אני לאחרונה שומעת אמא ועוד אמא ועוד אמא, שמחפשת את הילד או הילדה שלה ברחבי העיר. זה חוצה אוכלוסיות, ורשויות.
הנוער היום סובל משוטטות מיותרת. שוטטות היתה תמיד, אולם בימינו היא הפכה למסוכנת יותר מפני שהעולם שלנו הקצין. מקרי אלימות תמיד היו, אולם בימינו, במקרים רבים הפתיל קצר מאוד והתגובות מדרדרות לאלימות על לא-דבר.
אני שומעת על עוד סיפור ועוד סיפור על ילד שנפגע מאלימות והיה צריך פינוי באמבולנס, על ילדה שהוטרדה בדרך הביתה, על ילדים שהיו מעורבים בקטטה שבכלל לא היו שייכים אליה ונפגעו בגלל שנקלעו אליה, או נערים ונערות שרצו להרגיע ומצאו עצמם באמצע אלימות שאינה ניתנת לטיפול.
נערים ונערות שנפגשים עם נערים ונערות שנמצאים במשבר, בסיטואציה שזקוקים לאיש טיפול, והם עצמם נותנים מענה לחבר או חברה בוכים באמצע הלילה בלי כלים להכיל את האירוע.
מחקר על משבר במערכת החינוך שנעשה ע"י מחקר מידע בכנסת, לקראת הצגתו בוועדת חינוך, עוסק בהשפעת משבר הקורונה על מצבם הרגשי של תלמידים. בעקבות סגירת בתי הספר והמעבר ללמידה מרחוק, השתנתה שגרת החיים של ילדים ובני נוער בצורה קיצונית: ישיבה במשך שעות ארוכות מול מסך ויצירת תחושה של בידוד ובדידות עבור רבים. התמודדות עם מצוקות המשותפות לרבים בתקופת הקורונה: חשש מפני מחלה, אובדן מקור פרנסה ומצוקה כלכלית במשפחה וירידה ברמת החיים, המביאה את מההורים הנפגעים להתמקדות בהישרדות הכללית ולפחות תשומת לב לילד.
כל אלה ביחד יוצרים גורמי סיכון מהותיים והשפעה שעלולה להיות ארוכת טווח, בייחוד לגבי ילדים מאוכלוסיות פגיעות: ילדים צעירים, ילדים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, ילדים ממשפחות בסיכון וילדים עם מוגבלויות.
ממרץ 2020 מפעיל השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך קו חירום לפניות בנושא קורונה. בין ספטמבר 2020 לראשית אפריל 2021 היו 1,230 פניות לקו: 45.6% מהן של אנשי צוות חינוך, 33.3% של הורים ו-21.1% של תלמידים.
אז מה עושים? ואיך אפשר לחזור לישון בנחת שוב, והאם זה אפשרי? להגביר נוכחות הורית ונוכחות קהילתית. תפקיד המשטרה הוא לנהל אירוע פלילי, אולם בכל הנוגע למענה למצוקות נפשיות, הנוכחות המשטרתית מגבירה את המתח וגורמת לנערים ולנערות רתיעה ובריחה, ולכן היא לא הכתובות לפתרון. אפילו במקרים של אירועים פליליים, נוער לא מרגיש במשטרה כתובת, וחש סכנה שהוא או חבריו יפגעו במהלך הגשת תלונה, או בלשנו של אחד הנערים שדברתי עמו: "הם ידפקו אותנו או את החברים שלנו".
נכון שיש סיירות הורים ויש סח"י (סיירת חסד ייחודית) וזולות ומענים ועדין לדעתי אין מספיק נוכחות של מבוגרים אכפתיים במרחב האלים שנוצר. מחקרים מראים שנוכחות של מבוגר משמעותי מרדדת אלימות מכל סוג.
על הרשות להקצות משאבים ליצור סיירות נוספות בעיר, בנוסף לעדכן את ההורים במצב אצלם בעיר. לצערנו הרב הורים רבים מדחיקים את הקושי והאתגר, ולבסוף הם המחנכים העיקריים של הילד/ה. חשוב להוסיף מוקדי הדרכת הורים הנמצאים לא פחות במצוקה מילדיהם. לתת דגש איך מגבירים את הנוכחות ההורית ברגישות ובנחושות. ככל שהילד ירגיש קרוב ופחות ניכור בתא המשפחתי, כך יש סיכוי שירגיש שייך ומחובר והנוכחות ההורית תשפיע על התנהלותו. לבסוף, ככל שהילדים יהיו עטופים יותר באהבה ואכפתיות, הם יהיו מוגנים יותר ופחות יהוו סיכון לעצמם ולחברה.
הכותבת היא דוקטורנטית מדיניות בחינוך, מרצה וחברת חברת סיעת התעוררות בירושלים