מורי ורבי הרב יהושע צוקרמן זצ"ל, שאיני ראוי כלל להיקרא תלמידו, אבל חייב לו הרבה כי את תורתו האמונית המקורית שתיתי בצמא מיום שנכנסתי בשערי הישיבה. עם ישראל איבד שלשום ביום פטירת מורו הענק (ולא בכדי) הרב קוק, גדול בישראל.
היינו נוסעים אליו, כל תלמידי ישיבת "שבי חברון", במצוות מו"ר הרב משה בלייכר שליט"א, בימי שישי לישיבת מרכז הרב, לשמוע שיעור בכוזרי ואחר כך גם במסילת ישרים בשעה 9 בבוקר.
השיעור היה מפוצץ בקרוב ל-200 תלמידים ופעמים רבות עמדנו מחוסר מקום. הרב היה חד כסכין. אין מילה מיותרת. הכל מדויק בתכלית. תלמיד אמיץ שהיה מעז לשאול, הרב היה גם מלמד, איך לשאול ועונה לעיתים בחריפות ובחיוך.
התאהבתי באמת הנוקבת, בהבנה עמוקה של כל מילה ב"אורות", בבהירות המחשבה וההסברה, במחויבות המוחלטת לכלל ישראל, במושגי האמון בטוב, בבחירה החופשית, ובתרגום המעשי של כל זה לתורת חיים פועלת.
הרב עצמו לימד קבוצות של "חילונים" שנים רבות אמונה ואף נסע פעמים רבות לצרפת לעודד עליה. כשניגשתי אליו אחרי החתונה כדי להצטרף לשיעור בוגרי הצבא ב"מרכז", הרב לא קיבל אותי חרף היכרות קרובה שהיתה לנו כי לא הייתי אברך מן המניין במשרה מלאה. עם השנים זכיתי לשמוע שיעוריו בהר המור, וב"פנימה".
כולנו ידענו שאנו שומעים אוצרות שמנוסחות בשפה יחודית "צוקרמנית", מעיין קבלית, והשתוקקתי להוציא את שיעוריו לאור כספר. נפגשתי עם הרב בעניין והצעתי ששניים מבכירי תלמידיו הרב איתן צוקר והרב אוהד תירוש יערכו את הספר. הרב סירב בביטול. "אתה מכיר אותי ויודע שממילא אני אכתוב את הכל מחדש ואין לי זמן לזה".
הרב היה יפה תואר ובעל פני מלאך. פחדתי ממנו והערצתיו כאחד. הוא היה קדוש במלוא מובן המילה. נבדל, פרוש, מדקדק בכל מצווה ובכל מילה שהוציא מפיו.
את פעילותנו בראש יהודי העריך ועודד אותנו להוציא ספרים במשנת הרב, ואף השתתף פעם אחת, וגם זכיתי שהשאיר לי מסרון של תמיכה וחיזוק. סביב הרב התקבצו קציני צבא בקבע וכל מי שעסק בהפצת תורה לכלל ישראל. זכינו ואף התארח שבת במעלה חבר וסעדתי עימו, כמעט לא אכל. בחג השבועות כשהתארח במעלה חבר, העביר לנו שיעור רצוף כל הלילה עד תפילת שחרית, אף אחד לא נרדם מרוב שהשיעור היה מרתק.
מי יתן לנו את סעודות פורים במחיצתו שהיינו שואבים מהן כוח לשנה שלימה. מי יאיר עינינו בלימוד אמונה מדויק? משנתו המאירה חייבת לצאת לרבים ומחכה לתלמידים מקשיבים שירשמוה. תנצב"ה.