היום הפוליטיקה הישראלית מחולקת לשני גושים שלפי התקשורת נקראים "גוש נתניהו" ו"גוש מתנגדי נתניהו" הגוש המתקרא גוש נתניהו מורכב ממפלגות – הליכוד, ש"ס, אגודת ישראל, הציונות הדתית לעומת זאת הגוש המתקרא "גוש מתנגדי נתניהו" מורכב ממפלגות – ימינה, תקווה חדשה, יש עתיד, כחול לבן, ישראל ביתנו, העבודה, מר"צ, המשותפת ורע"ם.
לכאורה החלוקה ברורה – כל המפלגות שנמצאות בגוש נתניהו מעויינות בהמשך תקופת מנהיגותו של נתניהו, וכל המפלגות שנמצאות בגוש מתנגדי נתניהו אינן מעויינות בכך ולשם כך הקימו ממשלה. ממשלה ללא נתניהו.
אבל, יש פה משהו גדול וחזק יותר, משהו הרבה יותר משמעותי.
אם תשימו לב המפלגות - הציונות הדתית, ש"ס, אגודת ישראל , מעוניינות בחיבור של היהדות והמדינה. המפלגות האלה מאמינות בדרך אחת, המורכבת מתורה – עם – ארץ. הליכוד היא אומנם מפלגה חילונית וליברלית אבל היא בסיס המצביעים שלה הוא בסיס מסורתי, ואפילו ח"כ מיקי זוהר שנמצא בליכוד אמר שהמדינה היא מדינה יהודית ודמוקרטית רק שהערך של היהודית גדול יותר, ואפילו יזם את חוק השבת – שקובע שבמדינה יהיה יום מונחה אחד קבוע לכולם! לא מושלם אבל זה מראה על כיוון טוב
לעומת זאת, מפלגות הגוש השני מעוניינות בהפרדה של שני הדברים ובכך להפוך את מדינת ישראל למדינת העם היהודי רק על בסיס הקשר של המאה שנה האחרונות "האבות המייסדים של הציונות"
למרות שיש בגוש מתנגדי נתניהו כמה דתיי מחמד. כמו מתן כהנא, ניר אורבך, נפתלי בנט, עידית סילמן וזאב אלקין – אחרי המהלך של הקמת הממשלה ובמיוחד אחרי הכתבה על האחרון, האנשים האלה לא מייצגים משהו בציבור הימני, הם מייצגים אולי 4 מנדטים בתוך ציבור של 65 מנדטים ( 12 מנדטים נגנבו בהקמת הממשלה )
נולד פה מאבק חדש, נולדה פה "מלחמה" חדשה. אחרי שעם ישראל התאחד לאחר השואה ולאחר הפרעות שהתרחשו ומתרחשים בעולם, ואחרי שהבין וממשיך להבין יותר ויותר שהמקום הבטוח ביותר בשבילו זה מדינת ישראל (במיוחד לאחר הגלים האחרונים של הקורונה). ולאחר שהתחיל מאבק שהיה ועודנו על ארץ ישראל השלמה אחרי הקמת המדינה, מתחיל לו מאבק חדש – המאבק על דמותה היהודית של המדינה.
המאבק על ארץ ישראל לא הסתיים! שלא יבינו אותי לא נכון. ולמרות שבמאבק על ארץ ישראל אנחנו מצליחים לנצח כמה קרבות קטנים אך משמעותיים, כל עוד, לא כל ארץ ישראל בריבונות ישראלית – לא נוכל להגיד שניצחנו.
אבל, נוצר פה משהו אחר, משהו שאפשר לכנות אותו בגדר מלחמה. כל אדם שפוי מבין שאנחנו פה לתמיד ( זה כבר הישג ) אבל האם המדינה תהיה מדינה יהודית אשר הולכת על פי חוקי התורה? על זה לא כולם מסכימים! אנשים מתוכנו, מתוך העם היהודי!
זה לא מלחמה על הבית אלא על היסודות שלו. אנחנו יכולים לרצות עד מחר שעם ישראל יהיה בארץ ישראל, אבל אם לא נחיה פה על פי תורת ישראל אין מה ששומר על עלינו כעם ואם אנחנו לא עם למה לנו מדינה?
זהו מאבק על דמותה של המדינה, על דמותה, חוזקה ויסודותיה. אני יודע שזה יומרני מצידי לקבוע את זה, אבל המחשבה הזאת עלתה לי כששמעתי את דבריו של הרב יהושע שפירא בהפגנה הגדולה שהייתה לפני הקמת הממשלה. הוא אמר שכל עוד השיח היה על ארץ ישראל היה להם הרבה יותר נוח להיות עם הימין אבל גם הם שמו לב שהשיח פה הופך להיות על דת ומדינה, ובנושא הזה לא בטוח שהם ימין.
ואפילו אם נלך יותר רחוק, מנסור עבאס, הוא פוליטיקאי חכם מאוד. הוא מוסלמי דתי וגם הוא הבין לאיפה נושבת הרוח, לא סתם הסיבה לפרידה שלו מהרשימה המשותפת היא נושא של משפחה נורמלית וטבעית ( סליחה אם אני מעצבן משהו ). הנושא הפך בשנים האחרונות לעניין דתי.
ומעבר לזה, לא סתם הוא אמר שעדיף את הימין, גם כי זה הופך אותו ללגיטימי בעייני כל הציבור אבל גם כי מבחינה דתית אנחנו יותר קרובים אליו (כי האיסלם העתיק מאיתנו הרבה מאוד דברים אבל זה לא הנושא). ודרך אגב, בעניין הדתי מאוד נוח לשבת עם מנסור עבאס, אם לא היה תומך מחבלים וטרור, אם הוא לא היה איש התנועה האיסלמית שקוראת להשמדת ישראל לכאורה הוא עדיף ממפלגות אחרות שרוצות ניתוק של דת ממדינה ולזה יש הלשכות -
כל דבר מתפרק אם לא בסיס חזק – עץ נופל בלי שורשים, בניין קורס אם היסודות שלו מתפוררים, מדינה נופלת אם אין לה דרך וערכים.
למחוק את המשפחה היהודית זה להרוס את המדינה, לשנות את מערך הכשרות כדי לעשות את זה כלכלי יותר זה להרוס את המדינה, לשנות את מערך הגיור כי זה קשה לאנשים זה להרוס את המדינה, להפוך את השבת ליום ככל הימים זה להרוס את המדינה, להכיר בשינויים של התורה הקדושה, שאבותינו מסרו את נפשם עליה, על פי ראות עיננו על מנת שיהיה לנו נוח, זה להורס את המדינה. המאבק על דמותה וצביונה של המדינה מתחיל כאן ואי אפשר לדעת מתי זה ייגמר. אבל מה שבטוח, חייבים לנצח! אחרת, לא יישאר לנו בית, אחרת, הוא פשוט יתפורר.