בעז שפירא
בעז שפירא צילום: באדיבות המצולם

בארצנו ארץ הקודש יש תופעות שהכול יודעים עליהן. מדובר ב"אירועים" לאומניים ואחרים שאינם נעדרי זיקה למאבק על הארץ, "אירועים" בהם לערבים תושבי הארץ יש יד ורגל.

המעורבות הערבית בכל אלה הייתה  למן המפורסמות שאינן צריכות ראיה  אלא שלומר את הדברים בפה מלא נחשב ללא תקין פוליטית ולכן מתקיים קשר של שתיקה. הקשר הוא מעיק ומכביד שכן הכול יודעים את האמת. בשורות לקמן אגע בכמה תופעות כאלה.

הכול יודעים על השתוללות הבדואים בנגב ולא רק שם. כבר לפני חמש עשרה שנים ומעלה היוו הבדואים סכנה מוחשית לאוכלוסייה יהודית באזור הנגב תוך שהם עושים כבתוך שלהם  על הכבישים, בפשיעה ואפילו בתוככי בסיסי צה"ל. כך למשל נאלצו תושבי בסיס חיל האוויר  בנבטים להסיע את ילדי המשפחות המתגוררות בבסיס לבית ספרם ביישוב עומר בדרך "עוקפת בדווים" שהתארכה לכדי ארבעים וחמש דקות נסיעה במקום עשרים וחמש דקות בדרך המלך הקצרה יותר. אלא שהייתה זו דרך ללא מלך בה "כל דבדווי גבר".

הבדווים נהגו להטיל לאמצע הכביש עמודי חשמל, מכונות כביסה ומכשולים אחרים שאילצו את הנוסעים בכביש לעצור נסיעתם או אז היו הבדווים בוזזים, מכים, גונבים ואף סתם זורקים אבנים על נוסעים תמימים שנקלעו למארב.

לא רק שהתקשורת שתקה אלא שמפקד בסיס נבטים תת אלוף עדן אטיאס שבתקופתו גאתה הפורענות הצהיר בראיון מקיף באחד העיתונים (כמדומני שהיה זה אל-ערד – "הארץ") ש..."היחסים עם הבדווים מצוינים".

נעבור לכבישים בכל הארץ. הנהיגה הערבית בכבישי הארץ, בעיקר בצפון ובנגב וביתר שאת בכבישי הישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) פרועה ומסוכנת. ידוע לכול מי שאוחז בכבישים אלה  שבנסיעות רבות ניצבים נהגים נורמטיביים בפני מצבים מסכני חיים ממש. עקיפות כפולות ומשולשות, היצמדות פגוש אל פגוש בנסיעה בין-עירונית, נהיגה במהירויות מטורפות, מעבר באור אדום ואי עצירה בצמתים. זכות קדימה? ואללה בדיחה טובה.....

כפועל יוצא מן ההפקרות הנ"ל מספר הנפגעים, פצועים ומתים, בקרב הנהגים הערבים, בכבישים הסמוכים ליישובים ערבים ואף בתוך הכפרים – עולה לאין שיעור על חלקם היחסי באוכלוסייה.

עולם תוכן אחר – הפשיעה. בשנים האחרונות מדובר לא מעט על האלימות בתוך החברה הערבית. מה לעשות, מן עם שכזה. בחזקת החברה הזו מצויים לפי הערכות שונות מאות אלפי כלי נשק, רובם ככולם לא חוקיים. אלה אינם לשם קישוט והדי היריות (גם מתת מקלעים ונשק אוטומטי אחר) נשמעים תדיר.

הם יורים בחתונות, הם יורים בהפגנות, הם יורים עם קבלת תעודות הבגרות, הם יורים על מנת להפחיד זה את זה. הם יורים ולעתים אף הורגים. התעוזה והחוצפה גואים והעדר המשילות של המדינה משמשת רוח גבית. זכור לכם, כך אני מקווה, כיצד רוצחים ערבים התקיפו שיירה מאובטחת על ידי ניידות משטרה (בכביש שש  בלב הארץ!!!) וחיסלו יריבים ערבים. הכול כאן בישראל.

פשיעת הערבים כוללת פרוטקשן מוגבר, עבירות רכוש רבות מספור, שוד ותקיפה, מעשי אונס ואלימות מינית, אלימות לשמה לרבות הכאת יהודים בשל חזותם היהודית ועוד ועוד. כלל הערבים במדינה מהווים כעשרים אחוזים מהאוכלוסייה אלא שחלקם בפשיעה מתקרב לשמונים אחוז !!!

יש עוד נושאים אבל ברשותכם נעבור לאקטואליה. בהגיע ימי הקיץ ובעיקר בימים קשים של חום מעיק בצירוף יובש מתעורר ומופיע דרך קבע  גל של שריפות. מדובר בשריפות קשות ונוראיות המצריכות היערכות כוחות הכיבוי במאמצים כבירים כדי למנוע סיכון חיים ממש. השריפות מכלות במצטבר מאות אלפי  דונמים של חורש טבעי, יערות ושדות. הכול יודעים שרבות מאד מן השריפות האלה הן כתוצאה מהצתה, מעשי ידי אדם ובמכוון !!

מה שאיש אינו מעז לומר הוא שרבות מן ההצתות, למעשה רובן ככולן הן חלק ממערכה לאומנית של ערבים החיים בתוכנו. פח נפט או שמן, כמה סמרטוטים וגפרורים והרי לכם מעשה טרור לאומני שיעסיק עשרות או מאות (לעתים יותר) כבאים ואנשי כוחות הביטחון למשך שעות וימים.

ההוצאה הכספית כבדה, הנזקים הסביבתיים והאקולוגיים נוראים, ההשמדה של יערות שלמים, טבע ונוף הם כואבים – טרור מעשי באמצעים פשוטים, זולים, מצויים ונגישים.

מן המפורסמות  - אמרנו כבר. אלא שבהאזנה  לתקשורת, לפרשנים באולפנים, למגישי החדשות ולמלהגים בתכניות המלל ברדיו ובטלוויזיה לא תמצאו זכר לנוכחות ערבית בכל מה שתואר לעיל. במקום מחבלים מידיי אבנים על מכוניות נוסעות כדי להרוג תשמעו דיווח על "נערים". כל אימת ששריפה ענקית מתלקחת ידווחו לכם תחילה שלא ידוע מקור השריפה, בהמשך יגמגמו חלושות שהשריפה "מעשה ידי אדם" ולבסוף יפטרו אותנו ב"לא ידועה זהות המבצעים" בתוספת בקשה מאתנו (!!) להקפיד בעת טיולים בטבע לא להבעיר מדורות.....

גם במעשי אונס, בעבירות רכוש כגון גניבה ושוד (אף לאור יום), בפוגרומים אלימים, מעשי ביזה, מרד ופרעות (בכגון דא התנסינו לאחרונה בערים המעורבות בכל רחבי הארץ) – בדרך כלל תדווח "התקשורת" "הישראלית" על "התקהלות", "הפגנה ומחאה", "המון זועם", "אוכלוסייה עם תחושות קיפוח "ועוד ביטויים מכובסים

העיקר לא לקרוא לילד (הערבי) בשמו, זה לא יפה...

 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו