ייתכן ושכן ותיק שזכר את המאורע ובדיוק באותם רגעים הציץ מחלון דירתו שממול, הבין את המתרחש, אך שאר העוברים והשבים והנהגים שחלפו באזור ברכביהם, לא הבינו מה עושה כאן קבוצה קטנה של אנשים, העומדים למרגלות הקיר הגבוה המפריד בין בית העלמין הקטן למדרכה שעליה עוברים תושבי האזור, ומקשיבים קשב רב ליהודי עבדקן חסידי, המספר להם מכלי ראשון על סיפור שמפריד בין חיים למוות, סיפור של אמונת צדיקים. סיפור חסידי אותנטי ומרגש.
את עיקרו של הסיפור, אני זוכר בזמן התרחשותו. ותזכורת חיה ממנו קיבלתי בעת ביקורו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א אצל בעל הנס עצמו, שסיפר לו אותו בעצמו בהתרגשות רבה; ושוב לפני מספר ימים, בעת שאבי מורי שליט"א נפגש בעת שמחה משפחתית עם האיש, הוא סיפר לו מיוזמתו את הסיפור, כשהוא מסיים: "אני חייב לך את חיי, בזכות הברכה שהבאת לי מהרבי מליובאוויטש".
בשיחה על העניין עם אחי הצעיר, מתברר לי כי הוא ידיד טוב של מישהו שהיה שם באותו הנס וזוכר את הכל, כפי שסיפר לנו "את אותם רגעים, כשאני מציל את האדמו"ר ומגן עליו, לא אשכח בחיי". בהשגחה פרטית כל זה קורה כשאני בארץ הקודש לכבוד השמחה בביתנו, וראיתי בכך הזדמנות מיוחדת.
טלפנתי אל מיודענו החשוב, והוא הקדיש מזמנו היקר ונסע איתנו עד למקום שבו התרחש הסיפור. 'בואו והקשיבו לסיפור מופת מהרבי, משהו שקרה בילדותי בירושלים, נס שסבכם שיחי' זכה להיות חלק ממנו. בואו איתי ותראו את המקום המדויק בו זה קרה' - אמרתי מראש לכמה מילדיי שיחיו שהבאתי איתי, ויצאנו לדרך. אני זוכר אותו כאברך צעיר, והנה השנים שחלפו הלבינו את שערו, אך רוחו צעירה כשהיה. 'מה אתה רוצה לשמוע ולשם מה זה?' הוא מברר בעדינות. ואני מספר לו על בלוג שבועי שאני כותב בס"ד מדי שבוע לידידים רבים מהקהילה היהודית במוסקבה, והוא מתפרסם ברוסית בבמות שונות, וב"ה מעורר יהודים רבים בנושאים יהודיים מגוונים.
הוא עצמו מתרחק כל חייו מפרסום שמו או תמונתו, ורק לשמע הסיבה של הכתיבה והתועלת לחיזוק יהודים ברוסיה - הוא מתרצה בצניעות ובענווה חסידית, והוא מראה לנו את המסלול כולו תוך הסברים מפורטים.
חודש שבט תשמ"ז - לפני 34 שנה. כ"ק האדמו"ר מבאיאן שליט"א, מגדולי וחשובי האדמו"רים בארץ הקודש, משגר עם אבי מורי שליט"א שהוא ידידו ומקורבו משכבר הימים, 'קוויטל' לרבי מליובאוויטש, אליו נסע אז כפי שזכה לנסוע אליו פעמים רבות. לפני מספר שנים התגלה קטע הווידיאו: אבי שליט"א ניגש לרבי ב'יחידות כללית'. הוא מקבל ברכה פרטית, מגיש את הפתק לרבי בשם האדמו"ר מבאיאן; והרבי אומר לו 'יישר כוח על דרישת השלום, שיהיה ברכה והצלחה', הרבי מסר לו דולר שייתן לצדקה לזכותו של האדמו"ר מבאיאן. ואז לפתע הוסיף: 'שיהיה בשורות טובות ושיאריך ימים על ממלכתו'. 'אמן' ענה אבי מורי בכל הרצינות, ולא ידע אז כמה הברכה רלוונטית ומיידית.
