כשהרב אליסף שטרן (32) הבין שהחספוס של החיים מתחיל לחלחל לשכבת הגיל שלו, הוא הרגיש שהוא חייב לעשות משהו בנידון.
"לפני כשנתיים וחצי נפל לי האסימון", הוא מספר. "זה קרה קצת יותר מעשר שנים אחרי שכולנו סיימנו ישיבה תיכונית וכל אחד הלך למסגרת שהתאימה לו. אם זו מכינה, ישיבה או פשוט ישר גיוס. אני זוכר שניהלתי את השיחות האלו בכל מיני סיטואציות עם חבר'ה ממגוון מסגרות שעברנו יחד בחיים. ריתק אותי לחקור את 'האבולוציה' של הדתי לאומי הממוצע".
"הרגשתי לא פעם שרבים מהם קצת 'ויתרו' על היכולת של התורה להתכתב עם החיים שלהם. אנחנו אנשים מאמינים, מנהלים אורח חיים דתי, מקיימים את ההלכה, מתפללים, מברכים ואפילו לומדים תורה. כולנו נמנים על קהילה דתית, שולחים את הילדים למוסדות דתיים. אבל לפעמים זה נשאר ברמה הבסיסית הזאת בלי שזה נוגע בלב".
"חוויתי לא פעם לבטים של חברים. דילמות 'מהחיים עצמם', אם זה קניית דירה, בחירת בת זוג, סוגיות חינוכיות עם הילדים, או אפילו דיון פוליטי, וברוב הפעמים יצאתי עם תחושה שהתשובות היותר רלוונטיות מבחינתם, יימצאו אצל יועצים, מאמנים, הוגי דעות או מאמר בעיתון. ומה עם התורה? הייתי מנסה. אין לה מה לומר על זה? הרב קוק לא יכול לחדש לך נקודת מבט על עצמך? אין בכתבי המהר''ל מפראג כיוונים למבט עמוק על ההתרחשויות שקורות לנו במדינה ובעולם?"
הרב שטרן מספר על שיחה עם חבר שלו שחידדה אצלו את הנקודה, "באחת השיחות האלה, אמר לי חבר: 'שמע, לימוד אמונה זה לא לשלב שלי בחיים, זה יותר מתאים לשלב בישיבה - כשאתה עדיין לא 'בתוך החיים' '. כששאלתי אותו למה הוא מתכוון הוא השיב לי 'לימוד אמונה מהחוויה הישיבתית שלי, הוא לימוד קצת 'מרחף' - וזה לא מתאים לשלב המעשי הזה שבו אתה רץ סביב הזנב של עצמך. עובדה שאין לבעלבתים שיעורי אמונה".
האמירה שלו נכנסה לי חזק מאוד לראש. הרגשתי שהוא לגמרי צודק. באמת אין שום ארגון שמוביל שיעורי אמונה לשלב שאחרי הישיבה. אין מי שמייצר תכנים, שלוקח את ספרי האמונה ומחבר אותם לחיי היומיום של כל אחד מאיתנו. באותו הרגע נולד 'אמוּנָתֶךָ'.
להסיר את החלודה
הרב אליסף הרגיש שהוא עלה פה על משהו ושיתף את רבניו מישיבת שבי חברון- הרב חננאל אתרוג והרב מישאל רובין ברעיון. הם שחיזקו אותו ודחפו אותו להפוך את החלום למציאות, ומאז משמשים כרבני הארגון ומלווים אותו בכל צעד במשימה המורכבת של חיבור התורה לחיים. וכך, בשיתוף הרב שמעון ממו –התכנית קרמה עור וגידים.
בשנתיים שחלפו מאז, הוקמו לתכנית הלימוד 'אמונתך', למעלה מ-70 חבורות לימוד בישובים, ערים וקהילות שונות. הן לגברים והן לנשים. חיילים, בנות שירות לאומי, נוער וכן קבוצות הלומדות בזום מרחוק. מאות לומדים ולומדות מרקעים שונים ומשלבים שונים בחיים, נפגשים סביב לימוד משותף בדפי מקורות שהפכו מאז לסדורים ומעוצבים בצורה מאירת עיניים המאוגדים בחוברת. הלימוד מחולק למערכי שיעורים הרלוונטיים לכל אדם ומעניק לחיים מימד נוסף של אמונה והעמקה.
הרב חננאל אתרוג, רבה של אמונתך, סבור שיש בתכנית יכולת לחדש כל אחד בכל מצב.
"מאז ומתמיד בהסטוריה היהודית, נשים לא למדו הלכה. הן עזרו לאמא במטבח וידעו בדיוק מה עושים. הן ידעו לעשר, להכשיר בשר, ולטפל בדג. אולם השינויים הטכנולוגיים שאנחנו עוברים בעולם, מצריך אותה ללמוד את הדברים. זה בזירת עולם ההלכה. אולם בעולם המחשבה יש פער גדול פי כמה. דפוסי המחשבה משתנים כל הזמן ואנחנו מנהלים מאבקים מול תרבויות שמטילות ספק בצורה משכנעת על אמיתות שהתרגלנו אליהן במשך מאות רבות בשנים.
להסתמך על בנין האמונה הטבעי ולנסות לחקות את מה שקיבלנו בבית אבא ואמא זה כבר לא מספיק. כמו שצריך ללמוד הלכה בעולם המודרני, צריך ללמוד אמונה ואיך היא נוגעת בחיים. אדם חייב להעניק לעצמו בירורים אמיתיים ועמוקים, לגעת בגדולי ישראל".
עלינו להעצים בתוכנו את בנין הקומה הרוחנית. אם נזניח את השורש- העץ כולו יהיה רקוב. חיזוק הבסיס, המהות, שלנו, יחזק את העץ כולו ויצמיח קומה רעננה וחדשה. שאלות כמו מי אני? מה היא משפחה? מה זה עם? מה הם כוחות הנפש שלי? בעולם שדורש ממך להקשיב לו ולתת לו מענה, צריך לדעת מה להשיב ולהתמלא. תכנית אמונתך פיתחה מערכי שיעור מוסדרים ועמוקים שהם שיטה סדורה. בזמן קצר ניתן להפגש עם מרחבים גדולים של אמיתות שמהוות תשתית רחבה.
איך עושים את זה בתוך שגרת החיים השוחקת?
אני ממליץ למרות העומס האדיר שכל אחד שרוי בו בחייו, למצוא את ה-45 דקות האלו. לפנות חלל פעם בשבוע ללימוד עמוק על החיים. מקבלים מכך המון כח ואנרגיה שמחזירה לנו בריבית דריבית את כל מה שאיבדנו כביכול. ובפרט אדם שמרגיש שהוא 'טובע' ובהישרדות מתמדת, השיעור מחזיר ברק לעיניים, מסיר את החלודה. טועמיה חיים זכו.