בגיליון פסח של הבטאון "נקודה" פרסם ישראל הראל, עורכו הראשון, תכנית לפתרון בעיית ערביי יש"ע, ובבסיסה תפיסה חדשה.
בשיחה לתכנית "חופש השידור" הראל אומר כי על פי כל התחזיות הדמוגרפיות יחיו ביש"ע בעוד כ 17 שנים שמונה עד תשעה מיליון אנשים. על פני שטח של 55 אלף קמ"ר ייאלצו לחיות כתשעה מיליון ערבים, וזה מצב בלתי אפשרי.
לדבריו, שטחה של רצועת עזה הוא 376 קמ"ר, והיום חיים בשטח זה כמיליון ערבים וחצי. כל 15 שנים נכפל מספרם של הערבים, וכך בעוד כ 15 שנים יחיו ברצועת עזה 4 מיליון ערבים, והצפיפות תהיה קשה ביותר. יש לקחת בחשבון, מוסיף הראל, כי הם יצטרכו לפרוץ החוצה, ומכיוון שהמצרים, כבעבר, לא יאפשרו להם לפרוץ לשטחם, הם יפרצו לעבר ישראל.
השוני בתכנית, אומר הראל, נובע מערעור על התפיסה כאילו על ישראל בלבד מוטלת האחריות לפתור את בעיית הערבים בארץ ישראל. משום מה התרגלו, הוא מוסיף, כי היהודים הם שצריכים לפתור את הקושי הנובע מחוסר בקרקעות. התכנית החדשה, לפיכך, מבוססת על כך שישראל תתבע מאחיהם של ערביי הרש"פ להשתתף בשיקומם וברווחתם של הערבים תושבי יש"ע.
מרבית אזרחי מצרים מתגוררים לאורך הנילוס, ושאר אזורי מצרים פנויים. על כן ההצעה היא כי לערביי הרש"פ יוצע האזור המדברי של אל עריש. הראל מוסיף כי בתנאים שנוצרו במאה ה 21 מדבר אינו צריך להיחשב אדמת קללה ואפשר להפריח אותו, כפי שעשו זאת גם ישראל, בנגב, וגם האמריקנים, באריזונה ובניו מקסיקו.
אפשר להביא לשם מים וחשמל ולהקים ערים. גודלו של השטח שנמסר בסיני למצרים הוא למעלה מ 90 אלף קמ"ר. אין סיבה, הוא אומר, שכ 30 אלף קמ"ר, שהם פי שניים משטחה של מדינת ישראל, ללא יש"ע, לא יימסרו לערביי הרש"פ, ולאט לאט הם יקימו את חייהם שם.
הראל ציין כי הציג את תכניתו בכנס הרצליה, ולדבריו, רוב השומעים לא אהבו את הרעיון, גיחכו לשמעו וזלזלו בו, אבל, מוסיף הראל, לוז העניין הוא לפחות להתחיל לבצע את המהפכה התפיסתית, את המהפכה בתודעתו של הציבור. צריך להתחיל לדבר על כך שהפעם מישהו אחר צריך לשלם את המחיר.
הראל מזכיר כי גם רעיון המדינה הפלשתינית לא היה מקובל לפני 15 שנים, וכדי להוכיח טענה זו הוא מזכיר כי יוסי שריד, שהעלה את הרעיון, גורש בידי יצחק רבין ממפלגת העבודה. אז נחשב הרעיון טאבו, אומר הראל, אבל התקשורת, יחד עם פוליטיקאים ערמומיים ומוכשרים, "הינדסו", לדבריו, את דעת הקהל, כך שכיום אפילו ראש ממשלה מטעם הליכוד מדבר על מדינה פלשתינית.
כיום נראה הרעיון של יישוב הערבים בסיני רחוק ובלתי מתקבל על הדעת, אומר הראל, אך התנאים בשטח ונכונותם של אנשים להתחיל להפיץ את התכנית גם במחיר של "להיראות מוזר", יקדמו אותו עד שהוא יהפוך להיות "מטבע עובר לסוחר" בשיח התקשורתי, מסכם הראל.
בשיחה לתכנית "חופש השידור" הראל אומר כי על פי כל התחזיות הדמוגרפיות יחיו ביש"ע בעוד כ 17 שנים שמונה עד תשעה מיליון אנשים. על פני שטח של 55 אלף קמ"ר ייאלצו לחיות כתשעה מיליון ערבים, וזה מצב בלתי אפשרי.
לדבריו, שטחה של רצועת עזה הוא 376 קמ"ר, והיום חיים בשטח זה כמיליון ערבים וחצי. כל 15 שנים נכפל מספרם של הערבים, וכך בעוד כ 15 שנים יחיו ברצועת עזה 4 מיליון ערבים, והצפיפות תהיה קשה ביותר. יש לקחת בחשבון, מוסיף הראל, כי הם יצטרכו לפרוץ החוצה, ומכיוון שהמצרים, כבעבר, לא יאפשרו להם לפרוץ לשטחם, הם יפרצו לעבר ישראל.
השוני בתכנית, אומר הראל, נובע מערעור על התפיסה כאילו על ישראל בלבד מוטלת האחריות לפתור את בעיית הערבים בארץ ישראל. משום מה התרגלו, הוא מוסיף, כי היהודים הם שצריכים לפתור את הקושי הנובע מחוסר בקרקעות. התכנית החדשה, לפיכך, מבוססת על כך שישראל תתבע מאחיהם של ערביי הרש"פ להשתתף בשיקומם וברווחתם של הערבים תושבי יש"ע.
מרבית אזרחי מצרים מתגוררים לאורך הנילוס, ושאר אזורי מצרים פנויים. על כן ההצעה היא כי לערביי הרש"פ יוצע האזור המדברי של אל עריש. הראל מוסיף כי בתנאים שנוצרו במאה ה 21 מדבר אינו צריך להיחשב אדמת קללה ואפשר להפריח אותו, כפי שעשו זאת גם ישראל, בנגב, וגם האמריקנים, באריזונה ובניו מקסיקו.
אפשר להביא לשם מים וחשמל ולהקים ערים. גודלו של השטח שנמסר בסיני למצרים הוא למעלה מ 90 אלף קמ"ר. אין סיבה, הוא אומר, שכ 30 אלף קמ"ר, שהם פי שניים משטחה של מדינת ישראל, ללא יש"ע, לא יימסרו לערביי הרש"פ, ולאט לאט הם יקימו את חייהם שם.
הראל ציין כי הציג את תכניתו בכנס הרצליה, ולדבריו, רוב השומעים לא אהבו את הרעיון, גיחכו לשמעו וזלזלו בו, אבל, מוסיף הראל, לוז העניין הוא לפחות להתחיל לבצע את המהפכה התפיסתית, את המהפכה בתודעתו של הציבור. צריך להתחיל לדבר על כך שהפעם מישהו אחר צריך לשלם את המחיר.
הראל מזכיר כי גם רעיון המדינה הפלשתינית לא היה מקובל לפני 15 שנים, וכדי להוכיח טענה זו הוא מזכיר כי יוסי שריד, שהעלה את הרעיון, גורש בידי יצחק רבין ממפלגת העבודה. אז נחשב הרעיון טאבו, אומר הראל, אבל התקשורת, יחד עם פוליטיקאים ערמומיים ומוכשרים, "הינדסו", לדבריו, את דעת הקהל, כך שכיום אפילו ראש ממשלה מטעם הליכוד מדבר על מדינה פלשתינית.
כיום נראה הרעיון של יישוב הערבים בסיני רחוק ובלתי מתקבל על הדעת, אומר הראל, אך התנאים בשטח ונכונותם של אנשים להתחיל להפיץ את התכנית גם במחיר של "להיראות מוזר", יקדמו אותו עד שהוא יהפוך להיות "מטבע עובר לסוחר" בשיח התקשורתי, מסכם הראל.