האם לפי התורה חייבים לשמור על השמיטה בזמננו?
השמיטה היא אחת מהמצוות התלויות בארץ: "כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ שבת לה'". קיומה של השמיטה לא הותנה בפירוש בהתיישבות ישראלית בארץ, אך קיומו של היובל – דווקא כן. "וקראתם דרור בארץ לכל ישביה, יובל הוא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשובו".
מכאן אנו למדים שמצות היובל נוהגת רק בשני תנאים: רוב ישראל מצויים בארץ ישראל, ובנוסף כל שבט ושבט יושב במקומו, כך שבשנת היובל הקרקעות שבות לבעלות השבט.
השמיטה היא חלק ממחזור היובל, בסיום שבע שנים - שנת שמיטה, ובתום שבע שמיטות -שנת יובל.
לכן, כל עוד לא בשלים התנאים לקיום מצות היובל מן התורה, אנו פטורים גם ממצוות השמיטה.
לאור זאת, יש הסוברים שקיום השמיטה בימינו הוא מנהג ומידת חסידות בלבד, אולם לפי השיטה המקובלת חכמי הדורות הקודמים קבעו כחובה לנהוג את מצות השמיטה, עד שנזכה לקיומה מן התורה.
לכך ישנן השלכות רבות. לדוגמה: היתר המכירה שעליו מתבססת מרבית החקלאות הישראלית כיום, נשען על כך שחובת השמיטה אינה מן התורה.
אז מתי נתחייב שוב בשמיטה מן התורה? התנאי הראשון לחיוב השמיטה – שיהיו רוב יושביה עליה, איננו רחוק, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עד השמיטה הבאה ככל הנראה למעלה מ-50 אחוזים מיהודי העולם יגורו בארץ ישראל.
אך עד שלא יתקיים התנאי השני לחיוב השמיטה – שיהיה עם ישראל מחולק לשבטיו ויושב כל אחד בנחלתו המיועדת לו, חובת השמיטה תשאר מדברי חכמים.
איך זה יקרה? נחכה עד שיבוא אליהו ונראה.