערכת הפוליטית, את המערכת הדתית, את עולם האתיקה והמוסר ועוד.
בין מאמריו הנחשבים והמפורסמים נמצא גם מאמרו על התפילה ובו הוא מנתח את מהותה הדתית של התפילה לצד הפיכתה לכלי פסיכולוגי של המתפלל. בשיחה עם נכדו, הרב אילעאי עופרן, רב קבוצת יבנה, ביקשנו לפענח את עמדתו בסוגיה זו של תפקיד התפילה בעולמו של שומר המצוות.
את דבריו פותח הרב עופרן בציון חשיבותו של המאמר בעיני סבו: "סבא החשיב את המאמר הדי קצר הזה כמאמר החשוב ביותר שהוא כתב", הוא אומר ומתמצת לבקשתנו את עיקריו: "התפילה היא עבודת ה' ולא עבודת האדם, ולכן הכיוון של התפילה צריך להיות מלמטה למעלה ולא להיפך. האדם אמור להתפלל כמו אדם המקריב קרבן, כעשיה ופעולה שלנו כלפי שמים, בלי ציפייה שמשהו יגיע בכיוון ההפוך. כלומר התפילה אינה דרך לשוחח עם הקב"ה, או לספר את צרותייו או לשבח את ה', מה שהאדם לא יכול לעשות. סבא אמר על כך שרק תמימות בעליהן של דעות כאלה מצילות אותן מלהיות חירוף וגידוף כי הרי האדם לא צריך לספר לה' את צרכיו אלא צריך לעבוד אותו".
"משום כך אנחנו מתפללים כשם שאנחנו מניחים תפילין, נוטלים לולב או שומרים שבת. כך אנחנו אומרים את מילות התפילה והשאלה אם נקבל או לא נקבל משהו בתמורה היא שאלה שחותרת תחת המערכת הדתית, שעוסקת במה שהאדם נותן כלפי שמים ולא במה שהשמים נותנים לאדם".
ואולי, אנחנו שואלים, ההשוואה להקרבת הקרבנות אינה מדויקת שכן אולי בימי הקרבת הקרבנות היה לאקט זה גם משמעות אישית של המקריב. על כך משיב הרב עופרן כי יתכן ואכן כך היה "אלא שבעיני סבא ההבנות של סבא כלפי עצמו הן חסרות משמעות מבחינה דתית כי בעיניו האדם הוא חסר משמעות מבחינה דתית. כל משמעות חיי האדם היא בהיותו עובד ה'. לכן מה שנותן לי משמעות זה לא מה שעובר עליי או מה שקשה לי. כל אלה חסרי משמעות בתפיסה הלייבוביצ'יאנית. הדבר היחיד שיש לו משמעות היא היותו של האדם עובד ה'".
"סבא אהב מאוד את החתימה של תפילת נעילה, שמותר האדם מן הבהמה אין וכו' אבל אתה הבדלת אנוש ותכירהו לעמוד לפניך, כלומר רק כשאדם עומד לפני ה' הוא הופך שונה מהבמה. העובדה שכואב לי הראש און שהבן שלי חולה הם מעניינים מבחינה אנושית אבל לא ברמה האמונית תיאולוגית".
באמירתו זו של לייבוביץ' קיימת לכאורה מחיקה של אלפיים שנות התנהלות באינספור קהילות יהודיות ברחבי תבל, כאלה שאכן האמינו שהתפילות צריכות ויכולות לבטא בכוונות הצמודות אליהן גם את צרכיו של האדם עצמו. על כך אומר הרב עופרן כי אכן גישה כזו הייתה מאוד נפוצה. "סבא לא טוען שזה לא קרה, אלא שזו לא דת. כלומר שהמחשבה הדתית היא מה אדם עושה כלפי שמים. זה שאנשים רוצים שהקב"ה ידאג להם ויעשה להם זה קיים, אבל הדבר הזה דורש להבחין בין קודש לחול, להבדיל בין עבודת ה' לעבודת האדם. כשאני מתפלל כעובד ה' זה דבר אחד וכשאני מתפלל כדי להיות בריא זה משהו אחר. סבא אמר שמותר לאדם להתפלל לשלומה של מלכות או תקומת מדינת ישראל או שלום חיילי צה"ל או רפואה, אבל לדברים הללו אין שום משמעות דתית. משמעות דתית יש לאמירת הנוסח שקבעו חז"ל ולצאת ידי חובת תפילה. שמירת הלכה וקיום מצוות היא עבודה ה'".
"הרבה מאוד קהילות התייחסו לתפילה אחרת ולכאורה סבא מתעלם מכך, אבל אותן קהילות מתעלמות מכך שיהודים מתפללים ולפעמים הם נענים ולפעמים לא, ולא מצאנו חוקיות והדבר מייצר משברים אמוניים חמורים מאוד", אומר הרב עופרן ומזכיר את האופן בו התבטא סבו במאמר המפורסם כשציין שאת אותם שמונה עשרה ברכות מתפלל אדם כשהוא נכנס לחתונתו או כשהוא אחרי הלווית אשת נעוריו, "איך יכול להיות שהם מתפלים את אותה תפילה? אלא אם נבין שהתפילה לא אמורה לשקף את מצבם הנפשי".