הוא חזר ארצה ומיד הופיע בפני האדמו"ר מבאיאן בכדי לספר כי קיים את שליחותו ובקשתו. כשהוציא את הדולר שקיבל מהרבי, קם האדמו"ר מלוא קומתו, לקח את השטר בשתי ידיו, והקשיב לנוסח הברכות הקדושות. זה היה ביום חמישי.
ליל שבת קודש. האדמו"ר קורא למשמשו בקודש באותם ימים החסיד ר' הערשל שלזינגר, שמתחילת דרכו בנשיאות באיאן שימש אותו במסירות במשך מספר שנים, וביקש ממנו ללוותו. הם יצאו יחד משכונת 'מקור ברוך', חלפו את רחוב בר אילן הארוך, עברו את 'צומת בר אילן' המוכר לכל ירושלמי, והחלו לחצות את רחוב "חטיבת הראל" בואכה שכונת 'רמת אשכול', בו גר בן-דודו של הרבי, שערך באותו ליל שבת 'שלום זכר' לרגל הולדת בנו.
"אני משתדל תמיד ללכת בצד של הרכבים הבאים ממול, ולא מהצד שהם מגיעים מאחור, שכן זה בטיחותי יותר ובייחוד כשאני מלווה את האדמו"ר", הוא מראה לנו לאחר שהחניתי את רכבי בסמוך ויצאנו רגלי בעקבותיו של ר' הערשל, שהזיכרון מאותו ליל שבת, עולה וצף בזכרונו והוא מספר לנו בדיוק את מה שהתחולל באותם רגעים דרמטיים: "האדמו"ר הולך כל הדרך כשעיניו מושפלות למטה והוא אחוז שרעפים. לפתע אני רואה רכב המגיע ממול, אשר מאבד שליטה בעיקול החד של הכביש בגלל מהירות מופרזת, וידעתי כי בעוד שברירי שניות הוא עולה חלילה על המדרכה ואנחנו נהיה בסכנה. התאוששתי בין-רגע ברגעים קריטיים אלו, תפסתי את האדמו"ר מאחור ומשכתי אותו בכל הכוח כמה מטרים אחורה, עד שנתקעתי בעמוד חשמל שמאחוריי. נפלנו שנינו על המדרכה, לא לפני שאנו רואים את הרכב שועט אל המקום בו עמדנו לפני שניות אחדות, ושומעים קול חבטה ממעיכת הרכב בשעה שנתקע בחומת האבן שלצדנו".
לאחר התאוששות ושמיעת יללות האמבולנס שהגיע בהזמנת השכנים שממול, ביקש ממני האדמו"ר כי אפנה לשאול רב, על חיוב ברכת "הגומל" על גודל הנס. הרב אומנם פסק כי שנינו צריכים לברך, והחסידים כמובן שרו ורקדו כאשר שמעו על הנס שקרה לרבם האהוב.
"אתה מבין כעת בזכות איזו ברכה ניצלתם?" אני שואל אותו, תוך כדי שאנו מביטים לתוואי הכביש ומבינים מה קרה כאן באותם רגעים. על רקע חשכת הלילה היורד על הבירה, אנו מודים לו בהתרגשות ונפרדים לשלום, הוא ממהר הביתה, לאגור כוחות ליום חדש ולעבודות הקדושה בחינוך ילדי ישראל באחד ממוסדות החינוך הרבים הפרוסים בה.
מהורהרים צעדנו לבית כנסת קרוב לתפילת ערבית. אני נזכר בלימוד החומש ביום שני בפסוק מפרשתנו 'למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כל הימים', ובשעה שאמרתי בתפילת שמונה עשרה את ברכת 'על הצדיקים ועל החסידים', כיוונתי בכוונה עמוקה יותר, בהשראת הסיפור שזה עתה שמעתי, ובדיוק במקום שבו הוא התרחש.
גוט שבת!
שייע