לאחרונה עמד בג"ץ מאחורי אחת הפסיקות התקדימיות, מעוררות המחלוקת והמכריעות בנוגע לעתיד החברה הדתית והחרדית בישראל, כאשר קבע כי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) רשאית לקיים מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית, על מנת להגביר את שילובו של הציבור החרדי באקדמיה. עם זאת, ההפרדה המגדרית לא תהיה תקפה למרחבים הציבוריים בקמפוסים, ויותר למרצות ללמד גם במסלולים לגברים בלבד.
אין ספק שבהחלטה זו נדרש בג"ץ להכרעה קשה ומורכבת סביב ערכים מתנגשים – שוויון הזדמנויות בהשכלה ובתעסוקה לחברה החרדית מול הצורך בשוויון חברתי כללי. במקרה הזה החתירה לשוויון מגדרי צועדת יד ביד עם הצורך של החברה החרדית בהפרדה מגדרית בכיתות הלימוד. הן החברה החרדית והן המדינה זקוקות לשילוב האוכלוסייה החרדית במערך התעסוקתי, ולשם כך חשוב לאפשר לנשים ולגברים חרדים להשתלב באקדמיה, כמקפצה משמעותית בשוק העבודה, גם במחיר של הפרדה מגדרית.
האם כל הפרדה מגדרית היא שלילית, או שכדאי שנתייחס להקשרה ולמטרתה? מחקרים רבים מצביעים על כך שבבתי ספר נפרדים נשים מרגישות יותר בנוח להתנהג בטבעיות, להתבלט ולפתח כישורי מנהיגות מבלי להרגיש תחת שיפוטיות או ביקורת גברית על שאלות שהן שואלות, על התנהגות סמכותית או על דומיננטיות. כמו כן נמצא כי סטראוטיפים מגדריים באים פחות לידי ביטוי בכיתות מופרדות, וההתייחסות השונה לסטודנטים ולסטודנטיות נעלמת כמעט לחלוטין. בכיתות כאלה הסטודנטיות מרגישות חופשיות יותר, הן אינן נבוכות לשאול שאלות ובאופן כללי מצליחות יותר בלימודיהן ויוצאות לשוק העבודה עם ביטחון גבוה ביכולותיהן. כך שמתן האפשרות לנשים חרדיות ללמוד ללא נוכחות גברית יחזק בהן את תחושת המסוגלות ואת הדימוי העצמי שלהן.
יהיו שיטענו כי סטודנטיות דתיות וחרדיות שילמדו בכיתות מופרדות יהיו פחות מוכנות לעולם העבודה, שבו מתקיימת אינטראקציה בין שני המינים. אך ההיסטוריה מוכיחה אחרת. בית הספר וולסלי בארצות הברית, אחד הקולג'ים היוקרתיים ביותר לסטודנטיות בעולם, הוציא משורותיו נשים כמו מדלן אולברייט, הילרי קלינטון, דיאן סוייר ועוד. בוגרותיו מפלסות את דרכן באומץ ובנחישות בתחומים שחלקם נחשבים גבריים אפילו בימינו. ובכלל, בתי ספר נפרדים נפוצים במדינות מערביות וליברליות רבות. רק בארצות הברית פעילים כיום כארבעים קולג'ים לנשים בלבד.
בהחלט ייתכן שאולברייט וקלינטון היו מצליחות גם בלי ללמוד במוסדות לימוד לנשים בלבד, ובכל זאת לחלק מן הנשים ההפרדה לצורך לימודים חיונית ביותר. ובחזרה לישראל – אם נשים חרדיות ילכו ללמוד באקדמיה במסלולים שמתאימים להן, החברה הישראלית כולה תצא נשכרת. סטודנטיות חרדיות צעירות שילמדו בכיתות לנשים בלבד יבנו את זהותן האישית והתעסוקתית מתוך עוצמה וביטחון ביכולתן להתמודד באופן שווה מול כל אדם אחר.
רבים יטענו שהפרדה מגדרית בכיתות פוגעת בערך השוויון. אך במקרה הזה החתירה לשוויון עלולה דווקא לגרום לנו להחמיץ הזדמנות מעולה לקידום נשים, שבסופו של דבר יוביל לקידום החברה כולה. מה גם שבמבחן התוצאה הוכח שלימודים משולבים בין נשים לגברים אינם מובילים בהכרח לשוויוניות, כל עוד סגל ההוראה מתנהג בצורה שונה כלפי שני המינים, וסטריאוטיפים מגדריים גורמים לירידת הביטחון בקרב הסטודנטיות וליחס אי שוויוני מובהק, כפי שמתקיים לצערנו במקרים רבים.
למעשה, יש להתייחס למסלולים נפרדים לנשים וגברים חרדים כמעין העדפה מתקנת, על מנת לצמצם בעתיד את הפערים הקיימים בינם ובין כלל החברה בשוק התעסוקה. כאשר כל קבוצה תקבל את ההכשרה שהיא זקוקה לה בדרך שמתאימה לה, ומבלי לפגוע בשוויון התעסוקתי של אחרים – נוכל להגיע ל־win-win ולהגדיל את העוגה.
הכותבת היא מייסדת ומנכ"לית עמותת נטע - המרכז לפיתוח קריירה, אשר מקדמת הוגנות מגדרית