וכיצד הדברים מתיישבים עם אותן אמירות של גדולי היהדות שהתירו להוסיף לתבנית התפילה המוכרת גם תוספות התואמות את צרכיו האישיים של המתפלל? "אין בזה איסור", משיב הרב עופרן ואנחנו שואלים על כך אם לא נכון ללכת עם דברי פרופ' לייבוביץ' צעד קשה קדימה ולטעון שהמבקש בקשות לעצמו מאליל בעצם את עצמו והופך חלילה את הקב"ה לכלי לשירותו שלו, מעשה שלכאורה ראוי היה לאסור. הרב עופרן סבור שיש אינפלציה של המונח 'עבודת אלילים' מה שמעקר את קיומה של עבודת אלילים מהשורש.
"אנסח זאת אחרת, סבא הבחין בין ערכים לאינטרסים. ערך הוא הדבר שאני פועל לשמו בלי התועלת האישית שצומחת לי מזה, ואינטרס הוא פעולה לשם תועלת אישית הצומחת לי מהפעולה. העולם הדתי בעיני סבא הוא עולם ערכי ולא אינטרסנטי. לכן כשאדם מתפלל להצלחה או רפואה הוא מטפל באינטרסים שלו, ולהגיד על מי שדואג לאינטרסים שלו שהוא עובד אלילים, זו אמירה חריפה מדיי".
"סבא לא אומר שזו עבודת אלילים אלא שזו עבודת ה' שלא לשמה, כמו שהרמב"ם אומר שכשאדם מקיים מצוות כדי לקבל שכר, רוחני או גשמי, זו מעלה נמוכה של עבודה שלא לשמה. סבא הולך בדרך הכבושה שכבש הרמב"ם ובזה הוא ראה עצמו כרמב"מיסט לגמרי".
אם אכן זו אלה פני הדברים, מדוע אם כן נוסחה התפילה בנוסח של בקשה לצרכים שונים, דעת, תנובה בשדות, רפואה, שופטים הגונים וכו'? האם לא נכון היה לנסח את התפילה כמנטרה חסרת פשר וממנה אדם היה מתחבר לעמידתו מול בוראו ללא כל אינטרס?
"התשובה הליבוביצ'יאנית לכך היא כדי שזה ידבר להמונים. חז"ל לא פסלו את רעיון האמונה שלא לשמה. הם אמרו שזו אמונה לגיטימית אבל ברמה נמוכה יותר. כדי שהדת לא תהיה לבני עליה בלבד שהם מעטים, האפשרות לתפילה לרפואת חולה וכו' התקבלה כלגיטימית למרות שהיא דרגה נמוכה בעבודת ה'".
"התפיסות הדתיות של סבא קשות מאוד לעיכול. יש בהן משהו מעצבן ומקומם, וקשה מאוד לחיות על פיהן, אבל סבא מספק לאדם המאמין דבר אחד והוא ראי. חשוב להכיר תפיסות שונות, אבל הראי של סבא אומר לאדם שכאשר אתה מתפלל בעיניים עצומות בפני ה' ומתפלל לפרנסתך אתה עובד את עצמך. עכשיו הקב"ה הוא כלי ואתה מטרה".
האם התפיסה הזו לא עלולה להביא מאמינים רבים להתרחק מאמונה? על כך משיב הרב עופרן כי זו כבר שאלה מתחום השיווק של היהדות ולא מתחום המהות, ואכן גם הוא סבור שישנן דרכים מוצלחות יותר מדרכו של סבו לשיווק התורה והמצוות. "סבא מקלף מסוכריית התורה והמצוות את כל העטיפות של הממתק. האם זה יעלה את הרייטינג של תורה ומצוות? לא. האם זו אמת? סבא חשב שכן. נביאי ישראל אמרו אמת ואף אחד לא הקשיב להם. חכמים אמרו דבר הנשמע ועם ישראל הקשיב להם הרבה יותר. במובן הזה המתודה של סבא היא של נביא, מבלי לטעון שהוא נביא. הוא אמר את האמת שנראתה לו כאמת גם כשהיא קשה לעיכול, ולכן בהרבה מקומות לא היו מוכנים לשמוע את עמדתו. במובן הזה הוא היה כנביא אבל לא כל כך חכם...".
עוד מוסיף הרב עופרן ומציין כי לרבים מתלמידיו הקוראים את המאמר המדובר "הבטן מתהפכת בקריאה ראשונה, אבל מי שהבטן התהפכה להם והשתנתה להם התודעה המאמר הזה מציל אותם. אני מכיר רבים שהעולם הדתי שלהם התפרק והגישה הזו הצילה אותם. היא הציגה תפיסה ורכבת ובוגרת יותר שמכירה בלאקונות שקיימות באמונה הפשוטה והחסידית, באמונה שהתפללנו וקודשא בריך הוא ישלח לנו את מה שאנחנו רוצים. כשהדבר הזה מתפורר להם ביד מגיע סבא ואומר שיש לו שפה דתית אחרת עבורו".
את דבריו חותם הרב עופרן בקריאה חינוכית להכיר גם את התפיסה הדתית אותה מציג סבו, מה שאולי אפשרי היום הרבה יותר מבעבר, בשל המרחק מאמירותיו הקשות בנוסח ה'יהודונאצים' ואמירות דומות. "טוב יעשה החינוך הדתי אם יכניס לפחות את המשנה הדתית התקיפה והמורכבת שלו לתוך המיינסטרים של בית המדרש".