אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל. שנאמר: "שפטים ושטרים תתן לך" (דברים טז, יח), וסמיך ליה [וסמוך לו] "לא תטע לך אשרה כל עץ" (דברים טז, כא). אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים, כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר: "אצל מזבח ה' אלהיך".
אני חייב להודות שכשהתחלתי את השבוע הזה חשבתי שהפוסט לפני שבת יעסוק בתזמון המדהים שארגן לי פה הבוס הגדול.
יום שני השבוע, א' אלול, שבת פרשת שופטים. יום ההולדת שלי. פרשת הבר-מצווה שלי. הפרשה בה מופיע הציווי למנות שופטים ושוטרים הגונים לעם ישראל.
בו ביום מתקיימת הישיבה הראשונה של הוועדה לבחירת שופטים, שרק הקב"ה יודע כמה נסים קטנים וגדולים נדרשו כדי שאהיה חבר בה. ישיבה פרוצדורלית בעיקרה שנועדה להקמת וועדות המשנה שיראיינו את המועמדים. לפני זה הדרכה בהנהלת בתי המשפט, על כל הליך המינוי, שבשנים האחרונות אין כמעט שום שלב שלו שלא זכה לביקורת חריפה ביותר שלי.
מאגר יהלום, שסוף סוף נרשם כדין. וועדת השתיים, שלקחנו בתנועה למשילות ודמוקרטיה עד לעליון ובדיון נוסף. הכללים על פגישות שופטים וחברי וועדה. הקורס... ועוד ועוד. יש הרבה עבודה. הרבה לתקן במערכת. הרבה לעשות במסגרת האפשר. וריש לקיש מזכיר לי.
למנות דיין שאינו הגון זה כמו לנטוע אשירה ליד המזבח. זה אפילו קצת יותר גרוע. עץ אפשר לעקור. אבל נראה אתכם מפטרים שופט לא הגון. וחשבתי שבזה נגמר השבוע הציבורי שלי.
קצת חופש אחרי חודשים אינטנסיביים בכנסת. פגישות עם חברים, קמפינג עם המשפחה בצפון, אוגוסט, אתם יודעים... ואז, אולי כסוג של תזכורת: הקורונה, וחקירה אפידמיולוגית, ולחץ את מי הדבקתי ועם מי דיברתי ועל מי נשמתי. וחום, ורעידות, וחולשה. וזה צריך ללמד אתכם, שתמיד צריך לקרוא גם את ההפטרה, ולא רק את הפרשה.
"בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת." הייתי צריך לראות את זה בא... אחת השאלות ששאלו אותי הרבה מאוד מאז שנבחרתי לוועדה זה "נו, עכשיו הכל בסדר? עכשיו פתאום תתחיל לראות את היתרונות בממשלה הזו, ובמצב הזה, ובהרכב של הוועדה? נשמע גם ממך ש'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'?". אז אני לא מאמין בעצמי, עד יום מותי, ואני מקווה שנשאר לי עוד הרבה זמן לא להאמין בעצמי.
אבל בדיוק כמו בברכת המזון של אחינו בני עדות המזרח אני מבטיח להשתדל גם אחרי האוכל, השתיה, הבחירה והכניסה לתפקיד, לא לשכוח את חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ. צריך להמשיך להתפלל, והרבה יותר חזק: הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. אמרתי שאני רוצה לכבות את האור בוועדה, כי שיטת המינוי צריכה להשתנות.
עם ישראל צריך לבחור את שופטיו בדרך דמוקרטית לא רק בגלל שזו הדרך בה כל מדינה נורמלית שמכבדת את עצמה עושה את זה, אלא כי רק בדרך כזו רוח השופטים ורוח העם תהיינה מתאימות.
וכשהמפתחות בידיים של העם, כל השאר זה כבר עניין של מי שבחר בעם הזה מכל העמים. מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן.