ראומה הררי
ראומה הררי צילום: ללא קרדיט

הגענו לימים לא פשוטים, ולא רק בגלל חזרת מגיפת הקורונה אל חיינו. אחת התופעות הקשות הנלווית אליה, היא אבדן האמון.

בכל מקום אפשר לשמוע אנשים המדברים בייאוש ובזלזול על דרכי קבלת ההחלטות של הממשלה, על הנבחרים ש'לא באמת נבחרו', מפקפקים בשיקול הדעת של אנשי המקצוע במערכות השונות "מי יודע מה האינטרס שלהם.."

השבוע אפילו נטען שגם הנתונים המוצגים לעיננו, כבר לא אמינים. למציאות המורכבת, והמדאיגה, התווספה הכבדה נוספת, התחושה שאין למי להאמין.

אנשים לא מאמינים ברצון הטוב והאמיתי של המערכות לפעול, הציבור חש שהוא לא יכול לסמוך על שיקול הדעת של ההנהגה, ומכאן הדרך להתנגדות היא קצרה: "לא ניתן שהגבלות יאכפו במקום אחד ולא יאכפו במקום אחר, למה שנקשיב להנחיות כשלאחרים ניתנה יד חופשית והעלמת עין?". מי אמר בכלל שאלו הנתונים? למה להסתכן ולהאמין שהחיסון בטוח? למה להאמין להם בכלל?

הקורונה בוחנת את ערכי הערבות ההדדית שלנו. הקורונה מחברת אותנו זה לזה לטוב ולמוטב. בשנה וחצי האחרונות, הקרבנו הרבה, כדי לא לסכן את האוכלוסיות הרגישות, חששנו לחיי המבוגרים ובעלי מערכת החיסונית המוחלשת, נהגנו בערבות כדי לא להדביק ולסכן אחרים. הצלחנו עד עתה להתמודד בכבוד עם אתגרי השעה כי נתנו אמון והתאמצנו עבור האחרים. וכמו הסיפור הידוע, אפשר לקדוח חורים בתאי הספינה שלנו, איש איש בתאו. איש איש והחלטותיו הערכיות אבל לא לשכוח, שכולנו באותה הספינה.

על כל אדם מוטלת האחריות לבחון את הדברים, לשקול ולקבל החלטות פרטיות, הטור הזה לא מבקש הסכמה או צעידה בעיוורון אחרי "ההנהגה הצודקת", ב"ה אנחנו לא חיים בצפון קוריאה. כל אחד מוזמן לבחור ולקבל את החלטותיו על סמך שיקול דעתו. אך יש מחיר לדיבורים שלנו. החברה שלנו מאבדת אמון בהנהגה, באחרים. הדיבורים שלנו הופכים ליותר מיואשים, מאשימים וחסרי כבוד.

הקורונה בעזרת ה' תסתיים, אבל מה יקרה ביום שאחרי? אנחנו מוכרחים לזכור שהילדים שלנו עוקבים אחרינו, שומעים את ההתבטאויות שלנו, עוקבים אחרי ההתנהלות שלנו.

הם צורבים לתוכם את ביטויי הכבוד שלנו וגם את ביטויי הייאוש והזלזול. איך נוכל לחנך אותם לתת אמון לתרום, להיות חלק מהחברה כאשר אנו לא נותנים אמון? איך הם יגדלו לבטוח בחברה שבה הם חיים אם אנו זועקים, בלי פילטרים את "האמת" שלנו. אנחנו בעד חשיבה ביקורתית, וקבלת החלטות, אבל צריך להזכיר לעצמנו שגם במהלך משבר צריך לשמור על מסגרת האמון והכבוד.

אמון צריך לתת, הוא דורש מאמץ ואולי אפילו הקרבה נוספת מצדנו, אבל החלופה עלולה לעלות לנו ביוקר.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו